שליט נ' מכבסת הקסטל

פסק דין

הנתבעת איבדה – והתובע הוכיח ממצא עובדתי זה בדבריו המהימנים שלא הוכחשו – זוג מכנסיים בשווי כ-700 ש"ח, שמסר לה התובע לניקוי יבש. הוסבר כי היה זה חלק מחליפה בת שלושה חלקים של המותג "Max Moretti", שרכש התובע בחנות "פולגת" לכבוד חתונתו לפני שנים אחדות, ושווייה כמה אלפי שקלים. התובע טען, ואני מקבל את טענתו זו, כי לא ניתן להשתמש רק בחלק אחד מתוך החליפה. הדעת נותנת, עוד, כי רכישתו של מכנס זהה אינה אפשרית עוד, בשל חלוף השנים והחלפתם הטבעית של דגמים. גם מר ורדי, שסיפר כי עובר לדיון הוא ביקר בחנות "פולגת" ומצא כי ניתן לרכוש חלקים בנפרד, הודה כי לא מצא שניתן לרכוש מכנס זהה לזה אשר אבד.

טענה עיקרית עמדה לנתבעת, והיא בהצגתה של "תעודת מסירה", הניתנת לכל לקוח כנגד השארתו של הבגד במכבסה. ראשית נטען להיעדר התאמה בין הרשום בתעודת המסירה, שהציג התובע לנתבעת עת שבא לאסוף את מכנסיו, לבין הרישום בהעתק שהיה בידי הנתבעת. אלא שבכך אין מאום, שכן הנתבעת לא הכחישה כי איבדה את זוג המכנסיים הזה וממילא ברישומיה-שלה נמצא מספר-יתר של מכנסיים – שלושה לעומת שניים אשר לפי הטענה נרשמו בתעודת התובע. שנית, ועיקר, הייתה הטענה כי בתעודת המסירה נקבע סייג ולפיו "במקרה של אובדן הפיצוי ללקוח לא יעלה על 7 פעמים מעלות הניקוי".

התעודה הוצגה, כאמור. מדובר בפתקית, שגודלה כ-9 ס"מ X כ-9 ס"מ, והאותיות בה, כשמן כן הן – "אותיות קטנות". התובע הצהיר כי לא ידע מעולם לא סייג זה. דומה כי אין זה פלא, שכן מר ורדי הודה מפורשות ש"אנחנו לא מסבירים את זה ללקוח. לשאלת בית המשפט אם זה רשום בשלט בחנות, אני משיב שלא" (פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 24-23). ספק בעיני אם לקוחות מצופים לקרוא, ומקל וחומר להבין ולקבל, את הנכתב באותה תעודה, הנחזית לקבלה ולא יותר וכוללת פרטים רבים נוספים ככתובתה של המכבסה, מספר העוסק שלה ומספרה של התעודה. אין כל יסוד משפטי לטענה כי בעצם קבלתה של התעודה לידיו, כנגד מסירתו של הבגד לניקוי, הפך אותו סייג לחלק מתנאי ההתקשרות שבין הצדדים, או כי הגביל את אחריותה של הנתבעת לאירוע של אובדן. כפי שפסק בית-המשפט העליון באחת הפרשות הידועות, ומקצת נסיבותיה דומות עד מאד:

"כשאנו מצטמצמים לעת-עתה לכתוב בכרטיס בלבד, לא יכול להיות ספק כי המשיבים אינם קשורים בתנאיו, לא-כל-שכן בתנאי הפטור שבו. כרטיס כניסה כזה איננו מסוג המסמכים שבאופן רגיל אדם יכול או צריך להניח שהוא מכיל תנאים מגבילים או תנאים בכלל. בדרך כלל כרטיס כזה אינו אלא אישור על תשלום דמי הכניסה ולרוב הוא אף נלקח בשעת הכניסה למקום – אם ישנו מבקר כרטיסים. אין לצפות מאדם המקבל כרטיס כניסה כזה שיבדוק אם כתוב עליו משהו ומהו הכתוב" (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד כט(1) 63, 70 (1974)).

ממילא לא הראה נציגה הנתבעת, בשום שלב, מה הייתה עלות ניקויו של הפריט. הוא לא הוכיח, כי כפולתו של סכום זה בשבע מוליכה לתוצאה נמוכה מערך התביעה.

בהתחשב בכל אלה, אותו ערך – 2,200 ש"ח – שלפי התובע הוא נמוך משוויה של חליפה חדשה וכולל גם פיצוי בגין טרחה ניכרת והוצאות שנגרמו לו, הוא סביר. אני מחייב את הנתבעת לשלם סכום זה לידי התובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ייתוספו לו הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשתה של התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקו של פסק-דין זה לצדדים. לכל אחד מאלה עומדת זכותו לפנות, בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם במנין), לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.