שמש נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש, למשך 30 יום, לגבי רכב בו נהג מכרו של המבקש בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו, אשר הוטלה על רכב שבחזקתו של המבקש.

אקדים ואומר, כי לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות שעליהן מסתמך המבקש בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות התעבורה (סדר הדין לפי סע' 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן) ומסיבה זו יש מקום לדחות את הבקשה.

מעבר לכל צורך מצאתי להתייחס לבקשה גופה. על פי עובדות מדובר באירוע מיום 1.8.13, בשעה 20:45 בערך, עוכב מכרו של המבקש בעת נהג ברכב מסוג איסוזו לבן, מ.ר 7017317, בהיותו תחת השפעת סם (שכרות), וכשנתבקש ע"י שוטר למסור דגימת שתן סירב.

לטענת ב"כ המבקש, מסירת הרכב לנהג הוגבלה על ידי המבקש לפרק זמן קצר ביותר לצורך העברת חומרי בנין, תוך שהמבקש נקב בשעה מדויקת בה יזדקק לרכבו, אולם משגילה, כי הנהג לא חזר בזמן ניסה לאתרו, אך ללא הצלחה.

ב"כ המבקש מציין, כי המדובר בהיכרות מוקדמת בין השניים במסגרתה עבד הנהג אצל המבקש לסירוגין בעבודות שיפוצים. עוד טוען, כי באיזון שבין אינטרס של הצדדים היינו, הגנה של המבקש על זכות הקניין שלו אל מול אינטרס המדינה למנוע הישנות העבירה ואכיפת חוקיה יש להעדיף את אינטרס המבקש, כשלמדינה לא תצמח כל תועלת מנקיטת הליך זה.

ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה. בטיעוניה הסבירה, כי לא הובאה כל הוכחה לפיה בעל הרכב עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה, לכן ההגנה שבסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה לא חלה עליו, והפסילה הינה מדתית וסבירה ואין נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצורו.

נסיבות האירוע פורטו בבדיקת המאפיינים שנערכה לנהג ע"י השוטר צבי לפיהן, הבחין האחרון ברכב יוצא מתחנת סמים, כשהנהג עצמו הודיע שמטרתו הייתה לרכוש סמים. בסעיף 4 לבדיקת המאפיינים ציין השוטר, כי לא נדף ריח אלכוהול מהפה של הנהג, הופעתו הייתה מסודרת והוא הגיב לעניין, אולם בסעיף 5 ציין, כי נמצאה אינדיקציה לשכרות, אשר נשענה על סירוב הנהג ליתן בדיקת שתן ועל הודאתו לפיה, השתמש בהרואין בשעות הבוקר במועד האירוע. במבחן הביצוע (סעיף 7) ציין, כי הנהג התנדנד, בהליכה על קו נמצא יציב, והחטיא את מבחן הבאת אצבע לאף, כשהתרשמותו הכללית צוינה "לא ניתן לקבוע".

בדו"ח הפעולה שערך השוטר, רס"מ דורון טיירי, מסר האחרון באופן מפורט וברור, כי עיניו של הנהג היו אדומות, אישוניו מורחבים וידיו רעדו, וציין בהמשך, כי הנהג סיפר שהינו בעל רקע של שימוש בסמים, ולאחר שנערכה לו בדיקת מאפיינים סירב למסור בדיקת שתן מהנימוק, כי הינו משתמש בסמים, כאשר שימוש אחרון היה בבוקרו של האירוע דנא, עת עשה שימוש בהרואין. הנהג אף השכיל לציין, כי טרם הספיק לקנות סמים בשל הימצאותה של המשטרה במקום. בדו"ח ציין השוטר, כי השוטר צבי, שנהג בניידת, הסביר לנהג את משמעות הסירוב ודרש ממנו פעם נוספת למסור דגימת שתן, אך הנהג סירב.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני הקצין די ראיות, שהנהג ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו, היינו סירוב לבצע בדיקת שתן, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב.

על יסוד המסוכנות למדים אנו מסוג העבירה ומקלות הדעת, שבה מסר המבקש את רכבו לנהג, מבלי לפקח באופן ממשי, כי הנהג יהא כשיר לנהיגה מבלי לסכן עצמו ואת יתר ציבור המשתמשים בדרך. קל וחומר, כאשר המדובר בהיכרות מוקדמת בין הנהג למבקש.

ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובע, כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה".

ס' 57ב(ג) קובע:

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

לעניין החריג ב-ב(2) אציין כי בפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, שם נקבע: