אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שנאן ואח' נ' קיבוץ אפיקים ואח'

שנאן ואח' נ' קיבוץ אפיקים ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
2305-11-08
28/01/2010
בפני השופט:
אירית מני-גור

- נגד -
התובע:
1. חגי שנאן
2. תמיר אוריאלה
3. מאיה גן שטרית

הנתבע:
קיבוץ אפיקים
פסק-דין

פסק דין

1.התובעים הם אחיו של עוזי שנאן ז"ל (להלן: "האח") וילדיו ויורשיו של גיורא שנאן ז"ל (להלן: "המנוח"). אחיהם של התובעים נפל בשירותו הצבאי ביום 8.12.50. מאז אותו מועד הוכר המנוח כאב שכול ע"י משרד הביטחון, והיה זכאי לקבל תגמול חודשי בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950 (להלן: "החוק"). המנוח נפטר ביום 9.11.01. תביעה זו הוגשה על ידי ילדי ויורשי המנוח ביום 5.11.08. התביעה במקורה הוגשה נגד קיבוץ אפיקים שם התגורר המנוח עד יום פטירתו וכנגד משרד הביטחון. משרד הביטחון הגיש בקשה לדחייה על הסף, ובהחלטתי מיום 13.7.09 דחיתי את התביעה על הסף כנגד משרד הביטחון מהנימוקים המפורטים באותה החלטה. התובעים ביקשו להמשיך בתביעתם כנגד קיבוץ אפיקים. בפרוטוקול דיון מיום 11.11.09, הסכימו הצדדים לוותר על שלב הראיות ולסכם טענותיהם בכתב מאחר והמחלוקת היא מחלוקת משפטית בעיקרה.

2.לטענת התובעים, הנתבעת קיבוץ אפיקים קיבלה במשך כל השנים מהמנוח את תגמולי משרד הביטחון בניגוד לדין ותוך עשיית עושר ולא במשפט. לגרסת התובעים, מאחר וקובע סעיף 31 (א') לחוק כי:

"זכות לתגמול אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד, או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא אם כן נקבע בחוק אחרת".

אסור היה לקיבוץ אפיקים לקבל מהמנוח את התגמולים במשך כל השנים ברציפות. לשיטתם, החוק קובע כי התגמולים ישולמו לזכאי בלבד ואין הזכות ניתנת להעברה. מדובר באחד מסעיפי מגן קוגנטיים בחקיקה שמשמעותו להגן על הזכאי לגמלה ולא לאפשר לו לוותר עליה.

לטענת קיבוץ אפיקים, אין ולא היתה מעולם כל מניעה כי התגמולים יועברו לקיבוץ, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה מרצונו החופשי של המנוח בין אם רצון זה קיבל ביטוי בתקנון הקיבוץ המהווה הסכם בינו לבין הקיבוץ, ובין אם רצון זה בא לידי ביטוי בכך שהמנוח לא ביטל את רצונו במשך 51 שנה ברציפות עד פטירתו.

השאלה אם כן המונחת לפתחו של ביהמ"ש היא, האם יש מניעה חוקית שקיבוץ יקבל בהתאם לרצונו של חבר הקיבוץ את תגמולי השכול להם זכאי ממשרד הביטחון? התובעים סומכים טענותיהם על שני אדנים, האחד- כי עצם העברת התגמול איננה חוקית ומנוגדת לסעיף 31 א' לחוק, והשני- כי הקיבוץ מתעשר שלא כדין בקבלת הכספים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שאין בטענות התביעה ממש ויש לדחותה. במאמר מוסגר אוסיף ואומר, כי אף טענת ההתיישנות שהוזכרה ע"י הנתבעת וע"י משרד הביטחון שנמחק מהתביעה, יש בה טעם רב. כאמור, המנוח נפטר ביום 9.11.01 והתביעה הוגשה ימים ספורים לפני תום ההתיישנות. התגמולים ממשרד הביטחון שולמו עד פטירת המנוח, גם אם נצא מתוך נקודת הנחה כי העברת התגמולים לקיבוץ נודעה ליורשים זמן מה לאחר פטירת המנוח, הרי לאור השנים שחלפו התקבול היחיד שניתן לתבוע חזרה הינו החודש האחרון לפני פטירת המנוח ולא כפי שנטען בכתב התביעה. ואולם, סבורני כאמור לעיל שדין התביעה להידחות מהנימוקים שאוזכרו בטיעוני הנתבעת ולא מהטעם של התיישנות בלבד.

אינני מוצאת כל אי חוקיות בהעברת התקבולים לקיבוץ. סעיף 31 (א') לחוק אוסר על העברה שעבוד ועקול של "הזכות לתגמול", והדגש הוא על המילה זכות. אין המנוח העביר את זכותו או שעבד אותה בכל דרך שהיא, כל שהמנוח עשה הוא לקבל את התגמול לידיו ולהעבירו מרצונו החופשי לקיבוץ. לשם הנוחיות הורה המנוח למשרד הביטחון להעביר את כספי התגמולים ישירות לחשבון הקיבוץ. כך אף טען משרד הביטחון, כי ראה את חשבון הבנק אליו הועברו התגמולים כחשבון בנק של המנוח ולא של הקיבוץ. המנוח הוא זה שבחר למסור את חשבון הקיבוץ למשרד הביטחון מבלי שכפו עליו באיזה שהיא צורה מעשה זה. רצונו זה של המנוח התחדש מידי חודש בחודש במשך 51 שנה ברציפות ועד פטירתו. המנוח יכל בכל עת לשנות את מספר החשבון ולהחליט כי הוא מקבל לידיו את התגמול. חירות זו של המנוח לשנות את מספר החשבון והבחירה שלו מידי חודש להחליט לאן להעביר את הכסף, היא הנותנת שהזכות לא שועבדה, לא עוקלה, ואף לא ניתנה כערבות, אלא הזכות היתה ונשארה של המנוח עצמו. ככל שנעשתה העברה היא היתה של הכספים של עצמם ולא של הזכות, ויש להבחין בין הזכות לבין הכספים שהתקבלו בידי המנוח.

גם עשיית עושר ולא במשפט איני רואה במקרה זה. צודק ב"כ קיבוץ אפיקים, כי אין מקום לדבר על תכולת חוק עשיית ולא במשפט מקום בו קיים הסכם בין הצדדים (ראה סעיף 6 (א') לחוק). בין המנוח שהיה חבר קיבוץ לבין הקיבוץ נכרת הסכם שהינו תקנון הקיבוץ. תקנון הקיבוץ צורף כנספח א' לתצהיר עד ההגנה. המנוח שהיה ממייסדי הקיבוץ וחבר בו במשך כ-74 שנה היה שותף גם הוא לניסוח התקנון. בתקנון נקבע, כי אחת ממטרות הקיבוץ היא "להחזיק קופה משותפת אשר לתוכה ייכנסו כל הכנסות החברים ואשר מתוכה יקבלו החברים את כל צרכיהם". במקרה דנן, בחר המנוח להעביר את התגמולים לקיבוץ כאמור במשך 51 שנה ברציפות עד יום פטירתו.

המצהיר מטעם הקיבוץ שהינו גזבר הקיבוץ (אשר לא נחקר בתצהירו עקב ויתור על שלב הראיות), הבהיר בתצהירו בסעיף 7 שבו כי בעוד שהקיבוץ הקפיד מאז ומעולם לאכוף מסירתן של הכנסות עבודה ו/או חלף עבודה, הרי שהוא לא נהג לאכוף מסירת הכנסות פאסיביות כדוגמת תגמולי שכול, ומסירתם של תגמולים אלה לקיבוץ היתה נתונה לשיקול דעתו של כל חבר וחבר על פי השקפת עולמו. בסעיף 8 לתצהיר, מצהיר הגזבר כי בקיבוץ היו משפחות שנטלו את התגמולים לעצמן והיו משפחות אשר מתוך השקפה אידיאולוגית הדוגלת בשיוויון ושיתוף בקניין, בחרו למסור את התגמולים לקופה המשותפת. עוד מצהיר העד, כי המנוח היה תומך נלהב של הרעיון הקיבוץ השיתופי, וכמי שייסד את הקיבוץ והיה שותף בכתיבת התקנון בחר המנוח להעביר את התגמולים לקיבוץ, המנוח מעולם לא התחרט על מעשיו, לא פנה לקיבוץ להעביר אליו את התגמולים, ואף לא ביקש לשנות את פרטי החשבון אליו הועברו הכספים.

לאור האמור לעיל, ומכוח העובדה כי המנוח בחר מרצונו החופשי להעביר את התגמולים לקופה המשותפת של הקיבוץ מתוך אמונתו ברעיון הקיבוץ השיתופי, אין מקום לקבל את הטיעון של עשיית עושר ולא במשפט. מעבר לצורך, אוסיף ואומר כי אני סבורה שטענת ב"כ הקיבוץ כי אין בהעברת התגמולים כדי לסתור את מטרת חוק התגמולים היא נכונה. מטרת תגמולי השכול איננה אלא ליתן להורים השכולים ביטחון סוציאלי, המנוח כל חייו זכה לסיפוק כל צרכיו מן הקיבוץ ועל חשבון הקיבוץ, ומשום כך אין סתירה בין העברת התגמולים לקיבוץ לבין מטרת החוק.

לאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת ממש בתביעה. אינני סבורה כאמור שיש בהעברת התגמולים מעשה בניגוד לחוק, לא בניגוד לחוק התגמולים ולא בניגוד לחוק עשיית עושר.

דין התביעה להידחות, וכך אני עושה.

באשר להוצאות – הייתי נכונה לאור הנסיבות לדחות את התביעה מבלי לפסוק הוצאות, אך ב"כ הנתבע ייחד פרק בסיכומיו לשאלה זו (סעיפים 41-43), ולא בכדי.

התובעים 2 ו-3 מעולם לא התייצבו לדיונים, והתובע 1 התייצב בשמם. על אף כי לכאורה התובעים לא היו מיוצגים, ניכר מכתבי בי דין כי הם זכו לייעוץ משפטי צמוד.

התובעים לא קיימו את החלטות ביהמ"ש במועדם, ובהתנהלותם גרמו לב"כ הנתבע להתייצב לארבע ישיבות קדם משפט. ב"כ הנתבע מבקש כי ביהמ"ש יפסוק הוצאות ריאליות לנתבע בסכום העומד על 20,000 ₪ + מע"מ.

לאחר ששקלתי את הטיעונים מכל צד, אני קובעת כי התביעה נדחית והתובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסכום של 3,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג שבט תש"ע, 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ