תא"מ 23114-04-12 אבו חיט ואח' נ' שביטה ואח'

בפני תביעת רשלנות מקצועית נגד עו"ד.

התובע טוען כי הנתבע, שנשכר על ידו לייצגו בתביעת נזקי רכבו שהיה מעורב בתאונת דרכים ואשר נדחתה ע"י חברת הביטוח של הרכב הפוגע, התרשל בתפקידו בכך שלא זימן את השמאי שנתן חוות דעת מטעם התובע לדיון ההוכחות באופן פורמלי עם אישור מסירה, ומשלא התייצב השמאי, הוא צד ג', נדחתה התביעה עקב אי הוכחת הנזק.

הנתבע טוען כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי, משלא התבקשה על ידי הנתבעים הזמנתו של השמאי לחקירה נגדית בהודעה מפורשת לפני מועד ההוכחות, הרי שלא היתה מוטלת עליו חובה להזמינו לעדות. למרות זאת, כנוהגו בדרך כלל, ועקב הכרותו המקצועית הקודמת עם השמאי, הוא זימן אותו טלפונית יומיים לפני הדיון, והשמאי הבטיח להתייצב. ביום הדיון לא הגיע השמאי ולא ניתן היה להשיגו טלפונית, חרף נסיונות שעשה, ובית המשפט הודיע כי לא ידחה את הדיון. לפיכך לא נפל פגם בפעולתו המקצועית. הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד השמאי, בגין אי התייצבותו לעדות.

השמאי טוען, כי אמנם זומן טלפונית ע"י הנתבע יומיים לפני הדיון, אך אמר לו כי אינו מוכן להתייצב על סמך זימון טלפוני בהתראה קצרה, ללא הזמנה מבית המשפט. מעבר לכך גם היה באותה עת בחופשת מחלה לאחר אשפוז של יום אחד (ב-21.9.11) ממנו שוחרר מספר ימים לפני הדיון (שהתקיים ב-26.9.11), אך באותה שיחת טלפון עם הנתבע לא מסר לו מאומה על מצבו הבריאותי, וזאת מחמת צנעת הפרט שלו.

נשמעו עדויות שלושת בעלי הדין והוגשו מסמכי התיק נשוא התביעה, ת"א 1706-11-10 (להלן: תיק כ"ס).

מהמסמכים בתיק כ"ס עולה, כי המחלוקת המרכזית שהוגדרה בכתבי הטענות וצרופותיהם היתה המחלוקת לעניין עצם קרות התאונה הנטענת ע"י התובע והנתבע 1 דשם, מול טענת הנתבעת 2 דשם כי מדובר בתאונה מבויימת/מפוברקת. לא הוגשו ע"י מי מהנתבעים חוות דעת נגדיות לחוות דעת שמאי התובע, ואיש מהם לא הודיע, למעט בהכחשת הנזק בכתב ההגנה, על רצונו לחקור את השמאי מטעם התובע בחקירה נגדית.

תקנה 130א לתקסד"א קובעת, כי בעל דין שרוצה לחקור עורך חוות דעת של הצד שכנגד בחקירה נגדית צריך להודיע על כך מפורשות לפני מועד ההוכחות. באמירה כללית בכתב ההגנה על רצון בעל הדין לחקור את עורך חוות הדעת של הצד שכנגד, בסעיף של הכחשת הנזק, אין די. כך נקבע בפסקי דין רבים. צירוף חוות הדעת לכתב התביעה בסדר דין מהיר הופכת אותה לחלק מהראיות בתיק, ללא תלות בזימון עורך חוות הדעת לחקירה נגדית, וזימון כזה צריך להיות בהודעה נפרדת לפני הדיון ולא בכתב ההגנה (ע"א (ת"א) 1068/06 מנורה נ' בסט קאר; ע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל; תאמ (ת"א) 170074/09 איי.אי.ג'י נ' לייזק, ופסקי דין נוספים שצוטטו בערעור שהגיש התובע על פסק הדין בתיק כ"ס).

מקל וחומר, הדברים יפים לתיקי "פח" בהם מצורפות כדרך השגרה חוות דעת שמאיות של שני הרכבים (או יותר), המעורבים בתאונה, לכתבי התביעה וההגנה. אילו כל אותם שמאים שנתנו את חוות הדעת היו נדרשים להתייצב בבית המשפט באופן אוטומטי, רק מאחר שכל כתבי ההגנה כוללים סעיף "אינהרנטי" ו"מובנה" של הכחשת הנזק – שהרי אין בנמצא כתב הגנה בו הנתבע מודה בנזק – היו יורדים לטמיון אלפי ימי עבודה של שמאים שנוכחותם מיותרת לחלוטין, מאחר שהמחלוקת הלכה למעשה היא על האחריות לתאונה או, כבמקרה דנן, על עצם קיומה. גם זמן שיפוטי רב היה מתבזבז שהרי אילו היו כל אותם שמאים מתייצבים למתן עדות, סביר כי היו גם נחקרים, בבחינת "אם לא יועיל לא יזיק", ובכך היה ההליך המשפטי מתארך ומסתרבל ללא כל צורך אמיתי ומבלי שלוח הזמנים השיפוטי מאפשר זאת הלכה למעשה. לפיכך, הפרקטיקה הנוהגת, הן על פי התקנות והן מסיבות של יעילות ומעשיות, היא שלא לזמן את השמאים בתיקים אלה לעדות, אלא כשיש הודעה מפורשת ודווקנית של הצד שכנגד על רצונו לחקור את השמאי, לפני מועד ההוכחות, וכך מתייחדת חקירת השמאים לתיקים שבהם קיימת מחלוקת שמאית אמיתית ולא לצורך "מסעות דיג" מיותרים.

לפיכך, זימונו של השמאי לעדות בישיבת ההוכחות לא היה בגדר חובתו המקצועית של עורך הדין, שלא קיבל כל הודעה מהצדדים האחרים על רצונם לחקור את השמאי. בנסיבות אלה, אין לומר כי הנתבע התרשל רשלנות מקצועית בכך שלא דאג לזימון השמאי באמצעות הזמנה מבית המשפט עם אישור מסירה.

הנתבע העיד כי היתה לו הכרות מקצועית עם השמאי וכי זימן אותו בשיחה טלפונית, וזאת על פי נוהגו המקצועי ולמעלה מן הצורך, והלה הבטיח להתייצב. משלא התייצב השמאי חרף הבטחתו, ולא ניתן היה להשיגו טלפונית ביום הדיון, חרף מספר נסיונות שנעשו, לאחר שהנתבעים העלו במפתיע בסיכומיהם טענות לעניין חוות דעת השמאי, עמד הנתבע במצב לא נוח, בו שיתף את בית המשפט.