שמיר נ' מדינת ישראל

פסק דין

נגד המערער נרשם דו"ח תנועה ע"י השוטרת בן-חמו סמדר על כך שביום 12.09.11 בסמוך לשעה 09:13 בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ובן-גוריון בבניברק בניגוד לתקנה 67 (א) לת"ת לא אפשר להולכי רגל, שחצו במעבר חצייה, להשלים את חצייתם במעבר.

המערער כפר במיוחס לו ובית משפט לתעבורה שמע ראיות, עדות השוטרת, קיבל את הדו"ח שערכה ואת התרשים שערכה בנסיבות המקרה ואת עדות המערער עצמו.

בסופו של הליך, בא בית משפט קמא [כב' השופט א. זרזבסקי] לידי קביעות עובדה על סמך ממצאי מהימנות, בין היתר אמר בעניין השוטרת: "לדברי השוטרת, עולה כי העבירה המיוחסת לנאשם התרחשה למעשה לנגד עיניה...שוכנעתי כי השוטרת ממקום עמידתה ראתה את העבירה...בהסתמך על עדות השוטרת, לה אני מאמין..."

באותה נשימה בהכרעת הדין בחר בית משפט קמא שלא לקבל את גרסת המערער, בתוך כך אף קיבל אותה וייחס משקל הודאה בדבריו ששמע בעמ' 5 לפרוט', לפיה, כאשר הולכי רגל היו על מעבר החצייה, המשיך בנסיעתו. (ראה עמ' 3 להכרעת הדין, פסקה 6).

בית המשפט העליון קבע יותר מפעם אחת, למשל אתמול, בע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 06.06.12): "כלל נקוט הוא מלפנים וכמובן אין בכך משום החידוש, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת, וזאת בשל יתרונה המובנה של האחרונה, אשר התרשמה ישירות ובלי אמצעים מקשרים מהעדים ומהראיות..."

קביעותיו של בית משפט קמא, בנסיבות מקרה זה, הינן רק על סמך ממצאי מהימנות ובנסיבות אלה שתוארו, לא אוכל להתערב בהן.

נראה על פניו גם, שלמרות כל טענותיו של המערער, ששמעתי בע"פ ואשר נכתבו במפורט בערעור, קביעות העובדה של בית משפט קמא נכונות הן ולכן אין להתערב בהן.

לעניין העונש, שגם עליו מערער המערער, בית משפט קמא לא החמיר איתו בנסיבות. עונש שהוטל על המערער אך קנס ופסילה מותנית בשיעור שאי-אפשר לומר עליו שהוא לא מידתי, ולכן גם עפ"י ההלכה הנוהגת, אין מקום להתערבות בחלק זה של פסק הדין.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ז סיון תשע"ב, 07/06/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי