תא"מ 29527-11-14 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן חיים

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 29/7/14 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה על סכום קצוב על סך 12,693 ₪ בגין שימושים של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בדלקנים שהותקנו בכלי הרכב שבשימושה בחודשים דצמבר 2010 עד פברואר 2011. התביעה נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מבוססת על ערבות אישית של הנתבע להתחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת.

2.ביום 9/11/14 הגישו הנתבעים התנגדות במסגרתה ביקשו להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל-אביב. בעניין זה כבר החליטה כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 9/11/14 כי יש להעביר את ההתנגדות לבית משפט זה כיוון שהנתבעים לא ניצלו את האפשרות להגיש את ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל אשר לידי בית המשפט אשר לו הם סבורים כי נתונה לו הסמכות המקומית. החלטה זו מבוססת הן על לשון תקנה 109(ב)(ב) לתקנות ההוצאה לפועל והן על פסק הדין המנחה בבית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 975/09. לאור האמור לעיל דחיתי כבר ביום 30/1/15 את הבקשה להעברת מקום הדיון.

3.לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי המסמך אשר צורף לבקשת הביצוע כנספח ג' אינו רשומה מוסדית ולכן הוא נטול נפקות ראייתית משפטית כלפי הנתבעים וכלפי בית המשפט. עוד נטען כי התובעת נמנעה מלציין בכתב התביעה כי כבר בחודש 2/11 פנה הנתבע אל נציגת התובעת גב' איתי מאשכולות לאחר שהתברר כי התובעת גובה כספים בניגוד להסכם ואיתי אמרה לו תבטל את הוראת התשלום עד שהעניין יתברר. נטען כי לא ניתן מענה לטענות הנתבעת עד עצם היום הזה.

4.ההתנגדות נתמכה בתצהירו של הנתבע המשמש כמנהל ובעלים של הנתבעת. הנתבע טוען כי בתחילת חודש 2/06 התקשרה אליו נציגה של התובעת והציעה לו לרכוש דלק וסולר מהתובעת באמצעות מערכת "דלק דלק". נטען כי אם הנתבעת תקבל את ההצעה, תינתן לה הנחה של 1.58 ₪ לליטר והתשלום יהיה שוטף + 60. נטען כי הנתבעת קיבלה את ההצעה וחתמה על הסכם ביום 27/2/06. נטען כי הנתבעת שילמה עבור הסולר באמצעות הוראת קבע במשך שנים. נטען כי ביום 31/12/10 התקבל אצל הנתבעת דו"ח פירוט רכישות עבור סולר הכולל חיוב בסך של 2,656 ₪ בגין 231.56 ליטר. הנתבע מסביר כי בדק בפעם הראשונה את הדו"ח ומצא כי הנתבעת משלמת עבור ליטר סולר 11.47 ₪ לאחר הנחה , דהיינו , פי שתיים ממחיר ליטר סולר בתחנות דלק. לאחר גילוי הטענות נעשתה בדיקה לאחור שהעלתה כי נגבו סכומי עתק ללא הצדקה החל מחודש ינואר 2008. לאחר העברת הנתונים לגב' איתי מסרה הנ"ל כי אין לה תשובה עניינית וביקשה כי תערך פנייה למר אפי שיימן מהתובעת. פנייה שכזו נעשתה ובעקבותיה התקיימה שיחה עם נציג בכיר של התובעת בשם ארנון ביום 26/2/11. כיוון שארנון לא נתן תשובה עניינית וגם איתי לא יכלה לתת תשובה שכזו, הציעה איתי לבטל את כל החיובים עד שהעניין יתבטל וכך נעשה.

5.ביום 5/2/15 הוגשה תשובת התובעת להתנגדות. נטען כי ההסכם בין הצדדים כלל עלות החזקה של ציוד כלי הרכב בסך 2 ₪ ומחירים שונים של דלקים בהתאם למקום בו יבוצע התידלוק. נטען כי הנתבעת ביטלה את הוראת הקבע באופן חד צדדי מבלי לקבל אישור מטעם התובעת מראש ובכתב ומכאן התביעה. נטען כי אין צורך להגיש בשלב הזה רשומה מוסדית. נטען כי יש ליתן פסק דין חלקי לגבי חלק מהחוב שאינו מוכחש ולא שולם בשל בעיות כספיות של הנתבעת. נטען כי הנתבעת קיימה את חלקה בהסכם בין הצדדים. נטען כי הנתבעים לא צירפו אסמכתאות לתמיכה בטענותיהם. נטען כי אי כדאיות כלכלית אינה עילה לביטול החוזה. נטען כי אין מקום להעלות בהליך זה טענות השאובות מדיני הצרכנות וכן טענות המופנות כלפי אשכולות.

6.ביום 3/3/15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובה במסגרת נטען למעשה כי די באמור בהתנגדות כדי להביא לקבלתה.

7.לאור האמור בהחלטתי מיום 5/2/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.