הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.08.2014, בין כלי רכב, מ"ר 72-332-62 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 59-366-76 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעת אשר נכנס עם רכבו לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו והתנגש ברכב התובעת שנכנס לצומת בחסות אור ירוק. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת שילמה לה אך חלק מן הסכום, ולכן התביעה מוגשת בגין הפרשים שלא שולמו. 

מנגד, טוענת הנתבעת כי היא שילמה לתובעת בגין שאינו שנוי במחלוקת המשקף את מידת אחריותו של נהג רכב הנתבעת לקרות התאונה. לטענת הנתבעת, גם לנהגת רכב התובעת אחריות לקרות התאונה מאחר שמדובר בתאונת צומת ונהגת רכב התובעת התפרצה לצומת שאינו פנוי. כמו כן, מתנגדת הנתבעת להיקף הנזק שנגרם לתובעת.

בגין טענה זו הגישה הנתבעת תביעה שכנגד במסגרתה היא תובעת שיעור של 15% עקב נזקי רכבה שנגרמו בתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופסי ההודעה על התאונה (ת/1 ונ/1), תמונות נזק לרכבי הצדדים (ת/2 ונ/2). יש לציין כי לתיק בית המשפט צורף גם תיק המשטרה שנפתח בגין התאונה, ובו גם תכנית הרמזורים של הצומת, חקירת הנהגים במשטרה, ותיק תעבורה שנפתח כנגד נהג רכב הנתבעת בגין התאונה.

כמו כן, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה מטעם התובעת שישב לצדה של נהגת רכב התובעת בעת התאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: