אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלו

שלו

תאריך פרסום : 12/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"ת
בית משפט השלום אשדוד
39202-02-13
07/06/2013
בפני השופט:
עידית כלפה

- נגד -
התובע:
דניאל מזרחי
הנתבע:
ערן שלו

החלטה

1.בפני טענה לחוסר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה על סכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצל"פ, וכן טענה להעדר סמכות לרשם לדון בטענת העדר הסמכות.

ברקע הבקשות תובענה לסכום כסף קצוב בעילה של הפרת הסכם אשר על פיו הוסכם בין הצדדים, עורכי דין במקצועם, כי המבקש ישכור מאת המשיב חדר במשרדו ובנוסף ישלם למשיב מחצית עלות המזכירה, על כל התחייבויות המשיב כלפי המזכירה, לרבות ציוד המזכירה ופיצויי פיטורין.

המשיב טוען כי המבקש לא מילא אחר התחייבותו עפ"י ההסכם עד תום תקופת השכירות, לא שילם דמי השכירות ומחצית עלות המזכירה, ולפיכך לאחר חודשים ארוכים בהם נאלץ לשאת בעצמו בכלל העלויות, נאלץ אף לפטר את המזכירה.

הטענה להעדר סמכות הועלתה במסגרת התנגדות שהוגשה ע"י המבקש, ממנה נלמד כי המבקש לא עתר במפורש לדחיית התובענה בנימוק זה, אלא ציין בבקשתו כי המדובר בעניין המסור לסמכותו של בית הדין לעבודה, ואף בתשובתו לתגובת המשיב עתר מפורשות כסעד חילופי, להעברת התובענה לבית הדין לעבודה (יוער, כי ממילא ככלל לא ידחה בית המשפט תובענה מחמת חוסר סמכות עניינית מקום שמצא כי יש להעבירה לבית המשפט המוסמך).

מכאן, כי בחינת הבקשה נעשית בראי השאלה האם יש מקום להעברת הדיון בתובענה, או למצער בחלקה, לבית הדין לעבודה, בשל היותה מסורה לסמכותו הייחודית.

ההכרעה בשאלה זו נתונה בנסיבות העניין לרשם, ככל שהוא זה אשר דן בעניין במסגרתו הוגשה הבקשה וזאת מכח הוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שנוסחו כדלהלן:

"מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם."

(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

מאחר והליך זה, במסגרתו הוגשה הבקשה, נדון בפני והינו במהותו בסמכותו של רשם, הרי שהסמכות לדון בשאלת העברת הדיון לבית המשפט או לבית הדין המוסמך מסורה אף היא בנסיבות אלה לרשם.

בשולי הדברים מצאתי להתייחס בקצרה להפניית המבקש להחלטות בעניין סמכות רשם אשר ניתנו בהתייחס לעתירות לעיכוב הליכים בשל קיום תניית בוררות, סמכות אשר אמנם אינה באה בגדרי הסעיף הנ"ל ואכן אינה מסורה לרשם. אולם, כמובהר לעיל, אין הדבר כך בנוגע לשאלת העברת הדיון הבא בפני הרשם לבית המשפט או בית הדין המוסמך, בשונה מענייני בוררות כאמור.

2.לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי יסוד לעתירה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה באשר המדובר בסכסוך אזרחי טהור, שעניינו בהסכם שכירות והשתתפות בהוצאות, שנכרת בין הצדדים, ושאינו בא בגדרי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

לא יכולה לקום מחלוקת כי לא מתקיימים בין הצדדים לתובענה יחסי עובד ומעביד.

טענת המבקש לפיה מאחר והוראות ההסכם מורות כי הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלות המזכירה, לרבות שכרה וכל עלות אחרת החלה בין עובד למעביד, הרי ש"קיימים יחסים של עובד מעביד בין השוכר והמשכיר בעניין המזכירה" (ס' 14 ב,ג לתשובת המבקש), אינה אלא תמוהה ולא ברור באיזו קונסטלציה מבקש הוא ליצור יחסי עובד מעביד בין הצדדים להסכם השכירות, עורכי דין אשר האחד שוכר שירותי משרד מן האחר, להבדיל מיחסים כלשהם עם המזכירה, שאיננה צד לתובענה.

זאת יש לומר, מלבד טענותיו הסותרות של המבקש בעניין זה, שכן מחד מבקש הוא לקשור את הצדדים ביחסי עבודה ומאידך מכחיש כל קשר להעסקת המזכירה:

"... כמו גם, סוכם שהתובע הוא מעסיקה של המזכירה וכי לנתבע אין לא יד ולא רגל בהעסקתה, מלבד השתתפות בעלותה במידה והנתבע יקבל שירותים מהמזכירה. אין ולא יכול להיות חולק שהנתבע לא קיבל שום שירות מהמזכירה. וגם שום לקוח מלקוחותיו של הנתבע לא צלצל למשרד, והמזכירה איננה מכירה את הנתבע כלל ועיקר."

(סעיף 14 להתנגדות המשיב. ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

3.כעולה בבירור מהוראות ההסכם, מהתנהלות הצדדים, ואף לפי הודאתו של המבקש, פעלו הם לפי הוראות ההסכם, ולראיה, תלושי השכר למזכירה הונפקו ע"י המשיב, הוא מופיע בתלושים כמעביד ושכרה שולם בפועל על ידו. המבקש כנגד זאת, פעל כפי הוראות ההסכם ושילם למשיב הסכומים בהם התחייב, מכח ההסכם (בתחילת הדרך, כפי הנטען בכתב התביעה).

ככל שהדבר נוגע אפוא לצדדים לתובענה, המדובר בתביעה חוזית, מכח הסכם מפורש ומפורט שנכרת ביניהם ואשר יישומו אינו יכול לבוא לפתחו של בית הדין לעבודה כי אם מקומו להתברר כסכסוך אזרחי-מסחרי בבית משפט זה.

המדובר אם כן, בתביעה לסעד כספי, שעילתה בהתחייבות המבקש, דהיינו חלים דיני החוזים ולא דיני העבודה, ואשר זיקתה היחידה לענייני עבודה היא כי חלק מן ההוצאות הנתבעות מקורן בתשלום בו נשא המשיב למזכירה, כשכר עבודתה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ