אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמש נ' מזרחי

שמש נ' מזרחי

תאריך פרסום : 12/11/2013 | גרסת הדפסה
ה"ט
בית משפט השלום תל אביב - יפו
53609-10-13
03/11/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
יוסי שמש
הנתבע:
שמואל מזרחי

החלטה

לפניי בקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: החוק).

1.המבקש מגדיר עצמו כ"קבלן עצמאי" הפועל בעיריית רמת גן. המשיב הוא יו"ר ועד העובדים שם. זהו הליך שני שנוקט המבקש נגד המשיב. כרקע לדברים נציין כי בהליך הקודם (ה"ט 4675-06-13) טען המבקש, בתמצית, כי המשיב מנע את כניסתו לעירייה ואיים עליו עת עלה בידו להיכנס לשם. המשיב טען מנגד כי המבקש פועל בדרכים בלתי חוקיות ובאופן הפוגע בעובדים, ולכן עשה את שהיה צריך לעשות על מנת להגן עליהם, והכל כדין. בדיון הסכים המשיב, בלא להודות בכל טענה, למסור את התחייבותו לפרוטוקול (להבדיל מצו שיפוטי הניתן נגדו) כי לא ייצור קשר כלשהו עם המבקש, וממילא לא יאיים עליו, יטרידו או יעקוב אחריו, דבר שהמשיב הדגיש כי ממילא גם מעולם לא עשה. המבקש נכון היה להסתפק באותה הצהרה לפרוטוקול לשם סיום ההליך. יצוין כי לאחר סיומו של ההליך, עמד עוד המבקש על כך שההליך יהיה נטול מגבלות פרסום, כנראה על מנת שיוכל להוקיע את המשיב, אף שקשה היה למצוא בהסכמת המשיב ובהחלטה (להבדיל מן הבקשה עצמה) יסוד להוקעת המשיב.

2.חלפו ארבעה חודשים. עתה הגיש המבקש בקשה חדשה ונרגשת. המשיב, כך נטען, נוהג להטריד את המבקש משך ששה חודשים. הוא "רודף אותי, מאיים עליי, מקלל, מוציא לשון הרע, חושף את שיניו ומאיים עליי", נטען. ביום 24.10.13, נטען עוד (בהמשך תוקן התאריך ליום קודם), ראה המשיב את המבקש בעוד המשיב נוהג, הוא עצר את רכבו באמצע הכביש תוך גרימת פקק תנועה, יצא מהרכב, "התנהג כמו שריף, תקף אותי באפו ובשיניו, קילל והוציא לשון הרע". עוד הלין המבקש כי המשיב "רודף אותי ברחוב, רודף אותי בכל מקום".

3.דיון בבקשה נקבע, לאחר דחייה שעתר לה המשיב, להיום. הצדדים מסרו את גרסאותיהם ונחקרו עליהן. כן העיד עד מטעם המשיב, מר דורון הלברשטייןף, שלא מצאתי את עדותו רלבנטית בעיקרה להליך.

4.גרסת המבקש, כפי שהוצגה בדיון: הוא הלך ברחוב יחד עם עובד עיריה בשם ניסים עורקבי. המבקש ראה את השניים, עצר את רכבו, יצא מן הרכב, התקרב למבקש באופן מאיים בעודו מנופף בידיו ומנסה לתקוף את המבקש, ואז במשך עשר דקות תמימות אם לא למעלה מכך ניסה להמשיך ולתקוף את המבקש, בעוד עורקבי בולם את המשיב. המבקש אישר כי למעשה לא הותקף, אלא שהמשיב אך ניסה לעשות כן, בעודו חושף שיניים לעברו ומקלל אותו. המבקש הוסיף כי הגיש תלונה במשטרה, האסמכתאות לתלונתו – במשטרה, צילומים של הרחוב, הסמוך לבניין העיריה – במשטרה, וכל הפרטים הרלבנטיים לתלונתו – במשטרה. עורקבי לא הובא לעדות אף שהמבקש טען כי הלה מוכן להתייצב ולהעיד לטובתו.

5.המשיב, מנגד, הציג גרסה שונה. הוא אמנם עצר את רכבו באמצע הכביש (שהוא חד סטרי וחד מסלולי), אולם זאת רק כיוון שראה את סגנו מר עורקבי פוסע ברחוב, וחש צורך לומר לו דבר מה בדחיפות שכן גורל ועד העובדים היה טמון בכך (מה היה הדבר – לא נדע). או אז הבחין במבקש קרב אף הוא למקום, ואז ראה לנכון לציין לפני עורקבי כי המבקש הוא "חאפר" ו"מאכער". הוא לא תקף ולא איים על המבקש, ועזב את המקום בתוך זמן קצר.

6.יצוין כי לפני הדיון ומחוץ לאולם, כפי שעלה מחקירת המשיב, חזר התרחיש שבו המשיב מדבר לכאורה עם אדם אחר (הוא מר הלברשטיין) וטורח לציין לפניו בקול רם דיו שיגיע לאוזני המבקש כי האחרון הוא "חאפר" ו"מאכער". לשיטת המשיב, כל עוד אין הפניה נעשית ישירות למשיב, הרי שאין הוא כמי שפונה על המבקש, ומפר בכך את התחייבותו להימנעות מיצירת קשר.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את חקירות הצדדים, והאזנתי לטיעוני באות כוח הצדדים, שטענו כל שניתן היה לטעון בשם מרשיהן, מצאתי כי דין הבקשה, גם אם בדוחק, להידחות. אבאר.

8.נידרש ראשית לאירועי יום 23.10.13. אציין מראש: אין בדעתי לנסות ולטעת מסמרות בשאלה של המהלך המדויק של האירוע מראשיתו ועד סופו. זאת ממספר טעמים. האחד, המבקש עצמו טרח והדגיש שוב ושוב כי העניין כולו נתון בחקירת משטרה, ואין בדעתי במסגרת ההליך הצנוע הנוכחי להחליפה, גם אם נטלי ההוכחה שונים בתכלית. שנית, המידע שהוצג הוא חלקי, והעד האחד שהוא רלבנטי לא הובא לעדות, לא בידי המבקש ולא בידי המשיב. שלישית, כיוון שההכרעה המדויקת אינה חיונית להכרעה, כמבואר.

9.אסתפק אפוא בקביעות כלליות, ומובן שהדבר נעשה בהתאם לנטלים האזרחיים ואינו תחליף לחקירה הפלילית. תיאוריו של המבקש, מראשיתם ועד סופם, חוטאים בהגדלה והעצמה בלתי ראויים ובלתי מציאותיים של האירועים. מן העבר האחר, גרסתו של המשיב לוקה בחוסר קוהרנטיות וחוסר סבירות. דומה כי האמת מצויה אי שם באמצע: המשיב לא עצר דרך מקרה את רכבו כדי לשוחח עם סגנו עורקבי, שיש להניח כי בימינו חמוש באמצעים טכנולוגיים על מנת להשלים שיחה עם המשיב גם בלא צורך בחסימת התנועה בעיבורה של רמת גן למספר דקות. ברי כי עצירת הרכב היא תולדה של זיהויו של המבקש צועד בסך. אין אמנם כל הגיון בטענת המבקש שלפיה עשר דקות תמימות ניסה המשיב לתוקפו ורק עורקבי עמד בתווך ומנע באופן רציף פגיעה במבקש, אולם גם תיאורו הפסטורלי משהו של המשיב של שיחה עם עורקבי במנותק מן המבקש – אינו יכול להתקבל. שיח ושיג בין בעלי הדין – היה, וקריאות של המשיב לעברו של המבקש היו גם היו, ואין נפקה מינה אם הושמעו במישרין או שנועדו לאוזניו של המבקש, שכן מבחינת דיני ההטרדה חד המה.

10.מן המקובץ עולה כי המשיב ראה ליצור קשר עם המבקש, חרף התחייבותו. עתה יש לבחון האם די בכך ליתן צו מניעת הטרדה מאיימת. אף שיש לראות בחומרה את אי-השכלתו של אדם לעמוד בהתחייבותו בבית המשפט לנהוג בדרך מסוימת, גם אם לא כצו שיפוטי, הרי שעדיין אין מקום בנסיבות המקרה דנן ליתן צו. מספר טעמים לכך.

11.ראשית, צו אינו ניתן בגין הפרת התחייבות אלא בשל "הטרדה מאיימת", כהגדרתה בסעיף 2 לחוק. החוק נועד להתמודד בדרך אופיינית עם מצבים דוגמת גברים המתקשים לחדול מליצור קשר רציף עם בנות זוגן לשעבר (כך עולה מדברי ההסבר להצעת החוק), לא עם שני נצים דוגמת עסקן מזה ויו"ר ועד עובדים הסבור שיש להצר את צעדיו של העסקן (אף שלא ברור מה עניינו בכך, בהיותו יו"ר ועד העובדים), מזה. התנהגותם המוחצנת ונלהמת של שני בעלי הדין באולם, וכפי שעלה מעדות העד הלברשטיין – גם מחוץ לאולם, היא כזו שפתרונה אינו מצוי כעקרון בגדרי חוק מניעת הטרדה מאיימת.

12.שנית, "הטרדה מאיימת" משמעה לרוב הטרדה רציפה ובלתי פוסקת, גם אם כזו שאינה מגיעה כדי פלילים, שאין דרך להפסיקה זולת בצו שיפוטי. זה ודאי אינו המצב. חרף התיאור הדרמטי של רדיפה נמשכת מזה ששה חודשים, סופם של דברים הוא שהמבקש לא השכיל להצביע ולו על הטרדה אחת קונקרטית מצדו של המשיב כלפיו משך תקופה של למעלה מארבעה חודשים מאז הדיון בהליך הקודם. כאן יש להדגיש: אין חולק כי המבקש ממשיך לפקוד את משרדי העירייה תדיר, הם מקום עבודתו של המשיב. אולם בתקופה הארוכה שחלפה, נמנע המשיב מליזום קשר עם המבקש או להטרידו (כך הודה המבקש), וקיים את התחייבותו. נתונים אלה מצביעים על שניים אלה: כי אין כאן הטרדה רציפה, כמצופה לרוב בהליכי הטרדה מאיימת; וכי אין חשש בעוצמה גבוהה דיה להמשך ההטרדה הנטענת.

13.שלישית, קושי רב מצאתי במתן סעד למי שנזקק לדרך ההגזמה ואף אי-הדיוקים על מנת לנסות ולחלץ צו שיפוטי כנגד יריבו. הטענות לרדיפה מזה ששה חודשים התבררו כריקות מתוכן, וכל שניתן היה להצביע עליו הם שני האירועים, מושא ההליכים שננקטו. הטענה לתקיפה התבררה כבלתי מדויקת, ולכל היותר כנסיון לתקיפה. הטענה לפגיעה של המשיב בשיניו ובאפו במבקש התבררה כנטולת יסוד, והומרה בתיאור שלפיו המשיב חשף שיניים לעבר המבקש. גם יתר התיאורים הוצגו ברוב רושם ולהט, אך לא היו עקביים דים ואף לא הגיוניים דיים. מבקש הנוקט בשיטה של הגזמה ואי דיוקים תדיר לא יהיה זכאי לסיועו של בית המשפט.

14.רביעית, יש קושי כאשר הליכי הטרדה מאיימת מיועדים להשיג לא הישג אינהרנטי להליך, של שקט למבקש, כי אם לשמש קרדום לחפור בו בהליכים חיצוניים (והקרב על פרסום ההליך הקודם יעיד). שני הצדדים איימו וממשיכים לאיים זה על זה בתביעות הדדיות, וכל אחד ממתין להחלטות שיפוטיות על מנת שיוכל לנגח את רעהו. אין מקום לסייע בידי הצדדים בהשגת מטרות חיצוניות וזרות להליך אלה.

15.חמישית, ככל שהמבקש זקוק להגנה אמיתית מפני תקיפה ופגיעה מצד המשיב, הרי שממילא הוא ימצא במזור בחוק העונשין, המעניק לו את כל ההגנות הנדרשות גם בלא כל צורך בתוספת הדלה של צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. אין ראיה טובה מכך, שהמבקש עצמו השכיל להגיש את תלונתו למשטרת ישראל ועמל על מיצויה, שהצו המתבקש עתה אינו חיוני לו. באופן דומה, טענות להוצאת לשון הרע יכולות להתברר בתביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע (ואיני מחווה כל דעה לגוף תביעה שכזו).

16.תוצאת האמור היא כי אין מקום למתן צו כמבוקש. אין באמור כדי לגרוע מכל זכות וטענה של המבקש, לרבות זכותו לעמוד על מיצוי התלונה שהגיש.

17.חשוב להדגיש: אל לו למשיב לראות בדחיית הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת משום רוח גבית להמשך יצירת מגע, ולו "עקיף" כשיטתו, עם המבקש. לא בהליך זה תהא תפארתו של המשיב (כשם שאין זו שעתו הגדולה של המבקש). התנהלותו של המשיב, ודאי כמי שהוא עובד הציבור ויו"ר ועד העובדים, לא היתה מן השקולות ונכון יעשה אם ירסנה. התחייבותו להמנע מיצירת קשר עם המבקש צריכה להיות מכובדת ומקוימת בדקדקנות כל ימות השנה, ואפילו הוא חוזה במבקש דרך מקרה ברחוב. אין כל ודאות כי לעולם חוסן.

18.הבקשה נדחית אפוא, גם אם בדוחק. לא ייעשה צו להוצאות לחובת המשיב (וודאי לא לחובת המבקש), ולו משום שמדובר בהליך שהוצאות נפסקות בו למשורה ובמקרים חריגים בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ