אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמואל אלדן נ' גיא טיקוצ'ינסקי

שמואל אלדן נ' גיא טיקוצ'ינסקי

תאריך פרסום : 20/02/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
3993-05
20/02/2010
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
שמואל אלדן
הנתבע:
גיא טיקוצ'ינסקי
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה בסביבות מאי 2001 פנה הנתבע לתובע על מנת שייצגו בכל הקשור לפוליסת בטוח רפואי קולקטיבי הכוללת גם כסוי השתלות בה היה מבוטח באמצעות עבודתו בממ"ג. הפוליסה על פי הסכם בין הפניקס לממ"ג ו/או ועד עובדי ממ"ג כאשר הראשון החל ביום 1.10.96 והסתיים ביום 31.12.98 והשני – מיום 1.1.99 ועד ליום 31.12.03. קודם לפוליסה הראשונה נערכה לעובדי ממ"ג פוליסה דומה בשילוח ושם סירבו לבטח את הנתבע עקב מצבו הבריאותי. כשהועבר בטוח ההשתלות לפניקס צורף הנתבע למרות שגם הנהלת ממ"ג, גם ועד העובדים וגם הוא ידעו שאינו קביל לביטוח. בתחילת 2001 הזדקק הנתבע להשתלה והפניקס דחתה את תביעתו מאחר וההשתלה נובעת ממצב בריאותי שהיה קיים אצלו בטרם הצטרף לביטוח. אז פנה הנתבע לתובע ונחתם הסכם שכ"ט ולפיו יהיה התובע זכאי לשכ"ט בסך של 15% מכל סכום שישולם על ידי הפניקס, מדינת ישראל או הממ"ג. בנוסף, שילם הנתבע עם תחילת הטפול בתיק 2000$. לאחר שלמד התובע את הנושא הגיע למסקנה שעל מנת שהנתבע יקבל פיצוי יש לתבוע גם את הנהלת הממ"ג וגם את חברי ועד העובדים באופן אישי בשל רשלנותם בכל הקשור לעריכת הסכם הביטוח עם הפניקס. בעקבות פגישה בעניין זה, על אף אוירה קשה, חל שנוי בגישת הנהלת הממ"ג וועד העובדים כלפי הנתבע והושג תוך זמן קצר הסכם בתנאים מצויינים לנתבע לפיו ישלמו הנהלת הממ"ג והפניקס פצוי לנתבע בסכום של 751,182 ₪. על אף שנוסח מטעמים ברורים כהסכם בדבר סיום יחסי עבודה, עיון בסעיפים מעלה שמדובר בהסכם פשרה לסיום הליכים משפטיים בתביעה לעניין ההשתלה. משהושגה הסכמה עקרונית התבקש הנתבע על ידי הממ"ג כי במהלך הפגישות לשם סיכום העניין באופן פורמאלי יהיה נוכח עורך דין מטעמו. עקב לחץ זמן הודיע הנתבע לתובע כי הפגישות יערכו בממ"ג תוך מתן התראות קצרות ולצורך הכסוי הפורמאלי יבוא לפגישות עם חבר עורך דין בשם מרדכי מרגלית. סוכם כי טיוטות ההסכם תועברנה לתובע להערות כפי שנעשה. כשחזר הנתבע מההשתלה טען תחילה כי לאחר הצעת הפשרה של הממ"ג הפסיק התובע מיוזמתו את טיפולו בתיק. לאחר מכן טען כי אינו קשור לתביעה אלא שזהו הסכם פרישה רגיל. הסעדים המתבקשים הינם שכר טרחה בשיעור 15% מכל סכום ששולם על ידי הפניקס ומדינת ישראל או הממ"ג ולחילופין שכר ראוי בשעור 15%.

על פי כתב ההגנה לאחר שהנתבע פנה לתובע הוא קיבל ממנו הסכם שכ"ט והופתע שמדובר ב-15% מכל סכום שישולם על ידי הפניקס, מדינת ישראל או הקמ"ג במסגרת כלשהי. בעקבות פניה לתובע הבהיר לו האחרון כי הכוונה אך ורק לכספים שיתקבלו כתוצאה מתביעה משפטית נגד הפניקס. הנתבע שילם לתובע 2000$ +מע"מ ואז החל התובע לפעול. הנתבע סירב בתוקף להצעת התובע לתבוע את המעביד ואת נציגי הועד ולא שינה עמדתו. לאחר כשבועיים של התדרדרות במצבו של הנתבע הוא החליט לממש אופציה אחרת – לפרוש ממקום העבודה, לקבל פיצויים ולהשתמש בהם בשלב זה כדי לממן את ניתוח ההשתלה. הנתבע הודיע אודות החלטתו זו למעביד, לועד העובדים וגם לתובע. מאחר והתנהגות התובע בפגישה עם נציגי ועד העובדים והמעביד הותירה טעם מר, ומאחר ודובר על מו"מ אינטנסיבי לגיבוש פרטי הפרישה מרצון, דרשו מנהלי המעביד כי המו"מ יתנהל בנוכחות עו"ד מטעם הנתבע. בעקבות פניה לתובע שייצג במו"מ זה הוא הודיע כי הוא עסוק מדי. הוא גם הודיע כי אינו שולט בנושא דיני עבודה ולכן מעדיף שלא לטפל בנושא הסכם הפרישה מהעבודה. לפיכך הודיע הנתבע לתובע כי הוא ישכור עו"ד אחר לשם כך וכך היה. התובע ביקש לראות את הסכם הפרישה על מנת לוודא שאינו פוגע בהמשך ההליכים כנגד הפניקס ותו לא. בשלב בו החליט הנתבע לאמץ אופציה של פרישה מהעבודה הופסקה עבודתו של התובע. לטענת הנתבע התובע הסביר לו כי 15% לא יהיה על חשבונו אלא יקוזזו רובם ככולם מכספי ההוצאות שיפסקו לטובתו על ידי בית המשפט אם וכאשר יזכה בתביעה. הדבר היחיד שקרה בעקבות הפגישה בין התובע, המעביד והועד הוא שכל ההבנה והסימפטיה שזכה להם הנתבע עד אז נפסקו. לטענת הנתבע התובע לא היה צד להסכם הפרישה שנחתם, לא הועברו אליו טיוטות למעט הראשונה והוא לא העיר ולא תיקן מאומה.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע עצמו. מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של הנתבע, של אשתו – אורית טיקוצ'ינסקי, של הנרי דינגוט – עובד בממ"ג, של גדי ליפשיץ ששימש במועדים הרלוונטיים כחבר בועד העובדים ושל עו"ד מרדכי מרגלית. עוד זומנה לעדות ללא תצהיר מטעם הנתבע הגב' נילי אור שהיתה ראש ענף שכר ודיווח בממ"ג בזמנים הרלוונטיים. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת התובע בסיכומיו להבדיל מראיות התובע היו עיקר העדויות מטעם הנתבע עדויות שמיעה, סברה ומסקנה פסולות. אין אפשרות לאבחן מתצהירי הנתבע ואשתו, כעולה מהתצהירים עצמם, מה מידיעה אישית ומה בגדר עדות שמועה פסולה ומשכך אין מנוס מלפסול את שני התצהירים על כל סעיפיהם. עדויות הנתבע ואשתו היו עדויות מתואמות, אשר יש לראותן כעדות יחידה והן נסתרו בחקירתם הנגדית. הנתבע גם נמנע מלהעיד את העדים אשר יכלו להעיד מידיעתם האישית על העובדות בתיק, וגם לא גילה את המסמכים הרלוונטיים שבידו ויש לזקוף זאת לחובתו. לטענת התובע הסכם שכר הטרחה מדבר בעד עצמו וברור ממנו כי התובע יהיה זכאי לשכ"ט מכל סכום שישולם על ידי הפניקס והמעביד בכל מסגרת שהיא, לרבות במסגרת הסכם פשרה כפי שהסתיים התיק. גירסת הנתבע כי לא הסכים לתבוע איש מלבד הפניקס מנוגדת לא רק למסמך אלא גם לשכל הישר ולמכתב שכתב בענין בא כוחו. לטענת התובע העדויות מטעם הנתבע בהקשר זה הן בלתי אמינות, וכוללות גירסאות סותרות. יש גם לדחות את טענות הנתבע לנוכח היותן טענות בעלפה כנגד מסמך בכתב. לטענת התובע מהראיות עולה כי ועד העובדים וממ"ג לא תמכו בתביעה כנגד הפניקס. הסכם הפשרה שנחתם לבסוף איננו הסכם פרישה רגיל והוא הושג אך בעקבות טעונים שהציג התובע בפני הנהלת הממ"ג וחברי ועד העובדים בנוגע למעשים ומחדלים שעשו במהלכיהם לכריתת חוזה הביטוח עם הפניקס ולאחריו. מתוכנו של הסכם הפשרה ומהעדויות והראיות עולה כי אין המדובר בהסכם פשרה בו קנו המעביד, הועד וגם הפניקס את הסיכונים בפניהם יעמדו אם תוגש כנגדם תביעה בעילות השונות כפי שהציג בפניהם התובע. בתמורה לסכומים ששילמו הפניקס והמעביד לנתבע עומדת התחייבות של הנתבע שלא לתבוע בקשר לביצוע ההשתלה את חברת הביטוח ואת כל מי שהיה מעורב בקשר לביטוח זה. עוד טוען התובע כי הוכח כי הוא זה שייצג את הנתבע בהשגת הסכם הפשרה ולא הוצגה כל ראייה ולפיה הועבר ייצוגו של הנתבע מהתובע לעו"ד מרגלית.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו אין מחלוקת כי ככל שמדובר בהסכם פרישה אמיתי ולא בהסכם פשרה אין התובע זכאי לכל שכר טירחה. ואולם הגירסא ולפיה מדובר בהסכם פשרה פיקטיבי אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהנתבע ואשתו הציעו לתובע לייצג את הנתבע במשא ומתן לקראת כריתתו של אותו הסכם. גרסא זו גם אינה סבירה בהתחשב במיהות הצדדים לו. לטענת ב"כ הנתבע הוכיח הנתבע כי מדובר בהסכם פרישה אמיתי מהעבודה, שכמותו היו הסכמים נוספים וקודמים ושנכרת בהתאם למדיניות של המעביד אשר הובהרה לנתבע אישית על ידי נציג הוועד. העדויות מטעם הנתבע בהקשר זה לא נסתרו, היו מהימנות והגיוניות. מהסכם הפרישה ומהעדויות עולה כי הנתבע לא יהיה זכאי לקבל פעם נוספת את כספי הפצויים שהוא קיבל בגין שנות עבודתו בעבר, נתון התומך במסקנה כי מדובר בהסכם פרישה אמיתי. עדויותיהם של הנתבע ואשתו ולפיהן דיווחו לתובע עוד בפגישתם הראשונה אודות ההצעה והאופציה לפרוש ולקבל פצויי פיטורין כמו גם לקבל 20,000$ מהפניקס לא נסתרה. מהראיות עולה כי הנתבע הבהיר לתובע היטב מההתחלה כי אינו מוכן לתבוע את מעבידו ו/או את ועד העובדים ומעולם לא סוכם על הגשת תביעה כאמור. עוד טוען ב"כ הנתבע כי מהעדויות עולה כי הנתבע חתם על הסכם שכר הטירחה ועל יפוי הכח רק לאחר שקיבל מהתובע הבהרות מפורשות שהוא ידרש לשלם שכר טירחה רק מכספים שיתקבלו כתוצאה מתביעה כנגד הפניקס ולאחר שהובהר לו כי לא ישלם שכר טירחה אם יחליט לממש את האופציה שעמדה לפניו מראש – לפרוש מהעבודה תוך קבלת פצויי פיטורין וסכום מסויים מחברת הפניקס. עוד טוען ב"כ הנתבע כי הוכח שעו"ד מרגלית הוא שייצג את הנתבע בהסכם הפרישה מהעבודה ולא התובע.

דיון

4. הנתבע אשר נזקק להשתלה דחופה של כליה, היה מבוטח במסגרת עבודתו במרכז למחקר גרעיני נחל שורק (להלן –ממ"ג) בביטוח בריאות קולקטיבי באמצעות חברת הפניקס. פנייתו לקבלת תגמולי ביטוח מאת חברת הפניקס נדחתה בנימוק של מצב רפואי קודם. בעקבות זאת הוא פנה לקרובת משפחתו עו"ד דינה ברס אשר עוסקת בתחום הביטוח והיא הפנתה אותו לתובע (ר' סעיף 2 לתצהיר הנתבע; סעיף 4 לתצהיר התובע). בעקבות הפגישה בין הצדדים שלח התובע לנתבע מכתב הנושא תאריך של 4.6.2001 (נספח ט' לכתב התביעה) אשר בו כך נאמר:

" הנדון: תביעתך נגד הפניקס ואח'

הריני להעלות על הכתב את ההסדר אליו הגענו בנוגע לטיפולנו בענין הנדון כמפורט להלן:

1. עבור הטיפול בתיק, נהיה זכאים לשכ"ט בסך של 15% מכל סכום שישולם ע"י הפניקס, מדינת ישראל או הממ"ג, במסגרת כלשהי, ובנוסף וללא קשר להצלחתנו בניהול התיק,ישולם לנו, עם תחילת הטיפול בתיק, סך של 2000$ ארה"ב.

2. לכל סכומי שכר הטירחה יתווסף מע"מ כדין.

3. מובהר, כי שכה"ט המפורט לעיל כולל ההליכים בגין כתב התביעה, אך אינו כולל ייצוג בהליכי הוצל"פ או בהליכי ערעור אם וככל שיתקיימו, בגינם תהיה התחשבנות נפרדת.

כמו כן מובהר, כי שכר הטירחה האמור אינו כולל תשלומי אגרות ביהמ"ש, שכ"ט מומחים רפואיים ואח' או הוצאות מיוחדות אשר תדווחנה בנפרד (כגון: שליחויות, נסיעות וכיו"ב)".

הנתבע חתם על המכתב לעיל (להלן – "הסכם שכר הטירחה") והחזירו לתובע. במקביל חתם הנתבע על יפוי כח לתובע (ר' נספח י"ט לתצהיר התובע).

לאחר מכן התקיימה ביוזמת התובע פגישה במפעל ממ"ג בשורק בה נכחו התובע, אשת הנתבע, חברי וועד העובדים וגורמים מטעם הנהלת ממ"ג (ר' סעיף 33 לתצהיר התובע). במהלך אותה פגישה, שעל פי כל העדויות נוצרה בה אוירה קשה (ר' עדותו של גדי ליפשיץ בעמ' 25, שורות 30-27; סעיף 165 לסיכומי התובע), הציג התובע כתב תביעה מוכן מראש כנגד הפניקס כמו גם כנגד חברי וועד העובדים בממ"ג והנהלת הממ"ג וזאת בגין התרשלותם של האחרונים לטענת התובע בטיפול בכסוי הביטוחי בעניינו של הנתבע. הפגישה התקיימה ביוני 2001.

ביום 9.7.01 נחתם בין הנתבע מצד אחד לבין "מדינת ישראל באמצעות המרכז למחקר גרעיני נחל שורק" הסכם שכותרתו "הסכם בדבר סיום יחסי עובד-מעביד" (להלן-"הסכם הפצויים"). בהסכם נאמר בין היתר כי הואיל והתברר לנתבע – "העובד" על פי ההסכם כי סך של 30,000$ אותו הביעה חברת הפניקס נכונות לשלם לו בין על פי דין ובין "לפנים משורת הדין" לא יספיק לכסוי עלות ההשתלה לה זקוק הנתבע, והואיל והעובד פנה לשורק באמצעות נציגי ועד העובדים וביקש לסיים את יחסי עובד- מעביד ביניהם ולקבל משורק את הכספים המגיעים לו בשל כך על מנת שכספים אלו יסייעו בעדו לבצע את ההשתלה הנדרשת, הוסכם בין הצדדים כי "יחסי עובד-מעביד בין העובד לשורק יסתיימו בהסכמה הדדית ביום 15.10.2001 (להלן "מועד הסיום")" (סעיף 2 להסכם נספח יא לכתב התביעה). עוד נאמר בהסכם כי "שורק ישלמו לעובד לא יאוחר מאשר עד תום 30 יום ממועד הסיום פצויים מלאים בגובה 150% לגבי תקופת שירותו בשורק בתקופה שבין 11.3.1979 ל-15.10.2001 וזאת כתשלום אישי-חריג, שאינו מתוך הכספים שנצטברו לזכות העובד בקרן "מבטחים". תשלום זה כולל בתוכו 2.33% של מענק הפרישה לעובד הסכם קיבוצי (להלן "עה"ק"). השכר הקובע לצורך תשלום הפצויים הינו השכר הפנסיוני" (סעיף 4 להסכם).

הנתבע עבר ניתוח השתלה בחו"ל בהצלחה ביולי 2001, ולאחר כשנה בה עבד במקום אחר חזר לעבודה בממ"ג (ר' עדותו של הנתבע בעמ' 53, שורות 19-14).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ