שלוס נ' המשרד לביטחון הפנים

פסק דין

העותר מחזיק בשלושה רישיונות תקפים לכלי נשק. אקדח מסוג סמיטסון מוחזק על ידו ברישיון כספורטאי ירי פעיל ואינו עניין לעתירה זו.

שני האקדחים האחרים הם אקדח ברטה בו מחזיק העותר ברישיון החל משנת 1974, ואקדח סמיטסון בו מחזיק העותר ברישיון החל משנת 1992. האחרון הוחלף לאקדח בול בשנת 2003 (להלן: האקדחים).

בזמן שהחל העותר לשאת באקדחים, היה משטר הרישוי לנשיאת נשק ליבראלי, ולמעשה בהעדר מניעה כזו או אחרת ניתן רישיון כמעט לכל מי שביקש.

השינוי במדיניות הרישוי החל בשנת 1996. ביום 1.1.96 נכנסו לתוקף "תבחינים" (קריטריונים) למתן רישיון לנשיאת נשק. בתבחינים הללו נקבע, כי כל מי שהחזיק ברישיון לנשיאת נשק קודם לכניסתם לתוקף ואינו יכול לבסס עילה להחזקתם מכוח התבחינים החדשים, יירשם ברישיונו כי הנשק מוחזק מכוח עילה שכונתה "לפני 1996". בנוסף נקבע, כי החל משנת 1999 תועמד תקופת הרישיון על שלוש שנים בלבד, בעוד שקודם לכן ניתן הרישיון לחמש שנים והוארך באופן אוטומטי, מבלי שמבקש הרישיון נדרש להוכיח כי עומדת לו עילה להחזקתו.

בשנת 1999 החל האגף לרישוי כלי ירייה לקיים "מחזורי חידוש", שנועדו לערוך "סדר" בהחזקת כלי ירייה על ידי הציבור. מדי חודש נערך הליך חידוש לקבוצה אחרת, על מנת ליתן בידי האגף לרישוי כלי ירייה אמצעי פיקוח ושליטה על מחדשי הרישיונות. מכוחו של הליך זה ניתן לעותר בשנת 2001 רישיון זמני להחזקת נשק לתקופה בת מספר חודשים, על מנת להתאים את מועדי הרישיונות שבידיו ל"מחזור החידוש" אליו שויך.

החל משנת 2004 קיבל העותר רישיונות לנשיאת האקדחים שעל גביהם נכתב כי העילה לנשיאתם היא "לפני 1996".

בשנת 2007 חל שינוי נוסף, והוחלט כי תחת ההחזקה בעילה של "לפני 1996", יסווגו המחזיקים בעילה זו כמחזיקים בעילה לפי תבחין "אחר". תחת הכותרת של עילה זו חסו, למעשה, שני סוגי מחזיקים ברישיונות לנשיאת נשק. הסוג האחד, אלה שקיבלו רישיון על פי המלצה מיוחדת של גורמי ביטחון, והסוג האחר, מי שהחזיק ברישיון במשך 10 שנים לפחות.

רוצה לומר, הן העילה של "לפני 1996" והן העילה של "אחר" (בחלקה הרלוונטי) נועדו לאפשר החזקת נשק למי שהחזיקו ברישיונות בשנים שקדמו לכניסת התבחינים לתוקף, גם מקום שאינם יכולים להצביע על עילה אחרת על פי התבחינים התקפים.

נוכח האמור לעיל, בשנת 2007, בהגיע תור הרישיונות שבידי העותר להתחדש, שונה התבחין המופיע עליהם מ"לפני 1996" ל"אחר".

ביום 4.8.11 נכנסו לתוקפם תבחינים חדשים. במסגרתם ביקש המשיב להפריד בין הדבקים תחת התבחין "אחר", ולייחד את התבחין האמור רק למי שמחזיק ברישיון מכוח המלצה של גורמי ביטחון. לאנשים מסוגו של העותר, היינו כאלה המחזיקים בנשק במשך 10 שנים לפחות ואינם יכולים להצביע על עילה מן העילות המופיעות בתבחינים, נקבע תבחין חדש, המכונה "התבחין המשמר". לפיכך, במועד חידוש הרישיונות שבידי העותר, שחל ביולי 2013, שונתה העילה המופיעה ברישיון מ"אחר" ל"תבחין משמר". הרישיון שניתן לעותר הוא לשלוש שנים, היינו עד ליולי 2016.

עילה זו היא בבחינת אליה וקוץ בה: על פי המגבלה הקבועה בצידה, בעל רישיון בעילה האמורה, שאיבד את נשקו בין משום שנגנב בין משום שניזוק בין מכל סיבה אחרת, לא יוכל עוד לקבל רישיון אם אינו יכול להוכיח עילה אחרת מן העילות המפורטות בתבחינים. תכליתה של הגבלה זו היא צמצום כלי הנשק שבידי הציבור. יתרה מזאת, בכוונת המשיב לבטל את "התבחין המשמר" בהדרגה, באופן שמי שצבר עשר שנים של החזקת נשק ברישיון עד למועד שייקבע, יוכל להמשיך ולהאריכו, אולם לקראת סוף שנת 2014 לא תתאפשר עוד המשך צבירת שנות ניסיון, והחל מן המועד הקובע מי שלא יעמדו לזכותו עשר שנות רישיון לא יוכל עוד לקבל רישיון אלא אם יראה כי בידו עילה תקפה אחרת לשם המשך החזקת הנשק.

עם זאת, בכוונת המשיב, כעולה מכתב התשובה, לבחון מחדש את ההגבלה בדבר "הצמדת" הרישיון לפי התבחין המשמר לכלי נשק מסוים, שלא ניתן להחליפו באחר, ולבטלה, כך שניתן יהיה להחליף את כלי הנשק המוחזק על פי אותה הוראת מעבר הקרויה עתה "התבחין המשמר", בתנאים שייקבעו.

ככל שירדתי לסוף דעתו של העותר, טענתו היא שלא בדין סווג כמחזיק נשק בעילת "התבחין המשמר", אלא שאין בידו להציע עילה אחרת. רוצה לומר, העותר מודה שאלמלא ההוראה הכללית הזו לא יכול היה להצביע על עילה מן העילות המנויות בתבחינים שבתוקף, ולקבל מכוחה רישיון נשק. ואם כך, לא טעה המשיב בסווגו את עילת רישיונו של העותר כפי שסיווג.

הנה כי כן, הטענה האמיתית העומדת ביסוד העתירה הינה שהתבחין על פיו סווג העותר אינו סביר בשל המגבלה החלה על המחזיק בנשק מכוחו, ולפיה אין הוא רשאי להחליף את הנשק שלשמו ניתן הרישיון, בכלי נשק אחר.

הקושי של העותר בעניין זה נעוץ בשניים: האחד, שהתבחינים מאושרים על פי החלטת השר לביטחון פנים, ולפיכך נראה כי אין תקיפתם מצויה בסמכותו של בית משפט זה (ראו פרט 11 סיפא לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000). והאחר, שמכל מקום המדובר בעתירה מוקדמת, שכן העותר מחזיק בידו רישיון בר תוקף עד לשנת 2016, ועל פי הצהרת המשיב עומדים התבחינים להשתנות ולכלול בתוכם הוראה שתאפשר לבעלי רישיון דוגמתו להחליף כלי נשק אחד באחר, בתנאים שייקבעו.

העתירה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.