פס"ד בתביעות בקשר לתאונת דרכים שאירעה בשלהי 2020

עניינן של התביעות שלפני בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.11.20 ובה היו מעורבים רכב בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ (מ.ר. XXX), רכב המבוטח ע"י חברת מגדל בע"מ (מ.ר. XXX) ורכב בבעלות חברת נ.ג.ח. בע"מ (מ.ר. XXX) שהיה מבוטח במועד האירוע ע"י חברת מנורה חברת לביטוח בע"מ.

עיון בסרטון התאונה מעלה כי התאונה היתה באחריותו המלאה של נהג נ.ג.ח.; הצדדים גם לא ביקשו לחקור את שמאי הרכב שהעריכו את נזקי הרכבים כפי שהוצהירו בתחילת ישיבת ההוכחות.

המחלוקת היחידה בה נותר לביהמ"ש להכריע הינה ביחס לקיומו או העדרו של כיסוי ביטוחי לרכב נ.ג.ח. שכן מנורה טוענת כי התאונה נעדרת כיסוי ביטוחי. ע"פ הפוליסה שהופקה לרכב נקבע כי הכיסוי הביטוחי יינתן רק לנהג שגילו מעל 30 ואילו נהג הרכב במועד התאונה לא היה בן 30 באותו מועד.

לטענת נ.ג.ח. לא ניתנה למנורה כל הוראה להקים לרכב נשוא התביעה פוליסה הכוללת תנאי כאמור. לטענתה נ.ג.ח. מבטחת מס' לא קטן של רכבים וגיל הנהג המורשה עמד תמיד על 24 לאור העובדה שהיא מעסיקה גם נהגים צעירים. מנורה טענה מאידך כי הסוכן מטעמה פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו ע"י מנהל נ.ג.ח. שביקש להוזיל את כיסוי רכבו.

ביום 25.2.25 התקיימה ישיבת ההוכחות. מפרוטוקול הדיון ניתן ללמוד על התנהלותו ועל פרק הזמן החריג שנדרש לשמיעת החקירות- כאשר בסופו של יום מטעם התובעת העיד מר סעיד כעבאנה, מנהל התובעת. מנורה לא הגישה תיק מוצגים מטעמה ולא זימנה לעדות איש. במהלך הדיון ביקשה מנורה לדחות את מועדו- בקשה שנדחתה בהחלטה מנומקת.

מר כעבאנה הצביע על תיק המוצגים שהוצג מטעם התובעת וכלל פוליסות שונות שהוצאו במהלך השנים ע"י מנורה לנ.ג.ח. ומהם עלה כי הגיל המינימלי המבוטח עמד על 24 (וכן וותק של שנתיים מהוצאת רישיון הנהיגה). העד העיד כי נ.ג.ח. פעלה מול סוכן ביטוח שביצע עבורה את הביטוחים לרכביה השונים- רכבי צמ"ה ורכבים פרטיים ובכולם היה גיל הנהגים מ-24 ומעלה. העד העיד עוד כי הרכב נשוא התביעה היה רכב חדש (ולא חידוש פוליסה קיימת) אשר לצורך שחרורו לידי נ.ג.ח. התבקש הסוכן להפיק פוליסת ביטוח. בשל נסיעת העד לחו"ל ולחץ זמנים, התבקש הסוכן להעביר את הפוליסה ישירות לבנק שהעניק הלוואה לצורך רכישתו, אולם הפוליסה מעולם לא הועבר לעיונו לטענתו. רק לאחר אירוע התאונה הסתבר לנ.ג.ח. כי מנורה טוענת להעדרו של כיסוי ביטוחי בשל גילו של נהג נ.ג.ח. וגם אז פניה של העד לסוכן הביטוח העלתה כי הוא פועל מול מנורה ע"מ להביא להכרה בקיומו של כיסוי ביטוחי שהובטח להם שינתן. בסופו של יום, כאמור, קבעה מנורה כי אין מקום לתת כיסוי ביטוחי לתאונה.

הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם אחרי שמגעים שנוהלו להגיע להסכמות- לא הביאו להסדר ועתה בשלה השעה למתן פס"ד.

ראשית יש להבהיר כי במקרה בו הוכח קיומו של אירוע ביטוחי הרי שעל המבטחת הטוענת להעדרו של כיסוי ביטוחי חובת ההוכחה ביחס להתקיימות הנסיבות בעובדה ובדין המתירות לה להסיר הכיסוי כאמור. במסגרת בר"ע 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי (ניתן ביום 20.03.13) מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז נאמרו הדברים הבאים היפים לעניין נטל ההוכחה להלן:

"כלל ידוע הוא שעל המבוטח מוטל הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, ואילו על המבטח מוטל הנטל להוכיח כי חל סייג, חריג או פטור מאחריות לו הוא טוען (ראו למשל: ע"א 678/96 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, 184 (1989); רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450, 452 (1999); ע"א 8349/09 גרטלר נ' M.H.WHEELER חתם לויד'ס, בפסקה 10 (22.5.2011) [פורסם בנבו] ; אליאס, בעמ' 1313).