פסק דין
התובעים הגישו את התביעה בגין נזקים, שנגרמו להם, לטענתם, עקב אי קבלת שירות משהנתבעת. בין הצדדים היה הסכם שירות מיום 9/10/11, לאחר שהתובעים התנתקו ממנוי חב' סקיולייף (ת/1). ביום 1/8/12 הוחלף לתובעים המכשיר ונחתם הסכם נוסף.
התובעים טוענים כי ביום 10/2/13 בבוקר חש התובע (אדם מבוגר וחולה סכרת ולחץ דם גבוה) ברע, התובעת הזמינה רופא מהנתבעת, אך לא קיבלה מענה הולם, נדחתה פעם אחר פעם, נציגי הנתבעת תחקרו אותה על מצבו של התובע, אמרו לה שמצבו לא מצדיק הזמנת רופא, עד שלבסוף נאמר לה שרופא יגיע רק בשעה 8:00 בבוקר וכי מומלץ לה לפנות לקופת החולים.
למחרת גמלה בלב התובעים ההחלטה להתנתק משירותי הנתבעת, התובעת שוחחה עם נציגה שהסכימה לקבל ממנה את הציוד ותשלום בך 100 ₪, הוציאה מכתב, והביאה למשרד הנתבעת את מכשיר המצוקה. התובעים לא הביאו עימם את יחידת השעון, המסופקת עם המכשיר, ואז הגיע הנתבע מס' 2, התייחס אל התובעים בגסות ובאיומים, ודרש כי התובעים ישלמו לצורך ההתנתקות 650 ₪ (150 ₪ עבור השעון שלא הוחזר, 250 ₪ עבור התשלום בגין ההתנתקות מחב' סקיולייף ו-250 ₪ עבור פירוק וביקור טכנאי).
הנתבעת מכחישה את אירוע הקריאה, וטוענת כי התובעים יזמו את התביעה רק בגלל רצונם להוזיל עוד את מחיר המנוי, וכי הם מחוייבים בתשלומים, בסך כולל 650 ₪, שנדרשו מהם.
התובעים הביאו לבית המשפט את המקלט, כבל חשמל ושעון, ולבקשתי קיבל הנתבע מס' 2 עבור הנתבעת מס' 1 את הפריטים בחזרה.
לאחר ששמעתי את העדים, והתובעת לא ביקשה להביא ראיות נוספות, אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את האירוע ביום 10/2/13, אף שיכלו לעשות זאת, כדברי התובעת, באמצעות הצגת פלט שיחות ואסמכתא מקופת החולים, אליה פנו, לאחר שהנתבעת לא שלחה רופא. החזקה הראייתית קובעת כי צד שלא הביא ראיה, שאמורה להיות בחזקתו, חזקה כי לו היה מביא אותה היתה פועלת לרעתו, או שאינה קיימת. נטל הוכחת עובדות התביעה רובץ על כתפי התובעים, והתובעים קראו את כתב ההגנה די זמן לפני הדיון, והיו מודעים לכך שהנתבעת מכחישה את האירוע.
אין חולק כי התובעים ביקשו להתנתק משירותי הנתבעת, ופנו למשרד עם המכשיר, אך ללא השעון, ואני מקבלת את טענת התובעת לפיה נאמר לה כי אם תנתק את המכשיר לבדה ותביא אותו למשרד ישלמו התובעים רק 100 ₪. הדבר מתחזק בכך שהתובעים ניתקו את המכשיר והביאו אותו, ולכן לא מוצדק לדרוש תשלום עבור ביקור טכנאי. אני מקבלת את טענת התובעת כי מאחר והנתבעת לא שילמה את קנס הניתוק מסקיולייף, אין הצדקה לחייב את התובעת בסכום זה, במיוחד לאחר שסקיולייף המשיכה וחייבה את חשבונם של התובעים. אני דוחה את טענת התובעים לפיה על הנתבעת היה להודיע לסקיולייף על הניתוק, מאחר ולא כך נכתב בהסכם, ת/1. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה זיכתה את התובעים בסכום, מאחר ולא הוכיחה זאת.
לפי ההסכם בין הצדדים, הוא לא חייב בתקופת מינימום, והתובעים היו רשאים לבטלו בתנאי שיחזירו את הציוד, ואני מקבלת את טענת התובעים כי הנתבעים סירבו לקבל מהם את הציוד, עד ליום הדיון. אין בטענות התובעים לעניין התנהלות הנתבעים או מי מהם כדי לזכותם בסכום התביעה הסתמי של 5,000 ₪. כאמור לא הוכח האירוע מיום 10/2/13 וחזקה על התובעים כי לו היה מצבו של התובע מצריך פניה לרופא ("סיכון חיים") היו פונים לרופא אחר, משסירבה הנתבעת לשלוח רופא תוך זמן סביר. לא הוכח כי נגרם נזק מאי משלוח הרופא בזמן, והעובדה שהתובעים לא הציגו כל מסמך רפואי על ביקור בסמוך למועד הנטען, ולא אסמכתא לשיחות טלפון, גם לא לאחר שניתנה להם אפשרות לעשות כן לאחר הדיון, תומך בגרסת הנתבעים והכחשת האירוע.
אין חולק כי ההסכם הינו בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1, ואין יריבות אישית עם הנתבע מס' 2, המייצג את הנתבעת עד היום.
הסיכום הינו כי תביעת התובעים נדחית, לאחר שלא הורם נטל ההוכחה, התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחית בשל העדר יריבות, ואין כל הצדקה לתביעה הכלולה במכתב להחזר כספי של דמי השירות מיום ההסכם מיום 1/8/12 עד לניתוק. אי שביעות רצון התובעים מהשירות בחודש פברואר 2012 אין בו כדי להצדיק ביטול רטרואקטיבי של החוזה, עליו הסתמכו התובעים.
התביעה נדחית.
מאחר התביעה נדחתה בשל אי הרמת נטל ההוכחה, והנתבע מס' 2 היה צריך להתייצב ממילא כנציג הנתבעת מס' 1, איני עושה צו להוצאות.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.