אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמיע נ' מצרי

שמיע נ' מצרי

תאריך פרסום : 05/08/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
37278-08-11
22/07/2012
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
ערן שמיע
הנתבע:
צחי יצחק מצרי
פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר לביצוע שיקים בסך כולל של 40,000 ₪, כנגדה מעלה הנתבע טענת זיוף וחתימה בלא הרשאה.

התובע אוחז ב- 4 שיקים בסך 10,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"), למועדים 17.1.08, 17.3.08, 17.4.08 ו- 17.5.08. השיקים משוכים מחשבון הבנק של הנתבע בשם "מצרי צחי יצחק – המכבסה". השיקים נושאים חתימת שמו של הנתבע, "מצרי צחי" ורשומים לפקודת התובע. השיקים הוצגו לפירעון וחוללו על ידי הבנק הנמשך בטענה שהחשבון מוגבל.

לטענת הנתבע, החתימה על גבי השיקים הנחזית להיות חתימתו איננה חתימתו אלא מעשה זיוף. בתצהיר התומך בהתנגדות טוען הנתבע כי היכרותו עם התובע שטחית, כי מעולם לא בקש ולא קבל הלוואה מהתובע, כי לא מסר את השיקים לתובע ואין הוא יודע כיצד הגיעו לידי התובע.

לטענת התובע, בינו לבין הנתבעת ומשפחת הנתבע יש קשרי חברות ובמהלך 2007 או 2008 בקש ממנו הנתבע הלוואה במסגרת פעילותו העסקית בהפעלת מכבסה. על פי בקשה זו, הוענקה לנתבע על ידי התובע הלוואה בסך 40,000 ₪ ולפירעונה נמסרו השיקים, כאשר מסירתם נעשתה בפגישה בה נכחו התובע, הנתבע, שלמה מצרי (אבי הנתבע) ודורון מצרי (דודו של הנתבע). התובע טוען כי גרסת הנתבע איננה אמת ומבקש לדחותה ולחייבו בפירעון השיקים.

בהחלטה מיום 30.10.11 ניתנה לנתבע רשות להתגונן. התובע תמך את גרסתו בתצהירו ובתצהירו של דורון מצרי. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו. לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.7.12 זומן כעד מטען הנתבע גם אביו, שלמה מצרי, אך מייד בתחילת עדותו הסתבר שהוא מסרב להתייחס לשאלות ב"כ התובע, מסרב למסור כל גרסה עניינית באשר לשיקים נשוא התביעה וחוזר ומלין על הנתק שנגרם במשפחתו. עדותו הקצרה של שלמה מצרי התאפיינה בבוטות, בעוינות ובגסות רוח, ועוד במהלך החקירה הראשית הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על עדותו של שלמה מצרי.

טענת ההגנה של הנתבע כוללת למעשה שני רבדים. הרובד הראשון של הטענה כופר בטענת התובע לפי הנתבע חתום בעצמו על השיקים. זו טענת הזיוף. הרובד השני של טענת הנתבע, הרובד המשלים את הטענה הראשונה, טמון בטענה לפיה החתימה על השיקים לא נעשתה בידיעתו או הרשאתו של הנתבע.

כאשר מועלית טענת זיוף חתימה על מסמך, הנטל להוכיח כי החתימה הינה חתימת הנתבע רובץ לפתחו של התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז (3), 240). מעדויות התובע, מסתבר שהתובע איננו מנסה כלל להתמודד עם טענת הנתבע לפיה החתימה על השיקים איננה חתימתו. התובע לא הביא כל חוות דעת מומחה לביסוס טענה שכזו ובעדותו אישר שהשיקים לא נחתמו בפניו וכנראה נמסרו לו כשהם חתומים (עמ' 4, ש' 4 – 10 בפרוט'). גם העד מטעם התובע, דורון מצרי, לא ידע לומר את השיקים נחתמו בפניו (עמ' 10, ש' 11 בפרוט'). לפיכך, אין אלא לקבל את טענת הנתבע לפיה לא הוא זה שחתם על השיקים.

למעשה, כפי שעולה מטיעוני הצדדים ובפרט מסיכום טענות התובע, לא שאלת זיוף החתימה עמדה במוקד הדיון, אלא השאלה אם החתימה נעשתה בהרשאת הנתבע.

ככלל, תנאי סף לתקפותו של שטר הוא היותו חתום ואין אדם חב על שטר אם לא חתם עליו (סע' 22 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; להלן: "הפקודה"). עם זאת, לכלל יש גם יוצא מן הכלל שכן הפקודה מכירה במצב בו מעניק אדם הרשאה לאחר לחתום בשמו (סע' 92 בפקודה). כאשר מוכחת הרשאה, די בחתימת המורשה כדי לקיים את יסוד החתימה ולחייב את המרשה. בהתאם לפקודה ולפסיקה, בכדי לחייב את המרשה חייבים להתקיים שני מבחנים מצטברים, המבחן הצורני ומבחן ההרשאה. במסגרת המבחן הצורני בוחנים אם השטר מגלה את העובדה שנחתם בכוונה לייחס ההתחייבות למרשה. במסגרת מבחן ההרשאה בוחנים אם הוכח מתן ההרשאה בפועל (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח (5), 799, 805).

לטענת התובע, השיקים נחתמו בהרשאתו של הנתבע ולכן יש לאכוף עליו את פרעונם. לטענת הנתבע, השיקים לא נחתמו כלל בהרשאתו שלכן יש לדחות את התביעה. הנה אשר התברר נוכח טענות אלו:

בתצהיר התומך בהתנגדות, טוען הנתבע כך: "אינני יודע כיצד התגלגלו ההמחאות לידי המשיב...". בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, מצהיר הנתבע מאידך כי השיקים נמסרו לתובע על ידי אביו, שלמה מצרי. גרסתו של הנתבע בתצהיר התומך בהתנגדות לפיה איננו יודע כלל כיצד הגיעו השיקים לתובע הופרכה והתבררה כאי אמירת אמת.

בתצהיר העדות הראשית מנסה הנתבע להסביר מדוע לא הבהיר כבר בהתנגדות כי הוא מודע לכך שהשיקים נמסרו לתובע על ידי אביו, שלמה מצרי, וטוען כי עשה זאת "בשל החשש שלי לפגוע באבי באותה עת" (סע' 5 בתצ' הנתבע).

התצהיר התומך בהתנגדות נחתם ביום 28.7.11 ובעדותו העיד הנתבע כי איננו בקשר עם אביו מזה כ- 4 שנים (עמ' 15, ש' 16 בפרוט'). מסתבר, כי בכל הנוגע ליחסי הנתבע ואביו, שלמה מצרי, לא היה כל שינוי בין מועד חתימת התצהיר התומך בהתנגדות למועד חתימת תצהיר העדות הראשית ביום 15.2.12.

ברי כי חשש כזה עליו מצביע הנתבע איננו מצדיק מסירת גרסה שאיננה אמת אך גם ההסבר שמסר הנתבע להתנהגותו הופרך.

בתצהיר התומך בהתנגדות אין כל ניסיון להסביר כיצד יצאו השיקים מידיו של הנתבע והתגלגלו לידי זה שחתם בשמו, זה שהסתבר שהינו ככל הנראה אביו של הנתבע. מהאמור בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, מסתבר כי הנתבע היה רשום כבעליו של עסק בשם "המכבסה" כאשר בפועל בעליו של העסק הינם אביו ודודו של הנתבע (סע' 7 – 8 בתצהיר הנתבע). כלומר, מדובר בשיקים של עסק שלפי גרסת הנתבע איננו בבעלותו בפועל אלא בבעלות אביו.

במצב שכזה של עסק שנמצא בבעלותו בפועל של זה שמסר את השיקים, אך הגיוני להניח שגם תהיה לו הרשות לחתום על השיקים של העסק. מסקנה הגיונית זו מתחזקת כאשר מסתבר כי השיקים של העסק היו בחזקת אביו של הנתבע (עדות הנתבע בעמ' 16, ש' 4 – 8 בפרוט'). כלומר, הנתבע מאשר כי אין מדובר כלל במצב בו נלקחו ממנו השיקים בלא הסכמתו, אלא במצב בו מלכתחילה לא הוא החזיק בשיקים. ושוב, אם אביו של הנתבע החזיק בשיקים ברשות, אך הגיוני להניח שגם יהיה מוסמך לחתום עליהם.

לתצהירו מצרף הנתבע מסמך מחשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים ובו הוא מצהיר כי איש זולתו איננו נהנה בחשבון (נספח א' לתצהיר הנתבע). מסמך זה עושה שירות דב לנתבע, שכן מחד מצהיר הנתבע לבנק כי איש זולתו איננו נהנה בחשבון ומאידך מצהיר כיום הנתבע כי למעשה מסר הצהרה שאיננה אמת, שכן אביו היה בפועל בעליו של העסק בגינו נפתח החשבון.

ביום 17.10.11, לאחר הגשת השיקים לביצוע ובטרם התקיים הדיון בהתנגדות התקיימה בין התובע לנתבע שיחה אותה הקליט התובע ותמלילה צורף לתצהיר הנתבע (להלן: "התמליל"). השיחה ארוכה ובמהלכה דנים השניים בתביעת התובע. אומנם, באותה שיחה לא מודה הנתבע במפורש כי חתם על השיקים או שנחתמו בהרשאתו, אולם גרסתו רחוקה מלהיות כפירה גורפת בזכותו של התובע. כך, למשל, מאשר הנתבע כי אפשר לאביו להשתמש בשמו (עמ' 2, ש' 7 בתמליל); כך מאשר הנתבע כי התובע צודק בדרישתו (עמ' 3, ש' 4 בתמליל); וכך מאשים הנתבע שוב ושוב את אביו כמי שניצל אותו וכמקור להסתבכותו.

בתצהירו של הנתבע נטען כי למעשה התובע מבקש להתנקם בו על כך שהקים מכבסה בהרצליה (סע' 17 לתצ' הנתבע). גרסה זו לקשר בין השיקים נשוא תביעה זו לעסקה אחרת בגין מכבסה אחרת נטענה לראשונה בתצהיר הנתבע, אין היא נתמכת בכל מסמך וקשה ליתן בה אמון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ