תא"מ 24545-12-12 צברי נ' עמירה ואח'

1.לפניי תביעה על סך 39,636 ₪, אשר הגיש התובע כנגד הנתבעים.

2.העובדות הצריכות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן:

התובע הינו עורך דין.

בין הנתבעים 1-2 ונתבעת 3 התגלע סכסוך.

הנתבעים פנו ליו"ר וועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, על מנת שימנה בורר שידון בסכסוך ביניהם והתובע מונה לתפקיד הבורר.

לאחר מינוי התובע כבורר בסכסוך בין הצדדים, נחתם הסכם בוררות, במסגרתו הוסכם בין הצדדים כי שכר הבורר לשעת עבודה יהא 900 ₪ פלוס מע"מ, כאשר בסכום זה יישאו הצדדים בחלקים שווים. כמו כן הוסכם, כי הנתבעים ישלמו לתובע מראש מקדמה על סך 8,388 ₪ (יחדיו). אין מחלוקת כי סכום זה אכן שולם לתובע.

הבוררות התנהלה בין הצדדים והתובע כתב את פסק הבורר, אך פסק הבורר טרם נמסר לצדדים. התובע שלח לנתבעים דרישה לתשלום שכר הבורר. הנתבעים סברו כי דרישת שכר הטרחה מופרזת ולא שילמו עד היום.

בשל כך הוגשה התביעה.

3.התובע טען בכתב התביעה כי הבוררות התנהלה במשך כשלוש שנים והיו בה אין ספור הליכים. התובע טען עוד, כי שלח דרישת שכר טרחה, אך שכר הטרחה לא שולם לו עד מועד הגשת התביעה, ולכן נאלץ להגיש את התביעה דנן.

התובע צירף לכתב התביעה טבלת דיווח שעות בורר (נספח ג' לכתב התביעה), בה פורט כי בבוררות ובכתיבת פסק הבורר הושקעו על ידו סה"כ 46 שעות עבודה. לפי חישוב של 900 ₪ לשעה + מע"מ ובהפחתת המקדמה שכבר שולמה, הגיע התובע לדרישת תשלום בסך 39,636 ₪. זהו הסכום הנתבע בתביעה זו.

4.הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו נטען, כי הסכומים אשר נקבעו על ידי התובע הינם מוגזמים, בלתי סבירים ביחס לנשוא התובענה ואינם ריאליים.