שמואלי נ' ברגר ז"ל - פסקדין

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דין בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) בת.א. 10763/08 (16.5.13). הערעור סב אך על פסיקת ההוצאות לטובת המערער (10,000 ₪). לטענת המערער, היה מקום לפסיקת הוצאות גבוהה בהרבה לטובתו.

2. דין הערעור להידחות. נקודת המוצא לדיון היא, כי "ככלל, פסיקת הוצאות היא פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת התנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור תיעשה במשורה, במקרים חריגים מועטים, ובין היתר כשהמדובר בטעות קיצונית או בהיעדר הנמקה" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (17.8.05)). בפסיקה הוסבר, כי גישה זו מבוססת על כך, "שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו .... הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 20" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פ"ד ס(1) 391 (2005)). בית המשפט העליון אף עמד, באותה פרשה, על כך ש"בתי משפט של ערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית" (ראו, בהקשר זה, גם רע"א 1975/08 על רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף מרח' ברקת 16 חולון (9.4.08), שם מצוטטים הדברים בהסכמה).

3. לא מצאתי בטענות המערער בהליך הנוכחי כי המדובר באחד מן המקרים החריגים בהם ישנה הצדקה להתערבות כאמור. אכן, בית משפט השלום דחה את טענות המשיב כי לא ידע על תכנית 519, הנוגעת לעניין (ראו בעמוד 7 לפסק הדין). בית המשפט קבע גם כי לא ניתן הסבר סביר להתנהלות המשיב, אשר לא נקט במשך שנים ארוכות בפעולה אפקטיבית לשם הגנה על זכויותיו (בעמוד 8). בנסיבות אלה, אף קיבל בית המשפט טענות בדבר שיהוי והתיישנות (בעמודים 9 – 10). כן קבע בית המשפט, כי טענות המשיב כי הוא זכאי לקבל שטחים שנלקחו ממנו לפי הטענה במסגרת ביצוע תכנית 519, אינן ראויות, ואינן מועלות בתום לב, וזאת גם נוכח העובדה שהמשיב לא מסר בכתב התביעה כי במסגרת אותה תכנית קיבל שטחים אחרים (בעמוד 10; ראו גם בעמוד 12). נקבע גם, בהקשר זה, כי מדובר ב"תביעה שנולדה בחטא" (בעמוד 11).

4. ברם, בית המשפט הביא בחשבון עניינים אלה בפסיקת ההוצאות. הדבר עולה בבירור מאזכורם בפרק הסיכום של פסק הדין, שם נדרש בית המשפט לעניין ההוצאות. בית המשפט אף הביא בחשבון, בפסיקת ההוצאות, אמירות בלתי ראויות של המשיב בהליך שבפניו (ראו פירוט בעמוד 13 לפסק הדין).

5. כך או כך, גם בהינתן עניינים אלה, לא מצאתי עילה מספקת להתערב בסכום ההוצאות שנפסק. בהקשר זה, אני מביא בחשבון את השיקולים הבאים:

(א) יש מימד של הפרזה בתיאורו של המערער את היקף העבודה שהושקעה בתיק. אכן, מדובר בתיק משנת 2008. עם זאת, מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי התקיימו בו 3 ישיבות קדם משפט, וישיבת הוכחות אחת. מטעם המערער הוגשו שני תצהירי עדות ראשית. נתונים אלה אינם מצביעים על היקף עבודה חריג המצדיק התערבות בפסיקת ההוצאות על ידי בית משפט קמא.

(ב) ישנן נסיבות אישיות הנוגעות למשיב, אשר שכל את בנו, ואשר בית המשפט היה רשאי להביא בחשבון. לעניין זה ניתן להפנות להערת בית המשפט העליון בעניין כץ הנ"ל, שם צוין כי "לא אחת יארע שבתי המשפט .... מחליטים שלא לפסוק הוצאות .... גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק".

(ג) מפסק הדין, עליו משליך המערער את יהבו, עולה כי אכן ניטל שטח מקרקעין מאת המשיב. הגם שהצגת הדברים לעניין זה על ידי המשיב לא הייתה שלמה, כמתואר לעיל, ניתן היה לייחס משקל גם לעניין זה.

(ד) נקיטתם של הליכים אחרים על ידי המשיב באותו עניין, היוותה נתון אשר היה לנגד עיניו של בית משפט קמא. זאת ועוד, הכלל הוא כי מן הראוי שהוצאות בגין אותם הליכים, ככל שהייתה הצדקה לפסקן, ייקבעו בגדריהם. אין בפניי תשתית המלמדת כי היה על בית משפט קמא לחרוג מקו פעולה זה, ולהשית על המשיב הוצאות המביאות בחשבון גם את אותם הליכים.

(ה) לא הונחה תשתית קונקרטית לגבי שכר הטרחה בו נשא המערער בפועל בהליך בבית משפט השלום, בתוך כך, לא הוצג הסכם שכר טרחה לעניין זה, ולא הוצגו קבלות או חשבוניות. משכך, אין בידי לקבוע כי נגרם למערער חסרון כיס כלשהו בשל סכום ההוצאות שנפסק. אין בטענות שהועלו בהקשר זה כדי להצדיק התערבות חריגה בפסיקת ההוצאות בבית משפט קמא.

(ו) אשר לכך שהמשיב דחה הצעת פשרה שהועלתה על ידי בית משפט קמא, הרי שעניין זה הוא, במובהק, מסוג העניינים אשר לערכאה הדיונית יתרון בולט בהערכתו, ובקביעה איזה משקל יש לייחס לו, אם בכלל, בפסיקת הוצאות. אין בפניי נתונים קונקרטיים, המצדיקים התערבות בפסיקת ההוצאות על בסיס זה.

(ז) אני מביא בחשבון גם, כי פסק דינו של בית משפט קמא, אשר המערער סומך על הקביעות שבו, אינו חלוט, וכי המשיב ערער עליו. אין בידי לחוות דעה כלשהי על הערעור האמור. ברם, מצב דברים זה תומך בגישה המאופקת אותה יש לנקוט, כמוסבר לעיל, בכל הנוגע לערעור הסב על חיוב בהוצאות.

(ח) יש להביא בחשבון גם, כי חיוב ההוצאות הכולל בבית משפט השלום (בו היו נתבעים נוסף, לבד מן המערער), עמד על סך של 20,000 ₪, סכום לא מבוטל.

6. סופם של דברים, נוכח מכלול שיקולים אלה, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג, המצדיק כי אתערב בסכום ההוצאות אשר נקבע על ידי בית משפט קמא. משכך, אני דוחה את הערעור. בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול הקביעות הנזכרות לעיל, לא אעשה צו להוצאות בערכאה זו. העירבון שהופקד על ידי המערער יושב לו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: