בפני תביעה שעניינה סכסוך בין שכנים הנוגע לחניה בבניין מגורים, סכסוך אשר למרבה הצער גלש לאיומים ולגרימת היזק לרכוש.
לטענת התובעת בכתב תביעתה, הנתבע נהג להחנות רכבו באחת מהחניות הציבוריות בבניין ואף רשם עליה "חניה פרטית". מדי פעם החנתה התובעת את רכבה בחניה זו, דבר שלא מצא חן בעיני הנתבע אשר השאיר פתקי איום על רכבה, בהם דרש שלא להחנות במקום. בהמשך, הנתבע שרט בשיטתיות מספר פעמים את רכבה של התובעת, שריטות הזהות לעצמן בצורתן ואף דקר שלושה מצמיגי רכבה.
לנוכח הנזקים שהתגלו ברכבה, הציבה התובעת מצלמה נסתרת שתיעדה את מעשיו של הנתבע ואף הגישה נגדו תלונה במשטרה אשר לטענת התובעת פתחה נגד הנתבע בהליך פלילי.
לטענת התובעת, בשל מעשיו של הנתבע נגרמו לה נזקים שונים. בשל השריטות שגרם לרכבה, עליה לצבוע את רכבה, ואף יש צורך בשכירת רכב בשל השבתת הרכב במועד הצביעה. כך אף ירד ערכו של רכבה ב-5% בעקבות הצביעה. כמו כן, בשל הפגיעה בצמיגי הרכב, היה עליה להחליף צמיגים. לצורך גילוי המזיק ותיעוד פעולת גרימת הנזק, היה עליה לשכור מערכת הקלטה ומצלמה, בעלות לא מבוטלת. מלבד פיצוי בגין נזקים אלו, דורשת התובעת פיצוי גם בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה.
בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי לא איים על התובעת, לא שרט את רכבה ואף לא דקר את צמיגי רכבה. כל שביקש מהתובעת הוא כי לא תחנה בחניה שלו.
בדיון שנערך בפני, טענה התובעת, כי בידיה קלטת אשר בה נראה הנתבע מגיע עם רכבו, פותח את דלת רכבו ושורט את דלת רכבה. כמו כן, נראה בקלטת שהנתבע נוסע אחורנית מהמקום כאשר במהלך זמן זה צמיג רכבה מתרוקן מאוויר.
כן לעדותה, הציגה את הקלטת במשטרה אשר החליטה לחקור את הנתבע והתיק עדיין בשלבי חקירה בתחנת המשטרה באשדוד.
הנתבע העיד, כי אכן נחקר במשטרה, אולם לדבריו לא הוגש נגדו כתב אישום. הנתבע מסר בעדותו כי ברשותו רכב מסוג דייהו לנוקס בצבע כסוף וכי ייתכן ובקלטת נראה כי הוא מתכופף מאחר ונפל לו משהו.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן ואף צפיתי בקלטת אשר הוגשה לתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
נטל ההוכחה במשפט האזרחי מוטל על התובעת ועליה להוכיח טענותיה במידת ההוכחה הנדרשת, היינו, על פי מאזן ההסתברות.
אין מחלוקת, כי בין התובעת לנתבע פרץ סכסוך בנוגע לחניית רכבם באותו מקום חניה. כך גם אין מחלוקת, כי הנתבע הוא זה שהצמיד לרכב התובעת את הפתקים, אשר תצלום שלהם צורף לכתב התביעה. באחד הפתקים נרשם "שכן יקר. בוא נמנע סכסוך שכנים ואל תחנה כאן שוב...".
כך גם לא היתה מחלוקת של ממש לעניין טענתה של התובעת, כי רכבה ניזוק שעה שחנה באותו מקום חניה, נשוא המחלוקת בין הצדדים, וכי הנזקים כללו שריטות שונות ברכב (כמתועד בתצלומי הרכב שצורפו לכתב התביעה), וכן דקירת צמיגי הרכב (כעולה מהחשבונית שצורפה לכתב התביעה, בה צוין, כי הצמיגים ניזוקו בשל דקירה).
מצפייה בקלטת עולה כי אכן הנתבע נראה בה מגיע עם רכבו סמוך לרכב התובעת אשר חנתה בחניה נשוא הסכסוך בתביעה דנן, פותח את דלת רכבו כשהוא מתכופף לכיוון רכב התובעת.
לנוכח מכלול הנסיבות ועל רקע התיעוד המצוי בקלטת שהוגשה, יש לקבוע כי התובעת אכן עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, הן לעניין אותו אירוע שתועד בקלטת, והן לעניין יתר הנזקים שנגרמו לרכבה, באותו מקום ובמועדים סמוכים, וזאת לנוכח אופי הנזקים, והקשרם לסכסוך בין הצדדים.
לפיכך, התביעה מתקבלת.
באשר לנזקיה של התובעת, התובעת צרפה לכתב התביעה חשבוניות ממועדים שונים הנוגעות להחלפת צמיגים ברכבה, בסך כולל של 1,175 ש"ח. כמו כן צורפה חשבונית הנוגעת להתקנת מערכת הקלטה עם מצלמה בסך של 4,000 ש"ח. יצוין, כי מדובר בהוצאה כספית נכבדה, אולם לנוכח חומרת המעשים והצורך בגילוי ותיעוד המזיק, הרי שמדובר בהוצאה סבירה וראויה. התובעת צרפה גם הצעת מחיר באשר לצביעת רכבה, בסך של 2,079 ש"ח. הצעת המחיר הינה סבירה, ביחס לנזקים שנגרמו לצבע הרכב, כעולה מהתצלומים שהוגשו. מכל מקום, לא הוגשה כל ראיה נגדית, לסתור את הסכום המפורט בהצעת המחיר.
הנזקים הנטענים לעניין תשלום להשכרת רכב במועד הצביעה וירידת ערך הרכב, לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. אף אם סביר להניח שצביעת הרכב תגרום לירידת ערך מסוימת, הרי שעל התובעת היה להוכיח, בראיות של ממש, גם את שיעור ירידת הערך, כגון בהגשת חוות דעת שמאי או ראיה דומה.
אין ספק כי התנהגותו של הנתבע והנזקים שגרם לרכבה של התובעת, הטרידו את התובעת וגרמו לה גם לעוגמת נפש. את הפיצוי בגין עוגמת הנפש יש לפסוק בדרך של אומדנא, ועל רקע נסיבות העניין, אני מוצא לנכון להעריך ולהעמיד את הפיצוי, בגין רכיב זה של הנזק לתובעת, על סך של 2,500 ש"ח.
על הנתבע לשלם לתובעת, את הסכומים הבאים, וזאת תוך 30 ימים :