שרייר נ' ריאקשן בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף של תלמידה בביה"ס לקרקס לאחר שנפלה ונפגעה בקרסולה עקב רשלנות בית הספר.

רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת

1. התובעת ילידת 1985, למדה החל מאוקטובר 2006 מחול וקרקס בבית הספר "סדנסיאל". התובעת תבעה את בית הספר ואת המבטחת שלו.

2. מתחם בית הספר ממוקם בפארק יקום על גדות האגם ותחת לעצי אקליפטוס כשאוהל הקרקס בו התאמנו התלמידים הינו בעל יריעות צדדיות פתוחות. [להלן – "אוהל"].

3. ביום 10.5.07, התאמנו התובעת ותלמידים נוספים באוהל, במסגרת זמן חופשי ולא בעת שיעור מודרך, לקראת מופע סיום השנה . יריעות האוהל היו פתוחות באותה עת.

4. באותה עת נכח במתחם האימונים למצער מדריך אחד.

5. התובעת התאמנה באותה עת באקרובאטיקה אווירית. לרשותה עמדו מזרן תקני וחומר בשם "רזין" שתפקידו לחזק את האחיזה בחבל וביתר המתקנים. התובעת נתלתה על חבל. כאשר ביקשה לרדת ממנו, נחלשה אחיזתה בו, התובעת נחתה על מזרן שהונח תחתיו ועיקמה את קרסולה הימני ["התאונה"].

6. התובעת התפנתה בכוחות עצמה למיון בבי"ח איכילוב, כשהיא מלווה על ידי חברה ללימודים מר נועם וויז במיון התברר כי נקעה את קרסולה. בהמשך התברר ששברה את הקרסול.

המחלוקות

7. תחילה למחלוקות העובדתיות. האם ביום התאונה שרר מזג אוויר קיצוני – חם ולח; האם ביום התאונה התאמנה התובעת מעבר לשעות המקובלות והמותרות; האם בעת התאונה נכח במקום מדריך שתפקידו לפקח על התלמידים ומיהו או שמא התאמן בעצמו ולא תפקד כמפקח; האם בית הספר העביר הוראות לאימון הנדרש הכולל שעות אימון, אופן נחיתה בעת ירידה מהחבל; נהלים במקרה פציעה; האם הכין בית הספר ציוד עזרה ראשונה במקרה של פגיעה .

8. המחלוקות המשפטיות נגזרות בעיקרן מהמחלוקות העובדתיות: האם בנסיבות נטלה על עצמה התובעת סיכון מרצון; האם התרשלו הנתבעים; אם כן, האם הוכח קשר סיבתי בין התרשלותם לבין התאונה;

9. מחלוקות שגורות לגבי היקף הנזק.

הראיות

11. מטעם התובעת, העידו היא עצמה [שני תצהירים] ונועם, התלמיד שנכח בעת התאונה. כמו כן הגישה תיק מוצגים ובו הודעת בית הספר על התאונה ומסמכים רפואיים. מטעם הנתבעות העיד המדריך מר בועז שאול ומנהל בית הספר מר רן דגן.

12. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות: מטעם התובעת, ד"ר טיטיון – 10% אורטופדי + 5% בגין צלקת וד"ר נוף, 10% אורטופדי + 2.5% בגין צלקת. יוצא ששני המומחים מסכימים על נכות אורטופדית בת 10% והמחלוקת השולית הינה לגבי הנכות בגין צלקת. בהתאם הוגשו חוות דעת המומחים ללא חקירות.

ממצאים עובדתיים

תנאי מזג האוויר

13. לטענת התובעת שרר בעת התאונה מזג אוויר חם, לח וקיצוני, האוהל היה מחניק וכל אלו אינם מתאימים לאימונים וודאי לא לשעות אימונים רבות כפי שהתובעת התאמנה אותו יום; האימונים התקיימו באוהל ללא אוורור, מה שהקצין עוד יותר את תנאי מזג האוויר. משכך הייתה מותשת לקראת סוף יום האימונים, ידיה צברו לחות וכל אלו גרמו לנפילתה מהחבל. ואילו לטענת הנתבעות שררו באותה עת תנאי מזג אוויר רגילים ומכל מקום התובעת לא הוכיחה את טענתה.

14. לאחר עיון בראיות נמצא שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי ביום התאונה שרר מזג אוויר קיצוני, חם ולח. התובעת לא הגישה חוות דעת מטאורולוגית או נתונים אובייקטיביים אחרים לגבי תנאים אלו. התובעת אמנם נסמכת על עדותה ועל עדות נועם אלא שאין די בהם כדי לגבור על עדויות המדריך והמנהל על מזג האוויר היה נוח ומתאים לאימונים, גם כאשר הטמפרטורה מגיעה ל – 28 מעלות. התובעת נסמכת גם על חתימת בית הספר על הודעה בה הביאה את גרסתה. בהודעה שנכתבה כחודשיים לאחר התאונה, נכתב שמזג האוויר היה חם ולח. אני מוכנה לקבל שמזג האוויר היה חם ולח, אך לא הוכח שהטמפרטורה עלתה על 28 מעלות, שהיה צורך להפעיל במקום מאווררים, לא נסתר שכנפות האוהל היו מורמות, שהיה בפועל מוצל [אף נועם לא יכול היה להעיד אחרת]. לא הוכח שתנאי האימון בתוך האוהל היו מחניקים, לא הוכח שמדובר במזג אוויר "קיצוני" ולא נסתר כי תנאים אלו הינם תנאים נוחים לאימונים, כפי שהעיד המנהל דגן.