אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמאילוב נ' שוורץ

שמאילוב נ' שוורץ

תאריך פרסום : 03/04/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
3572-07
25/03/2010
בפני השופט:
שושנה פיינסוד-כהן

- נגד -
התובע:
אלכסנדר שמאילוב ע"י ב"כ עוה"ד מואיד ג'ראח ואח'
הנתבע:
אהוד שוורץ ע"י ב"כ עוה"ד ד. לנדס ו/או י. מנדל ואח'
פסק-דין

פסק דין

1.התובע יליד שנת 1969, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מנשיכה על ידי כלב ביום 7.8.00.

יש לציין כי התביעה הוגשה ביום 31.7.07, ימים אחדים לפני התיישנותה.

2.עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבע, הינו בעליו והמחזיק של הכלב, אשר נשך את התובע. עפ"י המתואר בתצהירו של התובע, באותו מועד, עת הלך התובע ברחוב בעיר עכו : "לפתע תקף אותי הכלב שקפץ עלי מלמעלה, הפיל אותי ארצה ונעץ את הציפורניים שלו באיזור הגב, ותפס אותי בפה שלו באיזור הצוואר.".

בחקירתו בבית המשפט הוסיף התובע פרטים אודות נסיבות הפגיעה ותיאר, כי הנתבע רכב על אופניו כאשר כלבו רץ לצידו, כאשר הם חלפו על פני התובע, הכלב עשה סיבוב לאחור, רץ לכיוון התובע, תקף אותו תוך שהיא מפילו. עוד הוסיף והסביר כי הנתבע המשיך לרכב על אופניו ואף האיץ נסיעתו (פרוטוקול עמ' 5 ש' 28 עד עמ' 6 ש' 2).

3.הנתבע מכחיש כל מעורבות באירוע. תמצית הגנתו הינה למעשה כי לא ידוע על הדבר, לא מהאירוע הנטען, לא על מעורבות כלבו, לא חווה אירוע שכזה ואף הטענות כאילו כלבו היה בהסגר או כי נחקר במשטרה והוזהר, גם הן אין בהן אמת.

4.התובע והנתבע הגישו תצהיריהם ונחקרו בחקירה נגדית.

מעדותו של התובע ומן המסמכים אשר צורפו לתיק בית המשפט, שוכנעתי כי אכן התובע נפגע כתוצאה מנשיכת כלב במועד הנטען. למעשה השאלה העומדת בפני בית המשפט, הינה האם הכלב הינו כלבו של הנתבע.

5.עדויות שני הצדדים מעוררות ספקות ואינן מבוססות דיין. שקילת ובחינת עמדות שני הצדדים הובילו אותי בסופן של יום למסקנה כי כפות המאוזנים מאוזנות. במצב דברים זה, ומאחר והנטל על התובע להוכיח את זהות הכלב שנשך אותו, קרי להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו כי אכן הוכח כי הכלב הפוגע שייך לנתבע, דין התביעה להדחות. מובהר, כפי שאציין זאת שוב בהמשך, כי מדובר בחיית תביעה ללא קביעת ממצאים עובדתיים, דבר שיש בו כדי להשליך על שאלת ההוצאות.

אפרט דברי.

6.באשר לעדותו של התובע, הספקות נעוצים בכך שהתובע נמנע מהבאת עדים רלוונטים היכולים לתמוך בגרסתו, באשר לאופן זיהוי הכלב הפוגע. התובע העיד, כי לאחר שננשך וכשחזר מבית החולים הסתובב ברחוב וחיפש את הכלב, פגש אדם אשר הובילו לביתו של הנתבע (עמ' 6 ש' 30-32). כלומר, הקשר לבית הנתבע, הינו חוליה חשובה בהוכחות זהות הכלב הפוגע ובעליו. התובע לא זימן אותו לעדות, על אף שהעיד כי הוא עדיין מתגורר באותו מקום ולכאורה יכל לזמנו (עמ' 7 ש' 7-14). על פי עדותו של התובע, כאשר נכנס לבית הנתבע עם חקרי משטרה, הוא זיהה את הנתבע ואת כלבו. נמצא כי עדותם של החוקרים הנ"ל או לכל הפחות התיעוד מתוך תיק המשטרה הינם חשובים ביותר לצורך הוכחת הזהות האמורה. התביעה הוגשה ממש לפני תום תקופה ההתיישנות ועל כן ברי לי כי קיימים קשיים רבים בפני התובע להביא ראיות אלו לפני ביהמ"ש, אולם, קושי ראייתי זה נגרם על ידי השיהוי שהתובע עצמו יצר. אעיר כי אין די לטעמי ברישום כי הנתבע הוזהר על דיי המשטרה על מנת לענות על צורך ראייתי זה. אזהרה אינה מעידה על הוכחת הזהות, אין ביהמ"ש יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של שוטר ולא כל שכן כאשר אין כל עדות כי האזהרה מקורה בשכנוע של אותו שוטר כי אכן היה זיהוי וודאי של הכלב ובעליו.

7.באשר לעדותו של הנתבע, הספקות נעוצים בהכחשתו הגורפת של הנתבע לא רק את האירוע, אלא גם את מעורבות המשטרה והשמתו של הכלב בהסגר. הכחשה זו, סותרת את המסמכים אשר צורפו לתצהירו של התובע ואשר לא נשמעה התנגדות להגשתם, כנדרש בסעיף 2 להחלטה מיום 5.11.08.

עפ"י הודעת משטרת ישראל מיום 25.10.00, הוחלט שלא להמשיך לחקור בתלונתו של התובע מאחר ונסיבות העניין אינן מצדיקות חקירה והחשוד הוזהר.

הנתבע, טען בחקירתו, כי לא ידוע לו על כל חקירה שנעשתה בעניין ושלא דיבר מעולם עם שוטרים על מקרה כזה.

עפ"י אישור משרד הבריאות, אשר גם הוא צורף לתצהירו של התובע, ניתנה החלטה בדבר השמתו של כלבו של הנתבע בהסגר, מיום 9.8.00 עד ליום 18.8.00, כלומר החל מיומיים לאחר הפגיעה הנטענת. למרות זאת, הנתבע טוען בחקירתו כי כלבתו הושמה רק פעם אחת בהסגר והיה זה לפני אותו מקרה.

איני מוצאת כי השמתו של הכלב בהסגר כמו גם מעורבות המשטרה יש בהם כדי להוכיח זהות הכלב הפוגע. שני הליכים אלו יכולים להתבצע על סמך תלונה בלבד. אולם, העובדה כי הנתבע בחר להכחיש את עצם קיומם הכחשה גורפת, פוגעת בצורה ניכרת באמינות גרסתו.

8.נוכח האמור לעיל, מצאתי לנכון כי בסופו של יום האיזון בין הקשיים המתעוררים ביחס לגרסאות שני הצדדים מובלים למסקנה כי כפות המאזניים מאוזנות. במצב דברים זה דין התביעה להדחות.

9. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות, נוכח הכחשתו הגורפת של הנתבע.

מאחר והתביעה נדחתה ללא קביעת כל ממצא, ובנסיבותיו ל תיק זה, הנני מורה על פטור מיתרת אגרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ