שרייבר נ' קשר רנטא קאר בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 21,188 ₪.

א. התביעה:

בהתאם לכתב-התביעה, בתאריך 25.7.11 נהג התובע ברכבו ברחוב בן צבי בנתניה. אותה עת, עצרה ניידת משטרה לפניו והתובע עצר את רכבו בעקבותיה.

נטען, כי רכבו של הנתבע 2, מסוג סיטרואן מ"ר 88-998-74, הגיע מאחור, לא עצר, פגע ברכבו של התובע והדף אותו אל עבר הניידת שעמדה מלפנים.

כתוצאה מכך, ניזוק רכבו של התובע הן מלפנים והן מאחור.

התובע פוצה בידי נתבעת 1 במלוא נזקו, בהתאם לחוות דעת השמאי, אך רק ביחס לנזק שארע לחלק האחורי של רכבו והוא עותר, כי בית-המשפט יורה על חיוב הנתבעים גם בגין הנזק לחלק הקדמי של רכבו.

ב. ההגנה:

בהתאם לכתב ההגנה, התאונה התרחשה באופן הבא: בעת שהרכב הנהוג בידי הנתבע 2 נסע ישר בכביש, ארעה תאונה לפניו בנתיב, בין רכב התובע לבין ניידת משטרה שנסעה לפניו. תחילה, פגע רכב התובע בחלק האחורי של ניידת המשטרה, עקב אי שמירת מרחק. לאחר מכן, נפגע רכב התובע מאחור על-ידי רכב הנתבעים ללא הדיפה קדימה.

האחריות לנזק במוקד הקדמי ברכב התובע מוטלת על התובע, שלא שמר מרחק ופגע בניידת המשטרה שנסעה לפניו בנתיב.

גובה הנזקים במוקד הקדמי הנו 15,355 ₪ ואילו הנזק למוקד האחורי, אשר לו מסכימה הנתבעת 1 ושבגינו פוצה התובע על-ידה הנו 4,439 ₪.

הנתבעת פיצתה את התובע בסך 4,439 ₪ וכן בשכ"ט השמאי בסך 600 ₪ (ראו: אישור התובע - עמוד 7 שו' 2).

ג. דיון:

בבית-המשפט העיד התובע, אשר תאר את השתלשלות האירועים, אשר הולידה את התאונה (עמוד 1 שו' 13 – 25). בקליפת אגוז, העיד התובע, כי הוא נסע אחר הניידת, לא פגע בה ואילו נתבע 2 הוא זה שפגע בו מאחור והדף אותו אל עבר הניידת.

העיד עד תביעה מטעמו של התובע – מר מילר אלימלך, אשר נכח ברכבו של התובע בעת קרות התאונה (עמוד 3 שו' 2 והלאה).

הנתבע 2 מסר את גרסתו, שלפיה הוא לא הדף את רכבו של התובע אל עבר הניידת, אל הצטרף לתאונה קיימת בין התובע לניידת, ולפיכך הוא אחראי רק לנזק לחלק האחורי של רכב התובע (עמוד 4 שו' 9 – 25).

המוציא מחברו עליו הראייה ואני קובע, כי התובע לא הרים את נטל הבאת הראיות והשכנוע כדי להקים מסקנה, כי התרחיש העובדתי ארע כפי שהוא צייר אותו.

אני דוחה את עדותו של התובע ומעדיף את עדותו של נתבע 2, מהנימוקים הבאים:

ראשית, הרושם הבלתי אמצעי שעשה התובע בעת עדותו בבית-המשפט, אשר היה גרוע ביותר. הוא החל להקריא את גרסתו מן הכתב והעביר את הרושם, כי מדובר בעד אשר אינו מעיד מתוך זיכרונו אודות דברים שאירעו לו כהווייתם ועל אירוע שנצרב בבשרו.

שנית, התובע סיפר "ש: אתה אומר שאתה נוסע אחרי ניידת המשטרה, מאיזה מרחק אתה והניידת נסעתם לפני הרמזור שהיה כוון הנסיעה שלכם ? ת: לא יודע. ש: האם אתה יכול לאשר שבכיוון הנסיעה שלכם היה צומת עם רמזור שדלק ירוק ? ת: היה צומת עם רמזור, לא יודע את הצבע ...אני לא הסתכלתי על הרמזור, לדעתי הרמזור היה רחוק, לא זוכר איזה מרחק. ש: אני אומר לך שהרמזור בצומת דלק ירוק ואתם נסעתם בנסיעה רציפה ? ת: אני דוחה את מה שאתה אומר" (עמוד 1 שו' 27 – עמוד 2 שו' 5). והנה, עד התביעה מטעמו, אשר ישב לצדו של התובע, תאר תאור שונה בתכלית: "עמדנו ברמזור באופן פתאומי שמעתי מכה מאחורה" (עמוד 3 שו' 7). וכן: "ש: איזה אור דלק ברמזור ? ת: שנעצרנו היה אדום, עמדנו באדום" (עמוד 3 שו' 27 – 28). דברים זהים רשם העד בזיכרון דברים, שנטען כי נרשם על-ידו בעת האירוע: "נסענו לאט אחרי הניידת ועצרנו אחריה ברמזור...". לפנינו סתירה חזיתית המקעקעת את גרסתו של התובע. יתירה מכך, מגרסת התובע, עולה תמיהה, כיצד זה התובע אינו מודע לרמזור שלפניו – נתון המלמד, כי בהחלט יתכן כי עקב חוסר תשומת ליבו הוא פגע בניידת תחילה.