אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ש' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ש' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 18/05/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
32933-12-13
14/05/2017
בפני סגן הנשיא:
ירון בשן

- נגד -
תובעת:
כ.ז.ש.
נתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
 

 

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בגין נזק גוף שסבלה התובעת בתאונת דרכים ביום 29.9.12. התאונה או החבות אינם במחלוקת אך הצדדים חלוקים באומדן הנזק. התובעת נחבלה בפנים בראש ובירך ונגרם לה שבר באגן. ד"ר חנן טאובר העריך את פגיעותיה האורתופדיות: 100% נכות זמנית במשך שבועיים. 30% נכות זמנית 6 שבועות נוספים. נכות קבועה בשיעור 10% בגין מצב לאחר שבר באגן, מצב הכרוך בהגבלה קלה בחלק מתנועות מפרק ירך ימין. לא נותרה מגבלה בתנועות עמוד השדרה ונמצאו סימני נזק בשני המפרקים. ד"ר גדעון לוי מצא אצל התובעת נכות קבועה בשיעור 10% בגין חבלה במפרק לסת שמאל שהותירה רגישות ללא הגבלה בפתיחת הפה. עוד קבע נכות בשיעור 0.5% בגין פגיעה בשיניים והעריך את עלות הטיפול ב–10,000₪.

 

2. התובעת טוענת שהיא סובלת מכאבים המפריעים לתפקודה ונכותה התפקודית עולה באופן ניכר על נכותה הרפואית. לדבריה, לפני התאונה עבדה כמורה לריקודי בטן במספר חדרי כושר במשרה חלקית בלבד, שכן סעדה את אמה המנוחה במחלתה. שכרה הממוצע היה 2,745₪ בחודש, אך אילו עבדה משרה מלאה היתה מרוויחה לפחות פי שלושה. עקב התאונה נעדרה התובעת מעבודותיה חודשיים ולא קיבלה שכר. "עם חזרתה לעבודה ובכפוף למגבלות הרפואיות מהן סבלה, נאלצה התובעת לצמצם את היקף משרתה ולמעשה לא התאפשר לה להגדיל את משרתה ולהשביח בכך את שכרה" (ס. 39 לסיכומים). התובעת החליטה שלאור כאבי הגב התחתון והאגן אינה יכולה להמשיך לעבוד באופן יעיל בהוראה והעדיפה לעבור להופעות פרטיות בריקוד. כיום טוענת התובעת להכנסה חודשית ממוצעת של 5,251₪ (2,700₪ בממוצע מהופעות פרטיות בריקוד והיתר מעבודה כשכירה).

 

3. לדעת הנתבעת היתה עדות התובעת בלתי מהימנה. אף שהתובעת טענה שהיא "גוררת רגל שמאל" מאז התאונה "מתקשה לעמוד ללא תמיכה" ו"מתקשה בניידות", נסתרו טענותיה לחלוטין בסרטון שהוצג לבית-המשפט. בפועל התובעת הגדילה את היקף פעילותה ואת הכנסותיה אחרי התאונה וניסתה להסתיר את האמת על היקף פעילתה. הנתבעת עומדת על סתירה בין עדות התובעת בבית-המשפט (שהיתה בדרכה לבקר את אמה) לעדותה במשטרה (שהיתה בדרכה לעבודה). ועל הסברים לא אמינים שנתנה לסתירה זו. הנתבעת מפנה לרשומה רפואית שלפיה סבלה התובעת כאב במפרק TMU משמאל "מזה שנים" ולכך שהתובעת הסבירה רשומה זו בטעות של הרופא שרשם את הדברים. לשיטת הנתבעת, לממצא האורתופדי שנותר לתובעת אין משמעות תפקודית. עוד היא טוענת שאין ראיה לפגיעה בלסת של התובעת בתאונה, והתלונה הראשונה לבעיה כלשהי במפרק הלסת הופיעה 7 חודשים אחרי התאונה ובלי אזכור של קשר אפשרי לתאונה ולאחר שבדיקות רלבנטיות שנערכו מיד אחרי התאונה היו תקינות. מכיוון שלא אעסוק בענין בהמשך, אציין כעת שלא מצאתי כלי ממשי להעריך את הדברים טוב משעשה ד"ר לוי וממילא לא אסטה מקביעותיו.

 

הפסדי הכנסה

 

4. התובעת טוענת לנכות תפקודית בשיעור 30% ולהפסד הכנסה בעבר בסך 47,713₪ מזה 5,475₪ בגין הפסד הכנסה מלא בחודשיים שאחרי התאונה והיתר הוא מכפלת בסיס השכר בנכות התפקודית. לעתיד, מעריכה התובעת הפסד בשיעור 30% מכפל הכנסתה ערב התאונה ובסה"כ 315,338₪. עוד היא תובעת הפסדי פנסיה בסך 43,553₪. הנתבעת טוענת שהתובעת הפסידה בעבר רק 3,771₪ ומציעה לפצותה בגין הפסדי העתיד לכל היותר ב -25,000₪.

 

5. התובעת העידה שהיא "חיה על משככי כאבים" ויש "מקרים חריפים שצריכים להרים אותה ולעזור לה לקום ממקום ישיבתה" כשנשאלה אם היא גוררת רגל שמאל אמרה "לא כל הזמן, לעיתים", ואחר-כך "לפעמים כן, כשכואב. אני אפילו לא ישנה בלילות." וכששאל בית-המשפט כמה פעמים בחודש היא גוררת רגל השיבה: "זה לא רק גוררת אני גם לפעמים לא יכולה לזוז. גוררת זו בדיחה. יש מצבים שאני ממש לא יכולה לזוז ואני לוקחת אופטלגין..." וכשבית-המשפט ביקש לברר את תדירות הקשיים השיבה "אני יכולה להגיד שהחודש הזה היו לי שבועיים עם קושי מטורף עם בכי. לא יכולתי ללכת בכלל..." טענותיה מסוכמות בסעיף 30 לסיכומיה בלשון זו "התובעת אינה אשמה שהפגיעה נגרמה באיבר שהינו דומיננטי ביותר לתעסוקה שלה ואינה אשמה בחוסר ההלימות בין שיעור הנכות הרפואית לבין מכת המוות שהנחיתה על מטה לחמה!"

 

6. התובעת טוענת למגבלות גופניות קשות ותדירות, אך אין כל הלימה בין טענות אלה לממצאים שתיעד האורתופד או הנכות שקבע. אם התלונות אמיתיות, אין הן נובעות מהנכות שנגרמה לתובעת בתאונה, אך איני מאמין שהן אמיתיות. קשה להאמין שמי שסובלת ממגבלות כה קשות על בסיס כה תדיר יכולה להתמיד בריקודי בטן – ובוודאי שלא ברמה הגבוהה שראיתי. לא רק העדות מוגזמת במפגיע, גם הרטוריקה שבסיכומים. נטען שהפציעה הנחיתה על מטה לחמה של התובעת "מכת מוות" – לא פחות, אף שבפועל הכנסת התובעת הוכפלה מאז התאונה ובריקודה המצולם לא ניכרת מגבלה. בסיכומיה מוצג המעבר מפעילות בחדרי כושר למופעי ריקוד כתוצר של מגבלותיה. אני סבור שזו הצגה מעוותת ואבסורדית של מה שהיה למעשה התקדמות מקצועית. לכאורה צפוי וסביר שגם למגבלה קלה בתנועת האגן ולכאב הנובע מפגיעה במפרקים תהיה השפעה כלשהי על כושר ההשתכרות של רקדנית בטן, אלא שהשפעה זו אינה באה לידי ביטוי ויזואלי הניכר לעיני מי שצופה בתובעת רוקדת וגם אינה באה לידי ביטוי בהכנסותיה המתועדות. אומדן הנזק של התובעת מבוסס על טענה לנכות תפקודית בשיעור 30%, אך זוהי הפרזה שאין לה כל אחיזה בראיות.

 

7. התובעת הוכיחה רק הפסד הכנסה של חודשיים בעבר. הפסדי עבר הם רכיב נזק שאמור להיות ניתן להוכחה בראיות ממש ולא על-ידי מיני חישובים וספקולציות. יתכן שהמגבלות שיש לתובעת השפיעו על הכנסותיה גם לאחר שתמו חודשי הנכות הזמנית, אך לא מצאתי בסיס כלשהו לחשב הפסד זה ואין מנוס מהערכתו באופן גלובאלי לפי מה שידוע על פעילותה של התובעת. בשים לב לכך, נפסק לה פיצוי בגין כלל הפסדי הכנסתה בעבר בסך 10,000₪.

גם את הפסדי העתיד של התובעת לא ניתן לחשב במדוייק. החישוב שבסיכומיה שאוב מהדמיון. לפגיעתה בלסת אין כל משמעות בהפקת הכנסה. נכותה האורתופדית 10%. היוון 10% מהכנסתה הנוכחית עד גיל 67 הוא בערך 100,000₪ – אך ברור שזה אינו נזקה הממשי, הרי הכנסת התובעת הוכפלה אחרי שנפצעה ולא פחתה. שוב, אין מנוס מאומדן גלובאלי.

התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי גם בגין הפסדי פנסיה. אין כל ראיה שבפועל הופרשו לה בעבר הפרשות פנסיוניות בגין הכנסותיה כשכירה ולפחות חצי הכנסתה הנוכחית היא כעצמאית. עצמאים מפרישים את הפרשתם הפנסיונית מהכנסותיהם. מכאן, שפיצוי בגין אובדן ההכנסה עצמה כולל אצלם פיצוי מלא גם בגין העדר הפרשה פנסיונית.

בשים לב לשיקולים אלה נפסק לתובעת פיצוי בגין הפסדי הכנסה ופנסיה לעתיד בסך 70,000₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ