תא"מ 16203-07-14

מונחת בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 16.12.13, בשעות הבוקר, ברחוב באר אורה ברמת גן, בין כלי רכב נושא מספר רישוי 87-708-64, בו נהגה התובעת 1, ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 24-448-61, בו נהגה הנתבעת 1 (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. העידו בפניי שתי הנהגות המעורבות בתאונה, התובעת 1 והנתבעת 1 והוגשו הראיות. בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בהודעות הנהגות, בתמונות הנזקים לרכב התובעת 1, ובהודעת התובעת 1 במשטרה (ת/2), אני סבורה כי יש להטיל את האחריות העיקרית לגרם התאונה נשוא הדיון על הנתבעת 1. יחד עם זאת אני קובעת, כי יש לזקוף לחובת התובעת 1 אשם תורם בשיעור 15%. ראיתי לקבל את גרסת התובעת 1 כמהימנה ומתקבלת על הדעת ולהעדיף אותה על פני גרסת הנתבעת 1. לא ראיתי לייסד ממצאים של עובדה על יסוד עדותה של הנתבעת 1, אשר נפלו בה סתירות מהותיות לכל אורכה, אותן לא ניתן היה ליישב. הנתבעת 1 הודתה במסגרת עדותה כי רכבה נסע ברחוב באר אורה, בניגוד לכיוון התנועה. טענתה, לפיה תושבי השכונה נוהגים לנסוע ברחוב זה בניגוד לכיוון התנועה, לא הוכחה בראיות, כלל וכלל. בשים לב לכך, ברי כי הנתבעת 1 היא הגורם העיקרי לקרות התאונה, משום שלא נסעה כדין בנתיב, אלא בניגוד לכיוון הנסיעה. לטעמי, גם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים (דופן ימין ופינה ימנית קדמית ברכב התובעת 1 ודופן שמאל ברכב הנתבעת 1) עשויים להתיישב עם גרסת התובעות, משום שרכב הנתבעת 1 הגיע למקום התאונה מעט בזווית, ואף רכב התובעת 1 נמצא בהטיה רחבה על מנת להשלים את היציאה מן החניה. הכרעתי בדבר ייחוס אשם תורם לתובעת 1 מתבססת על כך שהתובעת 1 יצאה מחניית ביתה אל עבר כביש סלול. מצופה מנהג רכב היוצא מחניה אל דרך סלולה שינקוט משנה זהירות בטרם ישתלב בדרך גם באם אלו הנוסעים בדרך אינם עושים כן. ראוי היה כי התובעת 1 תביט לשני כיווני הנסיעה בטרם החלה בנסיעה.

אשר על כן אני פוסקת בזה כי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעות, באמצעות התובעת 2, סך של 7,325 ₪ (85% מהסכום של 8,618 ₪. הסכום של 8,618 ₪ מורכב מהנזק לתובעת 2 (6,018 ₪) וחלק מהנזק לתובעת 1 (2,600 ₪). בנזק לתובעת 1 לא התחשבתי ברכיב עוגמת הנפש אותו אין מקובל לפסוק בתביעות מסוג זה וברכיב התביעה שעניינו הפסד הנחת העדר תביעות). הסך של 7,325 ₪ יישא הפרשי הצמדה מיום 8.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישאו הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ושכר טרחת עורך דין בסכום של 1,400 ₪.

ניתן בזה צו פיצול סעדים ביחס לרכיב התביעה שעניינו הפסד הנחת העדר תביעות.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ה, 01 מאי 2015, בהעדר הצדדים.