תא"מ 18412-10-14 מימון נ' יטאח - פסקדין

תביעת פיצויים בגין נזקים לרכב בתאונת דרכים.

1.התובע הוא בעל מונית. לטענתו, כפי שעולה מסיכום האמור בתביעתו והדיונים שהתקיימו, הרי שבערב יום שישי, 4.7.14, הגיע עם המונית ובה שלושה נוסעים לרמזור בצומת רח' החשמונאים ושדרות רוטשילד בתל אביב. עקב מופע אדום, עמד. לפתע חש במכה חזקה בחלקה האחורי של המונית, תולדה של פגיעת רכב הנתבע בו, שהגיע במהירות מאחוריו. הנתבע התנצל. התובע נטל פרטים חלקיים של הנתבע, בעוד שהנתבע לא נטל את פרטי התובע. לעומת זאת, נוסע במונית, מר שמואל אהרון ("הנוסע"), שחשש לפגיעה בו או בבנות משפחתו שנסעו עמו, עמד על קבלת מלוא פרטי הנתבע, והתפתח דין ודברים חריף בין השניים. בימים שלאחר מכן, כאשר התובע הביא את רכבו (סקודה אוקטביה, שנת ייצור 2009) לתיקון במוסך והשיג באמצעות הנוסע את כל פרטי הנתבע, הוא יצר עם האחרון קשר, אך הלה סירב להשתתף בתיקון, בהיעדר ביטוח לצד שלישי; ניסה להציע כי ייאמר שהנתבע נהג ברכב אחר (ובמשתמע – שבו יש לו כיסוי לטובת צד שלישי); ואיים שאם התובע יעמוד על דרישתו, הוא יטען שהתובע דווקא הוא שגרם לנזק בדרך של נסיעה לאחור ופגיעה ברכב נתבע.

2.התובע עמד על דרישתו, בדרך של הגשת תביעה לנזקים בסכום כולל של 15,210 ₪. ומנגד הנתבע אכן טוען שהתובע הוא שגרם לנזק, בדרך של נסיעה לאחור ופגיעה ברכב הנתבע. תמצית גרסתו, כעולה מסיכום האמור בכתב הגנתו ובדיון: הוא שהגיע לרמזור האדום ונעמד בו ראשון. התובע נכנס קודם לכן לצומת, אך כיוון שהמשך הדרך הייתה פקוקה ועמוסת כלי רכב, לא עלה בידי התובע לחצות את הצומת, ולכן החליט לנסוע לאחור ופגע ברכב הנתבע. הנתבע מסר את כל פרטיו, ונטל דווקא את פרטי התובע, אף שאבדו לו בינתיים עקב החלפת טלפון נייד. לרכב הנתבע (רכב שטח מסוג קרייזלר דודג' ניטרו) נגרם נזק לפגוש הקדמי, שאותו תיקן הנתבע בעצמו.

3.ישיבה מקדמית התקיימה ביום 3.2.15. התובע ציין כי הנוסע, המתגורר בחו"ל ומגיע לעתים לישראל, לא יכול היה להגיע לדיון, אך נוכחותו חשובה ולכן עמד על קיום דיון הוכחות שאליו יזומן הנוסע. בדיון נתבקשו שני בעלי הדין למסור בקצרה גרסאותיהם ונעשה ניסיון, שלא צלח, להביא לייתור המחלוקת באותו מעמד. נקבע אפוא דיון הוכחות ליום 9.3.15, נוכח הגעת הנוסע לישראל. שני בעלי הדין השלימו את מסירת גרסאותיהם, והעיד אף הנוסע. כיוון שהנתבע לא היה מיוצג, הוא קיבל את סיועו של בית המשפט בכל הקשור לניהול ההליך, הכל במידת הניתן והסביר כמובן. לאחר אלה הגיעה שעת הכרעה.

4.לעתים תיתכנה תאונות דרכים שבהן לכל צד השקפה סובייקטיבית באשר למידת אשמו של הצד האחר, וההכרעה היא עניין של מינון והערכה. בענייננו שתי גרסאות נוגדות לחלוטין, כאשר ברי כי אחד הצדדים המציא בדותה מוחלטת על מנת לגלגל את מלוא האשמה לתאונה לפתחו של הצד האחר, ועמד עליה בלהט בבית המשפט. השאלה כמובן היא מיהו, וההכרעה אינה תמיד פשוטה.

5.טרם שנידרש לגוף הטענות, יש חשיבות כאן לתיאור מקום התאונה. מן הצילום של מקום התאונה שנצפה בדיון (ואף שורטט בידי הצדדים), עולה התמונה הבאה: שדרות רוטשילד בתל אביב נחלקות לשניים: שני נתיבים בכיוון דרום, שבשמאלי בהם נסע בתחילה הנתבע, ושני נתיבים בכיוון צפון. בתווך מקטע כביש שאורכו כ-20 מטר, ובו שני נתיבים לכיוון מזרח, לעבר רחוב החשמונאים. מן הנתיב השמאלי ברחוב רוטשילד מתעקלת הדרך מזרחה לתוך המקטע. באמצעיתו של המקטע, מעט מזרחה, קו עצירה ורמזור, כך שמן הפניה שמאלה (מזרחה) למקטע ועד לרמזור מרחק קצר ביותר ("מכונית וחצי" להערכת הנתבע). מן העבר האחר, מקו העצירה ועד להצטלבות עם הנתיבים ברח' רוטשילד לכיוון צפון – מעבר חצייה רחב במיוחד ועוד נתיב אופניים, כך שעד לתחילת הכניסה לצומת על רכב לעבור מרחק של כעשרה מטרים.

אין חולק כי הנתבע נסע בשדרות רוטשילד לכיוון דרום בנתיב השמאלי, המתעקל מזרחה לאותו מקטע ברח' החשמונאים, ופנה לשמאל. השאלה האם באותו שלב עמד התובע ברמזור, המצוי בסמוך לאחר הפנייה לשמאל, והנתבע התנגש באחורי רכבו; או שמא הנתבע נסע בלא הפרעה, נעמד ברמזור האדום, ואז חזה ברכב התובע, שמצוי היה כבר באמצע הצומת עם נתיבי שד' רוטשילד צפונה, נוסע לאחור ופוגע ברכבו.

6.כל הראיות הרלבנטיות מצביעות במקרה דנן לאחריותו של הנתבע. ק"ן טעמים לדבר, אך נסקור רק את עיקרי הדברים.

7.ראשית חוכמה – מהימנות העדים: שני הצדדים טענו בלהט. אך תשובותיו של התובע, גם כאשר בית המשפט ביקש הבהרות שונות (שכן הנתבע הבלתי מיוצג התקשה להעמיד חקירה נגדית), היו תשובות סדורות כל צרכן, עקביות וקוהרנטיות. עדותו של הנוסע, שניתן לראותו כאובייקטיבי דיו, רק חיזקה. הנתבע, לעומת זאת, הסתבך קשות במהלך עדותו ובפרט בחקירתו הנגדית במתן גרסה סדורה והגיונית או במתן תשובות עקביות וקוהרנטיות. פירוט אחדים מן הדברים יבוא בהמשך, אך הידחקותו של הנתבע לפינה ועדותו, כאשר נתבקש לבאר כיצד לא ראה את רכב התובע קודם לתאונה (כך לפי אחת מגרסאותיו), שלפיה היה עסוק בלהסתכל "על העצים" תדגים.

8.שנית, לסבירות הדברים. ניסיון החיים מלמד על כי לרוב, במקום אירוע מן הסוג שתואר, שלא בחניון לדוגמה; לא בדרך העולה כלפי מעלה; לא מקום שבו קיים טעם מבורר כלשהו לנסיעה לאחור – הרי שבמפגש חזית ואחור, לא יהיה הדבר תולדה של נסיעת הרכב הקדמי לאחור דווקא. מובן עם זאת שניסיון החיים לבדו אינו מכריע, ונמשיך לטעמים הנוספים.