תא"מ 10648-01-13 כ' ש' נ' שופרסל בע"מ

תביעה בסדר דין מהיר, הנסבה על סירובה של הנתבעת לאפשר לתובע לקנות דגני בוקר וקפה במחירי מבצע בסניף שלה. התובע קורא להחלת הדין האוסר הפליה, ולזכותו בשל כך בפיצוי של 75,000 ₪. הנתבעת גורסת כי אין כל רלבנטיות לדיני ההפליה, וכי עסקינן בסיטונאי מתחרה שביקש לרכוש אצלה סחורה במחיר נמוך על מנת למוכרה בעסקו ברווח. ייאמר מיד: המדובר בניסיון בלתי מתאים באופן מובהק להחיל את דיני ההפליה על מצב שמעצם הווייתו אינו יכול לעורר הפליה. אילו היו כל הטענות העובדתיות של התובע נכונות, היה מקום לפצותו מכוח דיני החוזים לבדם, בסכום של כעשרה ש"ח. ברם אפילו טענותיו העובדתיות של התובע אינן נכונות.

רקע

1.וכך טען התובע בתצהירו: ביום 17.7.12 נכנס לסניף "שופרסל דיל" ברח' המרכבה בחולון. הוא ביקש לקנות שלושה מוצרים שבמבצע, ואותם בלבד: שלושה דגני "טריקס" ושלושה דגני "צ'יריוס" שמחירם במבצע הועמד על 9.99 ₪, והוגבלו לשלוש יחידות האחד, ושלושה מארזים של זוגות קפה נמס עלית, שמחירם במבצע הועמד על 34.99 ₪. בהתקרבו לקופה, טען, צעקה קב"טית הסניף לעברו כי "המבצעים אינם בשביל סוחרים", והקופאית אכן נמנעה מלאפשר לו לקנות את המוצרים, כהוראת הקב"טית. דין ודברים עם הקופאית לא סייע, כעולה מסרטון בן שניות אחדות שצילם התובע. לעומת זאת, כאשר אשתו נשלחה לרכוש אותם מוצרים למחרת בסניף, איש לא מנע זאת ממנה. התובע טוען כי אינו סוחר, אלא שכיר העובד במכולת, והמוצרים שבמבצע זולים מן המחיר שבו הוא יכול לרכוש את המוצרים במכולת, ולכן ביקש לרוכשם לביתו. מכל אלה גוזר התובע קיומה של הפליה בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק ההפליה), ותובע מכוחה סך של 65,828 ₪ (הפיצוי המקסימלי העדכני לפי החוק). עוד "השלים" התובע תביעתו כדי 75,000 ₪, הסכום המקסימלי לבירור תביעה בסדר דין מהיר, בטענה לעוגמת נפש ונזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מן האירוע – טענה שאותה זנח בסיכומיו, ובדין.

2.טענה הנתבעת, בתמיכת תצהירו של מנהל הסניף מר קובי בן נעים: מבצעים יש, אך ברחבי החנות שלטים לרוב האוסרים על רכישה סיטונאית, בין אם בכמות גדולה מן האמור במבצע ובין אם בדרך של רכישה חוזרת. התופעה של מתחרים הרוכשים בסניף במוצרי מבצע, מוכרת. הוסיפה קב"טית הסניף גב' לילי אייל, העובדת בנתבעת זה כשלושה עשורים: היא מכירה את התובע כמי שנהג לפקוד באופן קבוע את הסניף ולרכוש כמות סיטונאית של מוצרים במבצע. התובע ניסה לנצל את ההנחות שמעניקה שופרסל, והיא ביקשה למנוע ממנו לעשות כן. בתחילה ביקש לרכוש עגלה שלמה במוצרי מבצע, ולאחר שסורב הציב רק חלק מן המוצרים על המסוע, אך גם אותם לא אפשרה לו הנתבעת לרכוש. בכל מקרה, גרסה הנתבעת, אין כאן כל תחולה לחוק איסור הפליה ולפיצוי שניתן לפסוק מכוחו.

3.מלכתחילה, כבר בישיבה המקדמית, הוצגו לתובע המשוכות הגבוהות שלכאורה יהיה עליו לצלוח בדרכו לשכנע את בית המשפט כי ניתן להחיל על ענייננו את חוק איסור הפליה. התובע גרס כי יעלה בידו לצלוח אותן משוכות, ובחר להמשיך בניהול התביעה כסדרה, זאת כפי זכותו המלאה כמובן. התקיימה ישיבת הוכחות, הצדדים נחקרו והגישו סיכומיהם.

התובע טען בסיכומיו, בתמצית, כי זיהויו כ"סוחר" היה שגוי ובוצע על ידי "מאפיינים סטיגמטיים" דוגמאות מראהו, צבע עורו והיותו גבר. התובע גורס אפוא כי הופלה, וכי כל הפליה שהיא צריכה לחסות תחת כנפי חוק איסור הפליה, אף בהיעדר הכרעה של בית המשפט העליון בעניין; ולחלופין, הציע, ניתן להשהות את פסק הדין עד שבית המשפט העליון יכריע. כן טוען התובע להפרת חובת תום הלב של הנתבעת. מנגד, גרסה הנתבעת בתמצית, הרי שחוק איסור הפליה מונה קבוצות מוגדרות שאין להפלות את הנמנים עמן, וקבוצת ה"סוחרים" אינה אחת מהן. היא דוחה אף את הטענה כי התובע אינו סוחר, וטוענת כי הוא למעשה אחראי הרכש במכולת שמנהל אביו. לשיטתה ברי כי התובע רכש את המוצרים, שוודאי אינם דרושים לו לביתו, לצרכי העסק המשפחתי, על מנת שיוכל למוכרם במחיר גבוה יותר בחנותו.

דיון

4.עסקינן במקרה מובהק (אף אם שאינו חריג, למגינת הלב) של שימוש בלתי הולם באותו חוק בעל חשיבות חברתית עצומה, חוק איסור הפליה. דין התביעה להידחות. אנמק בתמציתיות, כמצוות מחוקק המשנה ביחס לתביעות המתבררות בסדר דין מהיר.

5.נפתח במסגרת החוקית שבבסיס הדיון. חוק איסור הפליה קובע בסעיף 3(א), בחלקו הרלבנטי לנו, כדלקמן:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר ... לא יפלה בהספקת המוצר ... מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".