ש.ב.ק נ' ש.צ.י

במסגרת פסק-דין זה תתברר תביעת התובעת לחיוב המשיב במזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים, כשברקע הסכם להיוון מזונות עליו חתמו הצדדים בשנת 2015.

רקע עובדתי

1.ביום 07.04.21 הוגשה התביעה שבפני, שעניינה חיוב הנתבע במזונות הקטינים.

הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 14.06.21.

2.הקטינים נולדו מקשר שניהלו הצדדים, ללא נישואין, כאשר בעוד התובעת טוענת לקשר זוגי שצפה פני נישואין, הרי שלטענת הנתבע טיבו של הקשר בין השניים היה מיני בלבד.

כך או אחרת, אין בעניין זה כדי להשפיע על זכות הקטינים לקבלת מזונות מאביהם.

3.ביום 23.04.20 הגישה התובעת תביעת אבהות, במסגרתה עתרה למתן פסק-דין המצהיר כי הנתבע הוא אביהם של הקטינים (תמ"ש 27140-04-20).

הצדדים והקטינים הופנו לבדיקת סיווג רקמות, אשר תוצאותיה קבעו כי הנתבע הוא אבי- הקטינים ופסק-דין בתביעת האבהות ניתן ביום 16.12.20.

4.הנתבע היה אדם נשוי כל אותה העת בה ניהל את היחסים עם התובעת והוא אב לארבעה ילדים נוספים, פרי נישואיו (ילידי 2000; 2002; 2007 ו-2013).

התובעת היא אם לחמישה ילדים; לקטינים וכן לשלושה ילדים נוספים, אשר נולדו לה מקשרים זוגיים נוספים שניהלה.

5.ביום 23.07.2015, כשהתובעת היתה מצויה בהריון הקטין מ', חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו הוונו מזונות הקטינים.