אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלף נ' מיכל דוד ואח'

שלף נ' מיכל דוד ואח'

תאריך פרסום : 13/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות רמלה
1354-09
23/11/2009
בפני השופט:
ישגב נקדימון

- נגד -
התובע:
הילה שלף
הנתבע:
1. אלדן
2. מיכל דוד

פסק-דין

פסק דין

התובעת הגישה תביעה לבית משפט זה, בה ביקשה לחייב את הנתבעות בתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכבה מסוג "מזדה לנטיס" (להלן – "רכב התובעת"), במסגרת אירוע שהתרחש בכביש הדו-סטרי שברחוב יגאל ידין במודיעין ביום 22.6.2008 (להלן – בהתאמה – "הכביש" ו"האירוע"), כמו גם בעלות רכב חלופי, שווי אובדן ימי עבודה, שכ"ט שמאי, עלות ייעוץ משפטי ועוגמת נפש. הנתבעת מס' 1 היא מי שנהגה במסגרת האירוע ברכב מסוג "רנו" (להלן – "רכב הנתבעת"), שהינו בבעלות הנתבעת מס' 2.

לטענת התובעת, במהלך נסיעתה היא ביקשה לעקוף "פקק תנועה" שהיה לפניה ולפיכך אותתה וסטתה לנתיב השמאלי של הכביש, שהינו דו-סטרי. לטענתה, בעודה נוסעת בנתיב השמאלי, הגיח רכב הנתבעת מימין, פגע ברכב התובעת בחזיתו הימנית ואף הביא לכך שרכב התובעת פגע ברכב שלישי, שחנה בצד שמאל של הכביש. לכתב התביעה צורפה, בין היתר, חוות דעת שמאי, שהעריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בסך של 8,792.44 ₪, כאשר 843.15 ₪ מתוכם נוגעים לתוצאות הפגיעה הנטענת ברכב השלישי. לטענת התובעת, מיד לאחר קרות האירוע, הנתבעת מס' 1 יצאה ממכוניתה, הודתה באחריותה לו והתנצלה בפניה, תוך שציינה כי לא ראתה את רכב התובעת.

לעומת זאת, טענת הנתבעות היא כי הנתבעת מס' 1 ביקשה לעקוף רכב שעמד לחנות ולפיכך – לאחר שהביטה במראה ולא ראתה רכב מתקרב, ולאחר שווידאה כי הנתיב הנגדי הינו פנוי - אותתה וסטתה לנתיב השמאלי של הכביש. בשלב זה, לגירסתן, רכב התובעת – שנסע מאחורי רכב הנתבעת - הגיח לפתע אל נתיב העקיפה ופגע בצידו השמאלי הקדמי של רכב הנתבעת. הנתבעת מס' 1 הוסיפה וטענה, כי לא היה בצד שמאל של הכביש כל רכב שלישי, שבו פגע רכב התובעת. הנתבעת מס' 1 לא הכחישה, כי מיד לאחר האירוע היא יצאה ממכוניתה והביעה את צערה בפני התובעת, אך ציינה כי היא לא הייתה יכולה להיענות לבקשתה "להודות באשמה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 3). יצויין, כי בתחילת עדותה אמרה הנתבעת מס' 1, כי לפני יציאתה למהלך העקיפה היא הביטה במראה ולא ראתה את התובעת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 29-30, ועמ' 3, שורות 17-18), אך כשנשאלה אם ראתה את התובעת במראה האחורית, השיבה: "אני חושבת שכן, אני כבר לא זוכרת" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 20). עוד יצויין, כי הנתבעת מס' 2 לא הגישה תביעה שכנגד בגין הנזק שנגרם לרכב הנתבעת מס' 1 (וזאת חרף הודעתה בסעיף 6 לכתב ההגנה, כי בכוונתה לעשות כן).

שתי גירסאות הוצגו בפני ואין לי אלא ללמוד מהעובדות שהובאו וכן להיעזר בדיני התעבורה על מנת לגזור את האחריות לאירוע. תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת, כי:

"נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא".

השתלשלות האירועים במקרה דנן מלמדת, כי שתי הנהגות לא ביצעו את פעולות העקיפה בהתאם לתקנה האמורה, האוסרת על עקיפה במקרה שהדרך אינה פנויה במרחק מספיק לביצועה ומחייבת שהעקיפה תתבצע ללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. יחד עם זאת, הנתבעת מס' 1 הודתה בעדותה כי ראתה שמדובר ב"רחוב שנמצא בתהליך בניה ותוואי הכביש אינו ברור עקב כך" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 26) וברי כי תחולתה של התקנה הנ"ל יפה לנסיבות כאלה שבעתיים. כמו כן, כפי שכבר נזכר לעיל, הנתבעת מס' 1 ציינה בעדותה כי היא חושבת שראתה את התובעת במראה האחורית (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 19-20).

בנסיבות אלה, מצאתי לייחס לנתבעת מס' 1 את האחריות לאירוע, ובצד זאת לקבוע כי לתובעת היה אשם תורם להתרחשותו בשיעור של 20%. אוסיף, כי התובעת לא הביאה כל ראיה לקיומו של הרכב השלישי בו פגעה, לטענתה, ולו בדמות מספר הרישוי שלו, ובכך לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה בעניין זה. לפיכך, התיקונים בצידו השמאלי של רכב התובעת לא יובאו בחשבון במסגרת פסיקתי שבכאן.

לאחר שעיינתי בדו"ח השמאי (לרבות החשבונית בגין שכר טרחתו), אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 80% מגובה הנזק ושכר הטרחה ובסך הכל 6,995.43 ₪.

רכיבי התביעה שעניינם עלות רכב חלופי, שווי אובדן ימי עבודה ועלות ייעוץ משפטי, נדחים, לנוכח העובדה שלא הובאו ראיות כלשהן לביסוסם. בנסיבות העניין, ולאור אי קיום הוראות תקנה 47(ד) הנ"ל על-ידי שתי הנהגות, גם לא ראיתי הצדקה לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 6,995.43 ₪. עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

אם סכום פסק הדין לא ישולם תוך 30 יום הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

זכות לבקש רשות ערעור מבית-המשפט המחוזי מרכז תוך 15 יום.

מזכירות בית-המשפט תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' כסלו תש"ע, 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ