אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמש נ' הרצוג ואח'

שמש נ' הרצוג ואח'

תאריך פרסום : 09/08/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום פתח תקווה
10142-12-08
09/08/2010
בפני השופט:
נחום שטרנליכט

- נגד -
התובע:
גמליאל שמש
הנתבע:
1. משה הרצוג
2. רחל לנדס הרצוג
3. מרגלית ארצי
4. שלמה ארצי ז"ל
5. מנחם ארזי
6. אברהם צליח
7. נוח עמו
8. שמואל זלייט
9. מזל זלייט

החלטה

טענות התובע:

עו"ד אילן בר חנין (להלן – המפרק) שימש כמפרק של שמש הדר בע"מ (להלן – החברה). בית המשפט המחוזי בתל-אביב הטיל על המפרק רישומו של בית משותף במקרקעין הידועים כחלקה 287 בגוש 6380. קודם לכן היו רשומות זכויות בעלי היחידות בבית המשותף על שמה של החברה.

בהחלטתו מיום 6.9.99 קבע בית המשפט המחוזי, כי על בעלי הזכויות לשאת בתשלום "אגרת בית משותף", וכן לשאת בהוצאות רישום הבית המשותף ויתר ההוצאות לרישום הזכויות, כאשר "כל יחידה תישא בהוצאותיה". הצדדים הינם בעלי יחידות בבית המשותף.

התובע מימן את הוצאות רישום הבית המשותף. הנתבעים לא השיבו לתובע את מלוא חלקם בהוצאות הרישום.

המפרק נמנע מלהמשיך ולטפל בגביית הוצאות הרישום מבעלי היחידות בבית המשותף. בית המשפט המחוזי התיר לתובע לפעול נגד שאר בעלי הזכויות כדי לתבוע מכל אחד מהם את חלקו בהוצאות הרישום.

בתביעתו של התובע, שהוגשה ביום 17.12.08 עותר התובע לחיוב הנתבעים בחלקם בהוצאות הרישום.

טענת ההתיישנות:

בכתב ההגנה, שהגישו הנתבעים 1-3 ו- 9-5 טוענים הנתבעים,כטענה מקדמית, שהתביעה התיישנה, היות שבחלקה הגדול היא נוגעת להוצאות שהוצאו ע"י התובע עוד בשנת 2001, כאשר התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שהוצאו אותן הוצאות.

טענות התובע במענה לטענת ההתיישנות:

בתגובתו לטענת ההתיישנות טוען התובע, כי עילת התביעה נולדה רק ביום 24.11.05. ביום זה הומצא מכתב של עו"ד יונה מוסקוביץ לנתבע 1. במכתב זה של מי ששימש אז כב"כ התובע דנן מודיע עו"ד מוסקוביץ בשמו של התובע, כי הוא מקזז את חובם של הנתבעים לו בגין הוצאות רישום הבית המשותף כנגד סכום הוצאות אותו חוייב התובע לשלם במסגרת ההליכים בת"א 1798/96. לפיכך טוען התובע, כי עילת התביעה נולדה רק ביום שיגור המכתב, 24.11.05. ממילא התביעה טרם התיישנה במועד הגשתה, 17.12.08. עוד טענה בפיו של התובע, כי לא ניתן היה להגיש לנתבעים חשבון סופי של חובם בטרם שולמה האגרה לרישום הבית המשותף, וזו שולמה רק בשנת 2004.

דיון:

היום בו מתחיל מתחיל מירוץ ההתיישנות הוא היום בו נולדה עילת התביעה, כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.

בע"א 10192/07, פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ ואח', טרם פורסם, נדון מקרה שבו נרכשו מקרקעין בהתאם להסכם מכר מיום 18.4.97. בהסכם המכר צויין, כי חלק מהמקרקעין נמכר קודם לכן לעמותה כלשהי, וכי אותו חלק אינו כלול בהסכם המכר. ביום 30.12.98 הגישה רוכשת המקרקעין בקשה להיתר בניה. במסגרת הליך זה, הסתבר לה כי אותה עמותה טוענת לזכויות בכשליש בלתי מסוים מן המקרקעין, בשיעור גדול יותר ממה שצויין בהסכם המכר. בעקבות זאת, הגישה הרוכשת ביום 31.8.99 תובענה למתן סעד הצהרתי, בה נתבקשה הצהרה כי זכויות העמותה במקרקעין מסתכמות בחלק המצויין בהסכם המכר בלבד. ביום 17.11.99 ניתן פס"ד הצהרתי ראשון בתובענה ונפסק כי גודל שטח המקרקעין שנמכר לעמותה הוא בהתאם לנטען על ידי העמותה, ולא כפי שצוין בהסכם המכר. ביום 26.1.00 ניתן פס"ד הצהרתי סופי בעניין אשר הגיע לאותו תוצאה. ביום 4.12.06 הגישה הרוכשת תביעת השבה כנגד המוכרות, בה טענה, בעקבות קביעות פסק הדין ההצהרתי, כי שילמה למוכרות תמורה ביתר חלק המקרקעין שנמכר לעמותה, וכי עליהן להשיב לה את התמורה העודפת ששלמה עבור שטח זה, ולפצותה על נזקיה. בית המשפט העליון קיבל את טענת הרוכשת, כי עילת התובענה נולדה רק ביום מתן פסק הדין ההצהרתי הסופי, 26.1.00. בסע' 17 לפסה"ד נאמר בענין זה:

"לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע, אלא נדרש קיומה של עילה קונקרטית שמכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד המבוקש בה. הכוונה היא למועד קונקרטי שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה זוכה בסעד המבוקש; לצורך היוולדה של עילת התובענה נדרש, אפוא, כי יהא בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות, לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש. כח תביעה מהותי זה מותנה ביכולתו הממשית והדיונית של התובע להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית בלא תנאי מוקדם. הוא מותנה בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יוכל לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולקבל את מבוקשו, בלא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בענין קשור".

בבמקרה דנן טוען התובע, כי הוא מימן את הוצאות רישום הבית המשותף, וכי על שאר בעלי הזכויות במקרקעין לשאת בחלקם בהוצאות אלו, כל אחד בהתאם לחלקו במקרקעין. התובע פנה בעניין זה בבקשה לבית המשפט של הפירוק, בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בת"א 2428/79. הבקשה מצורפת כנספח ו לכתב התביעה. ביום 22.10.08 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, ובה נאמר:

"1.מקובלת עלי טענת המבקשים (אשר גם הכנ"ר מצדד בה) כי הבקשה עוסקת אך ורק בגביית הסכומים אשר חבים להם (לכאורה) יתר הדיירים, ומשכך אין כאן כל "נגיסה" בסמכויותיו של המפרק. הדברים נתמכים אף מהאמור בתגובת המפרק, אשר מציין כי המבקשים אכן נשאו בהוצאות רישום הבית המשותף, ולא קופת הפירוק. משכך, קיימת למבקשים עילה לכאורית כנגד יתר הדיירים, אשר דינה להתברר עובדתית בבית המשפט המוסמך. בית משפט של פירוק אינו האכסניה המתאימה לבירור זה, ולמען הסר ספק אני מציינת, כי אין בהחלטתי דנן קביעה כלשהי בדבר חובתם של יתר הדיירים כלפי המבקשים. סוגיה זו, כאמור, תתברר בפני בית המשפט המוסמך, כמו גם סוגיות כגון קיזוז (שהועלו על ידי הדיירים).

2.אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, דין הבקשה להתקבל, כך שניתנת רשות למבקשים לפעול כנגד יתר הדיירים ולתבוע מהם את חלקם בהוצאות רישום הבית המשותף, וזאת מבלי להטיל כל עלות על קופת הפירוק".

נראה כי החלטה זו, שניתנה רק בשנת 2008, היא זו שיצרה את עילת התביעה הקונקרטית, שמכוחה יכול היה התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט, להגיש תביעתו ולזכות בסעד המגיע לו. קודם לבירור הסכום אותו זכאי היה התובע לקבל מכל אחד מהנתבעים היה צורך בבירור זכותו העקרונית של התובע לקבלת כספים אלו, וקביעה זו נעשתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.10.08. אז נסללה דרכו של התובע לפנות לבית המשפט ולתבוע את הסעד המגיע לו. בטרם נקבעה במסגרת תיק הפירוק זכותו העקרונית של התובע לקבלת הכספים, לא היה זכאי לקבלת הסעד המבוקש על ידו עתה בתיק זה.

בנסיבות העניין במקרה זה לא ניתן לומר, כי התובע ישן על זכויותיו, אלא פעל לבירור זכויותיו וגביית הכספים המגיעים לו, לטענתו, מהנתבעים, כמפורט לעיל. לפיכך קבלת טענת ההתיישנות במקרה זה אינה עולה בקנה אחד עם הרציונאל העומד ביסוד דיני ההתיישנות, הענקת הגנה לנתבע מפני תובע הישן על זכויותיו. במקרה דנן התובע לא ישן על זכויותיו אלא פעל למימושן. זאת ועוד, לנוכח מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, יש להעדיף חלופה, אשר תקיים את זכות הגישה לערכאות של התובע במקרה זה, על פני חלופה פרשנית אחרת, שתמנע מהתובע זכות חוקתית זו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ