אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיתוף בנכסים בדיירות מוגנת

שיתוף בנכסים בדיירות מוגנת

תאריך פרסום : 25/07/2017 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
19318-08-12,16055-03-13,38906-08-13,38954-08-13,41787-11-15,38954-08-12
30/01/2017
בפני השופט:
שלמה אלבז- שופט בכיר

- נגד -
התובעת:
התובעת בתמ"ש 19318-08-12 בתמ"ש 38906-08-13 ובתמ"ש 38954-08-13 - פ'
הנתבע:
בתמ"ש 19318-08-12 בתמ"ש 38906-08-13 בתמ"ש 41787-11-15 ובתמ"ש 38954-08-13 ובתמ"ש 16055-03-13- ו'
פסק דין
 

 

ובעניין ס',

התובעת ע"י ב"כ עוה"ד קאזם כיואן

בתמ"ש 41787-11-15

בתמ"ש 38954-08-13

ובתמ"ש 38906-08-13

הנתבעת בתמ"ש 16055-03-13

 

התובעת ר',

בתמ"ש 38906-08-13 ע"י ב"כ עוה"ד קאזם כיואן

 

 

התובעת ל',

בתמ"ש 38906-08-13 ע"י ב"כ עוה"ד קאזם כיואן

 

 

הנתבעת נ',

בתמ"ש 38954-08-12 ע"י ב"כ עוה"ד יונתן כותאב ואח'

 

מבוא

 

פס"ד זה יעסוק ב-5 התובענות הבאות:

 

  • תמ"ש 19318-08-12, פ' נ' ו', תובענה לפס"ד הצהרתי ולפינוי בן מבית המגורים המושכר בשכירות מוגנת.

  • תמ"ש 16055-08-12, ו' נ' ס', תובענה כספית על סך 27,050 ₪ בגין תשלום על אספקת חשמל, אגרת טלביזיה, חיבור לאינטרנט ופיצוי בגין נזקים.

  • תמ"ש 38906-08-013, פ' ואח' נ' ו', תובענה למתן פס"ד הצהרתי לבטלות מסמך המחאת זכויות ולסעדים נוספים.

  • תמ"ש 38954-08-13, פ' ואח' נ' ו' ואח', תובענה לתשלום דמי שימוש ראויים.

  • תמ"ש 41787-11-15, ס' נ' ו', תובענה לצו עשה קבוע.

     

    במסגרת תובענות אלה הוגשו גם בקשות לצווים זמניים ובין בעלי הדין נידונו במהלך השנים גם בקשות לצווים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991.

     

    בהחלטה שניתנה בהסכמת הצדדים, בדיון מיום 9.3.16, נקבע שפסה"ד ב-5 התובענות יינתן על סמך הסיכומים שיוגשו במסגרת תמ"ש 19318-08-12. היה זה לאחר שבהחלטה קודמת הוסכם שהדיון בתובענות א, ג ו-ד יאוחד.

     

    הצדדים יכונו בפסה"ד בשמותיהם הפרטיים.

     

    רקע

     

    1. פ' היא אלמנת המנוח כ' ז"ל, שהלך לעולמו ביום 12.11.__ (להלן: "המנוח") והיא אמם של ו', של ס', של ר' ושל ל'.

       

      פ' היא התובעת בתמ"ש 38906-08-13, בתמ"ש 19318-08-12 ובתמ"ש 38954-08-13. פ' נכה, מרותקת לכיסא גלגלים ומתניידת באמצעותו.

       

      ו' הוא בנם של פ' ושל המנוח ואחיהן של ס', ר' ו - ל' והוא בן זוגה של נ' (להלן: "נ'").

      ו' הוא הנתבע בתמ"ש 19318-08-12, בתמ"ש 38906-08-13, בתמ"ש 38954-08-13

      ובתמ"ש 41787-11-15, והוא התובע בתמ"ש 16055-03-13.

       

      ס' היא בתם של פ' ושל המנוח ואחותם של ו', ר' ו - ל'.

      ס' היא הנתבעת בתמ"ש 16055-03-13, אחת התובעות בתמ"ש 38906-08-13 ובתמ"ש 38954-08-13 והתובעת בתמ"ש 41787-11-15.

       

      ר' היא בתם של פ' ושל המנוח ואחותם של ו', ר' ו - ל'.

      ר' היא אחת התובעות בתמ"ש 38906-08-13.

       

      ל' היא בתם של פ' ושל המנוח ואחותם של ו', ס' ו - ר'.

      ל' היא אחת התובעות בתמ"ש 38906-08-13.

       

      נ' היא בת זוגו של ו', והיא הנתבעת בתמ"ש 38954-08-13.

       

    2. המנוח נשא את פ' לאישה בשנת 1961 ומנישואין אלה נולדו להם ו', בסוף שנת 1962, ו-4 בנות וביניהן: ס', ר', ו - ל'.

       

    3. בשנות ה-60 המוקדמות, במהלך חיי הנישואין עם פ', שכר המנוח למגורי המשפחה, דירה בבית בשכונת ..... ב .... , הידועה כגוש ......, חלקה ....., הכוללת קומת מסד בשטח כ-30 מ"ר וקומה ראשונה בשטח כ-220 מ"ר (קומת המסד והקומה הראשונה וכל החלק שהושכר יכונו להלן: "הבית"). עוד שכר נכס עסקי מס' .... בשטח כ-200 מ"ר ברח' ...... בירושלים (להלן: "החנות").

       

    4. המנוח הוכר כדייר מוגן בבית ובחנות. פ' טוענת שהיא והמנוח רכשו במשותף את זכויות הדיירות המוגנת בבית ובחנות, חרף רישומו של המנוח כששוכר יחיד.

       

    5. במהלך השנים עברה הבעלות בבית לידי הווקף המוסלמי וזכות הדיירות המוגנת נותרה כשהייתה.

       

    6. בשנת 1991 עזב ו' את הבית ועבר להתגורר במקומות אחרים.

       

    7. פ' והמנוח התגוררו בבית עד מות המנוח. גם הבת ס' שבה להתגורר בבית זה לאחר גירושיה בשנת 2005, והיא התגוררה בו עד לאחר הגשת התובענות.

       

    8. משנת 2007 ועד יום פטירתו אושפז המנוח, מדי פעם, בבתי חולים והיה במעקב רפואי.

       

    9. בשנת 1999 שב ו' להתגורר בבית עד שהמנוח גרשו מהבית (בסביבות שנת 2006) והוא עבר להתגורר בקומה הראשונה של החנות. בחודש יוני 2006 הגיש המנוח כנגד ו', לבימ"ש זה, תובענה לסלקו מהחנות, בתמ"ש 6620/06. בפס"ד שניתן ביום 30.5.2007, חויב ו' לסלק את ידו מהחנות.

       

    10. ו' לא פעל על פי פסה"ד ולא פינה את החנות, למרות שערעור שהגיש על פסה"ד נדחה. לטענת פ' המנוח לא מימש את פסק הדין עקב מחלתו וחולשתו בערוב ימיו, וכן משום שו' השתלט על נכסיו ולא עלה בידו לממן ייצוג משפטי. ו' טען שפסק הדין לא מומש משום שבסמיכות לשנת 2008 הוא והמנוח השלימו, והמנוח לא ראה לנכון לממש את פסה"ד.

       

    11. לאחר זמן נשא ו' את נ' לאישה ונולדה להם בת. נ' הסכימה, באמצעות בא כוחה, שהיא תהייה מחויבת או מזוכה על ידי כל פס"ד דין שיינתן, ולא תעלה כל טענה בדבר אי מחויבותה לקיים את פסה"ד.

       

    12. בשנת 2009 חזר ו' להתגורר בקומת המסד שבבית. לטענת פ' היה זה בניגוד לרצונם של המנוח ושלה.

       

    13. המנוח הלך לבית עולמו ביום 12.11.__. מכוח סעיף 20(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), זכאית פ' להיות מוכרת כדיירת מוגנת בדירת המגורים ומכוח סעיף 23(א) לחוק, כדיירת מוגנת בבית העסק.

       

    14. בסמוך לאחר מות המנוח, ככל הנראה בחודש מרץ 2012, ביקש ו' מפ' לצאת מבית המגורים ולעבור להתגורר, לתקופה קצרה, בבית אחת מבנותיה. ו' נימק זאת בכך שברצונו לבצע תיקון במערכת הביוב של הבית. פ' מילאה אחר בקשתו.

       

    15. בעת שהותה מחוץ לבית, שבר ו' קירות בבית וניכס לעצמו חלק משמעותי מהקומה הראשונה. בפעולתו זו הרחיב ו' את הדירה בקומת המסד, בה גר עד אז, על חשבון דירתה של פ' בקומה הראשונה.

       

    16. כעת עומדת על הפרק שאלת הזכויות בבית, כאשר לטענת ו' הוא דייר מוגן בבית, ביחד עם פ', לאור רצונו של אביו ומסמכי הסבת זכויות עליהם חתם עבורו, וכן על סמך רצונה של פ' עצמה. מנגד טוענת פ' כי היא הדיירת המוגנת הבלעדית, לאור הוראות חוק הגנת הדייר ולאור רצונו החד משמעי של המנוח כי היא תירש את זכויותיו בבית.

       

    17. שאלת הבעלות בזכות הדיירות המוגנת בבית תשליך על מרבית המחלוקות בתיקים שפס"ד זה עוסק בהם, כגון דמי שימוש, השבת תשלומים שונים ששולמו וסילוק יד, והם יתבררו לאחר שיקבע מיהו בעל זכות הדיירות המוגנת.

       

    18. עניין נוסף המתברר בת"א 43952-01-13 בבית משפט השלום (לאחר שהועבר מביהמ"ש המחוזי) הוא סוגיית הבעלות בחנות. לפ' התברר, לאחר מות המנוח, שביום 23.11.11, שבוע בלבד לפני פטירת המנוח, וכאשר מצבו הפיזי היה חמור ביותר, חתם המנוח על מסמך הסבת זכות השכירות בחנות לח' א' (להלן: "ח'"), תמורת 1,000,000 $. לטענת פ' היא לא ידעה על המכר בזמן אמת, ומכל מקום, המכר נעשה בניגוד לרצון המנוח ותוך שו' נוטל לכיסו את מלוא התמורה. באותו דיון נכלל הווקף כבעל דין. לטענת פ', גם אם המנוח אכן העביר את הבעלות בחנות, הרי שהתמורה לא הגיעה לידיו כי אם לו', ומכל מקום היא זכאית למחצית מכספי התמורה.

       

    19. מעיון בנט המשפט עולה שביום 25.11.16 ניתן בבית משפט השלום פס"ד כנגד ו' בו נתקבלה תביעת פ' ובנותיה. בקשה לביטול פסה"ד נדחתה ע"י כב' השופטת תמר בר-אשר צבן ביום 26.12.16.

       

    20. עוד הגישה פ', בבימ"ש זה, את התובענה בתמ"ש 38906-08-13, בו תבעה 3/4 מהסכומים שיתקבלו בהליכי הפש"ר כנגד ג'' (להלן: "ג'"). ג' הונה את המנוח והוא זכה בת"א 3941/06 להשבה בסך 611,000 ₪. לאחר מות המנוח התברר לפ' שו' פועל למימוש חובו של ג' במסגרת הליכי פש"ר, מכוח מסמך הסבת זכויות עליו חתום המנוח, בו הוא מעביר לו' את הזכות לגבות את חובו מג'.

       

    21. כאמור, אדון תחילה בשאלת זכויות הדיירות המוגנת בבית.

       

      א. תמ"ש 19318-08-12

      תובענה שהגישה פ' כנגד ו' למתן פס"ד הצהרתי ולפינויו מהבית.

       

    22. בתובענה זו מתבקש בית המשפט:

       

      א.להצהיר שזכויות הדיירות המוגנת בבית שייכות לפ' בלבד ולו' אין כל זכות בבית.

      ב. להורות לו' ולכל הבא מכוחו לסלק ידו מהבית.

      ג.להורות לו' להשיב את המצב בבית לקדמותו ובמקרה שלא יעשה כן לחייבו בתשלום מלוא ההוצאות ועלויות השבת המצב לקדמותו.

      ד.להטיל צו מניעה האוסר על ו', או על הבא מכוחו ומטעמו, להיכנס לבית, או להטריד את פ' או להפריע לשימושה בבית.

       

      עיקר טענות פ'

       

    23. בין השנים 2004 עד יום פטירת המנוח שררו בן המנוח לבין ו' יחסים עכורים מאוד.

       

    24. ו' לא נהג מעולם בכבוד למשפחתו ולהוריו והוא הילך אימים על המנוח.

       

    25. במהלך האינתיפאדה השנייה השתלט ו' על החנות, השכיר אותה לצדדים שלישיים, ושלשל לכיסו את דמי השכירות, מבלי שהעביר להוריו אף לא אגורה שחוקה. זו הייתה הסיבה בשלה פנה המנוח לבית המשפט בשנת 2006 בתביעה לפינויו מהחנות, תביעה אשר בית המשפט נעתר לה.

       

    26. ו' התעלם מהוראות פסה"ד ולא פינה את החנות. המנוח, אשר חלה בשנת 2007 ולא התאושש עד ליום מותו בשנת 2011, לא מצא כוחות להילחם בו, מה גם שלא היו לו האמצעים לפעול כאמור לאחר שו' השתלט על הכנסותיו, וכך המשיך ו' להחזיק בחנות.

       

    27. המנוח, אשר חשש מפני ו', ביקש להבטיח את זכויותיהן של פ' ושל ס' בבית וחתם בשנת 2008 על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתן, בו העניק להן את זכויותיו בבית ובחנות. מכאן שכל מסמך העברת בעלות שנחתם לאחר מכן בטל מעיקרו, שכן זכות הדיירות הוקנתה לפ' עוד בשנת 2008.

       

    28. בשנת 2009, לאחר הידרדרות במצב הבריאותי של המנוח, חזר ו', בדרכי מרמה ותחבולה, ועבר להתגורר בקומת המסד בבית.

       

    29. ו' החל להשתלט על חיי המנוח. הוא נטל לעצמו את קצבת המל"ל של המנוח ונתן לו אותה, לא במלואה, רק לאחר תחנונים ובכיות. ו' נמנע גם מלהעביר לאביו את הכנסות החנויות, כפי שסוכם, והמנוח ופ' הגיעו עד כדי חרפת רעב. מנגד, וחרף נטילת כל הכנסות העסק לעצמו, לא שילם ו' את חובות החנות, והמנוח נתבע ע"י הווקף בגין הפרת הסכם השכירות.

       

    30. להוכחת טענותיה בדבר השתלטותו של ו' על המנוח ועל נכסיו הגישה פ', בנוסף לתצהירה, את התצהירים הבאים:

      • תצהיר מטעם ח.ס.ע. (להלן: "ח.ס.ע"), אשר שימשה כמטפלת למנוח מטעם המל"ל בשנה וחצי האחרונות לחייו.

        ח.ס.ע. הצהירה כי התפתח בינה לבין המנוח ופ' קשר הדוק. היא ציינה לטובה את מסירותה של פ' למנוח ואמרה כי הייתה לו אישה למופת.

        לדבריה המנוח היה מתוח ומפוחד, עד כדי דמעות, במהלך שהותו של ו' בדירה. הוא ביקש ממנה לא להותיר אותו לבד עם ו'. כאשר המנוח סירב ליטול את תרופותיו היא איימה עליו שתקרא לו', והוא מיד בלע את התרופות, הכול כדי למנוע את הגעתו של ו'. עוד העידה שו' לא העביר למנוח את קצבת הזקנה מספר פעמים, המנוח התלונן על כך וו' השיב לו "למה אתה צריך את כספי הקצבה? האם חסר לך משהו"? אך לבסוף היה נותן לו את הקצבה.

         

      • תצהיר מטעם ז' (להלן: "ז'"), חבר המשפחה, אשר סייע למנוח להתגונן מאיומי עבריינים שו' שלח במטרה לכפות על המנוח לוותר על נכסיו לטובתו.

        ז' הצהיר כי בשל השתלטותו של ו' על נכסיו, מצבו הכלכלי של המנוח בשנים הרלוונטיות היה בכי רע, ומשכך לא מומש פסק הדין. עוד הצהיר על מערכת היחסים הקרובה שבין פ' לבין המנוח.

        ז' טען כי הוא פעל להשכנת שלום בין ו' לבין המנוח, אך לאחר שהשניים השלימו פעל ו' להרחיק ממנו את המנוח.

        ז' הצהיר שו' עבר להתגורר בקומת המסד רק בסמיכות למות המנוח. לדבריו, לאחר שפ' גילתה שו' מבקש למכור את הבית לצדדים שלישיים היא פנתה אליו בבקשת עזרה לרשום את בעלותה הבלעדית בבית. הוא פעל כאמור ופ' אף הוחתמה ע"י נציגי הווקף על מסמכים לפיהם היא בעלת זכות הדיירות המוגנת, אך לאחר מעשה לא הצליח ז' להשיג אישור מהווקף לפיו זכות הדיירות אכן הועברה על שם פ' בשלמות.

         

    31. עוד הגישה פ' את תצהירי בנותיה אשר הצהירו על מערכת יחסים עכורה ביותר בין המנוח לו', ועל כך שהמנוח פחד מפני ו'.

       

    32. עוד טענה פ' כי הייתה זכאית לשמש כדיירת ממשיכה גם בחנות, אך ו' מנע בעדה לשמש כמפעילת העסק. לאחר מכן מכר ו' את החנות לח', ללא ידיעתה, ושלשל את התמורה לכיסו. כאמור, נושא זה נדון בבימ"ש השלום.

       

    33. בסמוך לאחר מות המנוח ביקש ו' מפ' לצאת מהבית, לתקופה בת שבועיים ימים, בעקבות בעיות רציניות במערכת הביוב. פ' עברה להתגורר בבית בתה, ר', וו' החל בביצוע עבודות חפירה בכניסה לבית. הותקנו יסודות חדשים וכתוצאה מכך נחסמה לפ' הגישה לכניסה לבית באמצעות כיסא גלגלים.

       

    34. במהלך ביצוע העבודות בבית פלש ו' לקומה הראשונה, הרס קירות, הקים מדרגות חדשות והשתמש בחדר המדרגות הקיים, כדי לחבר בין קומת המסד לבין הקומה הראשונה ולייחדם לעצמו. ו' השתלט על שני חדרים ומרפסת בקומה הראשונה, בנה קירות שהפרידו בין חלקים אלה לבין יתר שטח הדירה והחל להשתמש בו באופן בלעדי, שלא כדין ובניגוד לרצון פ'. בעקבות השינויים הללו אין לפ' כיום גישה לביתה ואין כל אפשרות למעבר או כניסת כיסא גלגלים לבית.

       

    35. לו' אין כל זכויות בבית ובכלל זה בקומת המסד.

       

    36. זכותה של פ' בבית נובעת מכל אחד מהמקורות האלטרנטיביים הבאים:

       

      א.ביום 1.7.08 חתם המנוח על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת פ' ולטובת הבת ס' לפני הנוטריון א' (נספח 2 לכתב התביעה). בייפוי כוח זה התיימר המנוח להעביר אליה ואל הבת את זכויות הדיירות המוגנת בבית. צוין בו כי התקבלה תמורה בגין ההעברה.

       

      ב. לאחר 8 ימים, ביום 9.7.08, חתם המנוח, לפני אותו נוטריון, על הצהרה כי מעולם לא חתם על מסמכים נוטריוניים מלבד המסמך מיום 1.7.08 וכי המסמכים נחתמו בצלילות ומרצון וללא השפעה כלשהי. עוד ציין המנוח כי ככל שחתם על מסמכים אחרים, הרי שהם בטלים שכן הוצגו לו בעברית, והוא לא הבין את תוכנם. מסמכים החתומים על שמו יהיו תקפים רק אם מופיעה עליהן טביעת אצבעו. עוד ביטל במסמך זה כל ייפוי כוח שנתן לעורכי דין.

       

      ג.בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר.

       

      ד.מכוח הילכת השיתוף.

       

    37. במהלך ההליכים שהתנהלו בביהמ"ש הציג ו' מסמכים שלטענתו נחתמו ע"י המנוח, ואשר נועדו להעביר אליו את זכויותיו בבית:

       

      • הודעה נוטריונית מיום 8.6.09, אשר נחתמה לפני הנוטריון יונתן כותאב (בא כוחו של ו' בהליך) ביום 23.6.09.

        בהודעה זו, אשר מוענה ללשכת הווקף, הצהיר המנוח כי לא העביר או ציווה את הבית לכל אדם אחר, מלבד לו', אליו העביר את הזכויות בשלמות. כל מסמך בו נטען אחרת הוא מזויף. המסמך חתום בטביעת אצבעו של המנוח.

         

      • טופס בקשה לוויתור על ידי שוכרים של נכסי ווקף מיום 23.6.09, שנחתם אף הוא לפני הנוטריון יונתן כותאב, בו הצהיר המנוח כי הוא מוותר על זכויותיו בנכס לטובת בנו, ו', וזאת החל מיום 1.4.04.

         

      • צוואה נוטריונית עליה חתם המנוח ביום 15.6.09, ואשר אושרה ע"י הנוטריון יונתן כותאב ביום 23.6.09, בה ציווה לו' זכות בעלות באדמת "........". צוואה זו הוגשה לקיום בת"ע 4285-01-15 והתנגדות לה הוגשה בת"ע 4383-01-15, אך התיק נסגר מחוסר מעש. עניינם של מקרקעין אלו לא הועלה לפני, אך הוצגו במטרה ללמד על רצונו של המנוח לצוות לו' את רכושו.

         

      • עוד הוגשה בתיק 38906-08-13 הודעת הסבת זכויות, עליה חתם המנוח ביום 22.6.09, אשר אושר ע"י הנוטריון יונתן כותאב ביום 23.6.09, בה המחה המנוח לטובת ו' את החובות שחב לו ג'.

         

      • בנוסף הציג ו' חוזה שכירות שנחתם במנהל מחלקת הרכוש של הווקף לאחר פתיחת ההליך, ככל הנראה ביום 6.5.13, עליו חתומים ו' ופ' במשותף כדיירים מוגנים, לתקופה שבין 1.1.12 ועד ליום 31.12.12. לטענת ו', ממסמך זה יש ללמוד שהוא ואמו שותפים בזכות השכירות המוגנת בדירה.

         

    38. אציין שמרבית המסמכים הוגשו לבית המשפט בשפה הערבית, וללא תרגום, דבר אשר גרם לעיכוב מיותר במתן פסק הדין.

       

    39. פ' טענה שכל המסמכים שהציג ו' מפוברקים ומזויפים, ולמצער חתימת המנוח עליהם מזויפת. לחילופין, טענה שאם יתברר שאכן המדובר בחתימת המנוח כי אז יטען שחתימת המנוח הושגה שלא כדין, תוך הטעייה, מרמה או הפעלת לחץ וכפייה, עושק, איום או ניצול מצבו של המנוח.

       

    40. מכל מקום טענה פ' שבמועד החתימה על המסמכים לא היו למנוח זכויות בבית שכן העבירם עוד קודם לכן לה ולבת ס'.

       

    41. לחילופין, טענה פ' שהמכתב או הבקשה בטלים ומבוטלים ונעדרי תוקף משפטי, שכן לא ניתנה הסכמתה והסכמת הבעלים, הווקף המוסלמי, להעברת זכות השכירות.

       

    42. פ' הוסיפה וטענה שהסכם השכירות עליו היא חתומה עם ו' מפוברק או מזויף.

       

      עיקר טענות ו'

       

    43. תחילה אציין שו' לא הכחיש שאביו ואמו היו דיירים מוגנים בבית (ראו הצהרת בא כוחו בדיון מיום 6.1.14, עמ' 8, שורה 9).

       

    44. שנים רבות טרם מות המנוח היו המנוח ופ' מסוכסכים. פ' התגוררה בחלק מהבית עם בנותיה, בעוד הוא התגורר עם המנוח בחלק השני. החלוקה הייתה ברורה – אב ובנו ואם ובנותיה. החלק שסופח לדירתו (בקומת המסד) לאחר מות המנוח הוא חלקו של המנוח, כפי החלוקה שהתקיימה לאורך שנים.

       

    45. ו' הוא היחיד שטיפל באביו המנוח בערוב ימיו, והוא עשה זאת במסירות אין קץ. הוא ליווה את אביו לרופאים, הכין לו את תרופותיו והיה היחיד שטיפל בו. המנוח תמיד התלונן לפניו על כך שפ' ובנותיו הזניחו אותו.

       

    46. להוכחת טענותיו בעניין זה הגיש ו' את התצהירים הבאים:

       

      • תצהירו של ד.ע. (להלן: "ד'"), חברו של ו'.

        ד' הצהיר כי שהה רבות בביתו של ו'. לדבריו הוא לא ראה מעולם את פ' בדירה. עוד טען שלאחר מתן פסק הדין לפינויו של ו' מהחנות, בשנת 2008 או 2009, היו יחסי המנוח וו' טובים.

        ד' טען כי הוא זוכר היטב שו' הוא שטיפל במנוח בעת חוליו. הוא נהג להביא לאביו, מדי יום ביומו, ארוחת צהריים, ולטייל עמו פעם בשבוע. בערוב ימי המנוח שהה עמו ו' ארוכות בבתי חולים והוא היה היחידי שדאג לתרופותיו.

        ו' היה גם היחיד שנשא בהוצאות הבית. הוא ציין לרעה את התנהגותה של ס', אשר התנכלה לו' ולאשתו.

         

      • תצהירו של ע.ג. (להלן: "ע'"), חברו של ו', אשר התגורר מגיל צעיר בארה"ב וחזר ארצה בשנת 2010. ע' היה מקורב גם למנוח.

         

        ע' הצהיר כי ראה רק את ו' עם המנוח בבית החולים, וזאת ב- 3 ביקורים שונים אליהם הגיע. ו' היה היחיד שדאג לכל צרכי אביו במהלך אשפוזו. ו' גם היה היחיד שדאג לאביו למזון ודאג להוציאו פעם בשבוע למסעדה, כדי לעודד את רוחו. ע' התלווה לו' בשנים 2010, 2011 עת טיפל במסירות אין קץ באביו, וראה שו' הוא היחיד שליווה את המנוח לבתי החולים ולאשפוזים.

        המנוח התלונן לפני ע' על כך שבנותיו ואשתו אינן עוזרות לו כלל ו"ברוגז" איתו. המנוח ציין לטובה את מסירותו של ו', והתלונן לפניו כי אשתו ובנותיו אינן מדברות עמו.

         

      • תצהירו של ע.א.א. (להלן: "ע.א.א"), שכנו של המנוח לחנות אשר היה חברו של המנוח. ע.א.א ציין כי ביקר את המנוח בביתו, לאחר שעזב את החנות וכי ו' הוא שטיפל במנוח. לדבריו המנוח וו' היו ביחסים טובים בשנות חייו האחרונות. עוד ציין כי מעולם לא ראה את פ' ובנותיה בחנות. גם בבית החולים, בעת ביקוריו, ראה את ו' לבדו. בכל יום עזב ו' את החנות כדי להביא לאביו מזון וכסף. ו' גם נשא בכל הוצאות הבית.

         

    47. בנוסף טען ו' שייפוי הכוח הבלתי חוזר, עליו מסתמכת פ', אינו רלבנטי שכן המדובר בזכויות דיירות מוגנת ולא ניתן להעבירן בדרך של ייפוי כוח, במיוחד כאשר לא ניתנה הסכמה מאת הבעלים ובוודאי כאשר ייפוי הכוח עצמו נותן בידי המחזיק, מכוח הדיירות המוגנת, זכות חזקה בלעדית בנכס עד למותו, כשזכות הדיירות המוגנת מתמצית בזכות ההחזקה.

       

    48. במסמך המתיימר להיות ייפוי כוח בלתי חוזר, מוקנות לכאורה זכויות גם לבת ס' ואילו ס', בעצמה, חתמה ביום 14.4.13 על הסכם עם ו', בו אישרה שאין לה זכות חזקה בנכס וכי היא נמצאת בבית באופן זמני, עד להכרעה בבית המשפט.

       

    49. על פי הסכם השכירות, שנחתם בין ו' לבין הבעלים, לו' זכות דיירות מוגנת עצמאית בנכס. ו' הוא היחיד שמזה שנים רבות נושא בדמי השכירות לבעלים ונושא אף בתשלומים עבור אספקת החשמל והמים ובכל הוצאות ועלויות השיפוץ והתיקון.

       

    50. פ' עצמה חתומה על הסכם השכירות בין ו' לבין הבעלים של הנכס. בהסכם זה הביעה פ' הסכמתה לשיתוף ו' בנכס ולדיירות משותפת שלה ושל ו' מטעם הבעלים.

       

    51. אין בכוונת ו' למנוע בעד פ' להשתמש בנכס.

       

    52. טענת הזיוף מופרכת ונטענת בעלמא. המנוח חתם על מסמכי הסבת הזכויות לו' בנוכחות גורם אובייקטיבי, ורק בשל כך הסכים הווקף לחתום עם ו' על הסכם דיירות מוגנת.

       

      דיון והכרעה

       

    53. כפי שציינתי לעיל, בתובענה זו נתבקשתי להצהיר מיהם בעליה של זכות הדיירות המוגנת.

       

    54. כאמור, ו' עצמו הודה שהמנוח היה הדייר המוגן המקורי בבית. את זכות הדיירות קנה בעת שהיה נשוי לפ', וככל הנראה מכספים משותפים, הנחה אשר לא נסתרה ע"י ו', והמלמדת כי פ' אף היא דיירת מוגנת בבית.

       

    55. עוד אזכיר שו' עצמו הודה שאביו ואמו הם הדיירים המוגנים המקוריים בבית.

       

    56. על פי סעיף 20 (א) לחוק הגנת הדייר "דייר של דירה שנפטר, יהיה בן זוגו לדייר, ובלבד שהשניים היו בני זוג לפחות ששה חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו". אין חולק שבמועד פטירת המנוח התגוררה עמו פ' ועל כן אף אם לא הייתה בעלת זכות דיירות מוגנת עצמאית הרי שהיא בעלת הזכות הנגזרת.

       

    57. על פי סעיף 27(1) לחוק הגנת הדייר, רק בעת מות פ' תועבר זכותה, בתנאים האמורים בסעיף. מכאן שביום פטירת המנוח לא הייתה לו' כל זכות בבית.

       

    58. טענה נוספת עליה ביקשה פ' לבסס את זכויותיה בזכות הדיירות המוגנת היא שהמנוח העביר אליה ואל הבת ס' זכויות אלה לפני מותו, (סעיף 14 לכתב התביעה). בעניין זה כיוונה פ' לייפוי כוח, עליו חתם המנוח ביום 1.7.08, (נספח 2 לכתב התביעה). בייפוי כוח זה התיימר המנוח למכור לפ' ולס', באופן בלתי חוזר, את מלוא הזכויות בבית ובחנות. עוד נכתב שם שהמנוח קיבל מאת פ' וס' תמורה בגין מכירה זו.

       

    59. השאלה הראשונה העומדת לדיון היא האם לפ' היו זכויות דיירות מוגנת משלה בבית. אם התשובה לשאלה זו בחיוב כי אז תשאל השאלה אם פ' ויתרה על זכויות אלה שאם לא כן כיצד העבירן המנוח לו', ללא הסכמתה.

       

    60. כזכור בכתב התביעה טענה פ', בין היתר, שזכויות הדיירות המוגנת היו משותפות לה ולמנוח מכוח הילכת השיתוף. בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן נטען שבני הזוג נישאו בשנת 1961, וכי במהלך חיי הנישואין ניהלו משק בית משותף והתגוררו תחת קורת גג אחת, עד מות המנוח. עוד הוסיפה כי בני הזוג השקיעו מאמצים משותפים וחלה עליהם חזקת השיתוף, כך שהתובעת שותפה לכלל הרכוש והזכויות הרשומים על שם המנוח או בבעלותו. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע טענה זו באופן סתמי וטען גם לחוסר רלבנטיות (סעיף 15 לכתב ההגנה המתוקן). טענת חוסר הרלבנטיות לא הובהרה וו' אף לא הבהיר מה אינו נכון בטענות פ'.

       

    61. בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן טענה פ' שהיא דיירת מוגנת בבית, בהיותה שוכרת ודיירת בו מאז שנת 1961. ו' אמנם הכחיש טענה זו וטען שהוא אישית דייר מוגן בנכס ולחילופין קיימת לו זכות של דייר בנכס מכוח זכות האב המנוח, (סעיף 26 לכתב ההגנה) ואולם, כפי שכבר ציינתי, בא כוחו של ו' הודה במהלך הדיון בזכות המנוח ופ' כדיירים מוגנים.

       

    62. ו' לא הכחיש את שנת נישואי פ' והמנוח, ואף שגם הטענות באשר למועד רכישת הזכויות הוכחשו סתמית בכתב ההגנה ונטען שאינן רלבנטיות (סעיף 16), הרי שבמהלך המשפט לא חלק ו' על העובדה שזכויות הדיירות המוגנת נרכשו במהלך חיי נישואי הוריו.

       

    63. אף שטענת חוסר הרלבנטיות לא פורטה, נראה שו' העלה אותה על סמך טענתו שעוד לפני מותו המנוח העביר אליו המנוח את זכויות הדיירות המוגנת.

       

    64. במקרה דנן אין חולק שזכות הדיירות המוגנת נרכשה במהלך הנישואין, ומכספים משותפים של בני הזוג. העובדה שהסכם השכירות נחתם ע"י המנוח בלבד, אינה גורעת מזכותה של פ', שכן לו היה מדובר בנכס מקרקעין, אשר בנסיבות דומות היה נרשם על שם המנוח בלבד, לא ניתן היה לטעון שפ' אינה זכאית למחצית מהזכויות בו. בעניין זה לא רק שלא מצאתי הבדל בין זכות במקרקעין, זכות במיטלטלין או כל זכות אחרת, אלא שככל שהמדובר בזכות דיירות מוגנת, קיימת גם קביעה חוקית שהזכות אינה ניתנת להעברה בדרך הורשה, וגם כאשר דייר נוטש את המושכר, הופך בן זוגו לדייר המוגן (סעיף 22(א) לחוק הגנת הדייר).

       

    65. מעבר לנדרש יש להוסיף שדי היה בהוראותיו המפורשות של חוק הגנת הדייר כדי להעניק לפ' את זכות הדיירות המוגנת בבית. כאמור, בס' 20(א) לחוק הגנת הדייר נקבע כי במקרה של פטירת דייר, יהפוך בן זוגו לדייר ככל והיו בני זוג 6 חודשים טרם פטירתו והתגוררו יחד בתקופה זו. זאת באשר לדירה, וסעיף 23(א) לחוק מדבר על זכויות בן הזוג הנותר בחיים כאשר המדובר במושכר שהוא בית עסק.

       

    66. משכך, בנקודה זו יש לקבוע שזכויות הדיירות המוגנת, ככול זכות שנרכשה במהלך הנישואין, היא זכות שתחולת השיתוף בנכסים חלה עליה. משכך פ' זכאית למחצית מהם, והמנוח לא היה רשאי להפקיע את זכויותיה של פ' בבית. לאור האמור אין בחתימה של המנוח וו' על מסמכים עם הווקף כדי להפקיע מזכויותיה של פ' בדיירות המוגנת.

       

    67. יחד עם זאת, כפי שיובהר בהמשך, לא ניתן לקבוע שו' נעדר כל זכויות בבית:

       

    68. ראש וראשונה היא העובדה, כפי שטען ו', שביום 6.5.13 (תאריך משוער) חתמו ו' ופ', במשרדי הווקף, על חוזה שכירות דיירות מוגנת בבית. המדובר בחוזה שכירות של נכסי ההקדש האיסלמי, עליו חתומים פ' וו' במשותף. לכאורה המדובר בחוזה שכירות למשך שנה אחת אולם, כמקובל, המדובר בחוזה מתחדש.

      פ' לא הגיבה ולו במילה אחת על נסיבות החתימה על חוזה זה, למרות שניתנה לה הזדמנות לעשות זאת.

       

    69. ביום 7.10.13 הגישה פ', בהתאם להחלטתי, כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן, שהיה השלישי במניין, לא טענה פ' דבר באשר לחוזה השכירות המשותף עם ו'. התייחסותה לחוזה ניתנה לראשונה בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה בינואר 2014, בו טענה שלמסמך זה אין נפקות משום שנחתם לאחר הגשת התובענה, וכן מהסיבה שהוא מעניק את זכות השכירות לו' רק לשנה אחת.

       

    70. באשר לעצם חתימתה על החוזה טענה פ' בתצהירה כך:

       

      "המסמך הינו מזויף ו/או מפוברק ואם וככל שיתברר כי החתימה המתנוססת עליו היא חתימתי, הרי שחתימה זו הושגה בדרך שאינה דרך ו/או עקב הטעיה ו/או מרמה ועל כן המסמך הינו בטל ו/או מבוטל ו/או אין לו תוקף משפטי".

       

      הא ותו לא. דבר לא ציינה פ' באשר לנסיבות החתימה, או בדבר הוכחת יסודותיהן של העילות לבטלות החוזה.

       

    71. אציין שפסקה מעין זו הופיעה כדפוס קבוע בכתבי הטענות שהגישה פ'. גם ביחס למסמכי הסבת הזכויות לטובת ו', עליהם חתום המנוח, טענה פ' טענות כלליות באותו נוסח ואף הוסיפה טענות נוספות בדבר לחץ, כפייה, עושק, ניצול מצבו הבריאותי הלקוי של המנוח, וחתימה על מסמכים בהיות המנוח נתון תחת השפעת תרופות או סמים שנתן לו ו'.

       

    72. ניתן לקבוע שפסקה זו חזרה על עצמה באופן כוללני ובלתי מפורט בהתייחס לכל מסמך ומסמך שו' ביקש להסתמך עליו.

       

    73. בכל מהלך הדיונים, שהחלו עוד בשנת 2012, וחרף טענותיה כנגד המסמכים שהגיש ו', לא הציגה פ' ראייה כלשהי לביסוס בטלותם. כך לא הוצגו לפניי מסמכים באשר למצבו הרפואי של המנוח טרם פטירתו, למרות שבאת כוחה של פ' ביקשה צו להזמינם, נעתרתי לבקשתה, וניתנה הודעה כי המסמכים הומצאו לה. פ' גם לא הגישה בקשה למינוי מומחה לזיהוי כתבי יד, וויתרה על מתן חוות דעת כאמור. אציין שמעבר לפסקאות הכוללניות שהועלו בדבר עילות לביטול המסמכים, מן הגורן ומן היקב, לא הועלתה אפילו לא טענה אחת נוספת, ולו ברמז, המפרטת את נסיבות המקרה, או המוכיחה את עילות ההטעיה, המרמה, הלחץ והכפייה.

       

    74. בתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 נקבע מפורשות שבכל מקום בו בעל דין טוען טענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות.

       

    75. בספרו סדרי הדין האזרחי (י' זוסמן, אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990, עמ' 128) נכתב: "ביחוד מוטלת על התובע החובה להקפיד בתיאור העילה, כאשר תביעתו מבוססת על תרמית, הטעיה, רשלנות וכיוצא באלה. בטענות-עובדה כאלה נודעת משנה חשיבות לכלל, כי העילה צריכה להיות מתוארת בצורה כזאת, שלא יהא לנתבע ספק, מפני מה עליו להתגונן; התובע חייב לציין בפירוש, כי הוא מסתמך על טענה כזו, ותקנה 78 מחייבת אותו להמציא, בתוך כתב תביעתו, את פרטי הטענה ביחד עם כל התאריכים הרלבנטיים. טענה של תרמית, של מצג-שווא, או של הטעיה, שלא נטענה במפורש, בית המשפט לא ישעה אליה ולא ידון בה...".

       

    76. בע"א 3552/01 Banco Exterior (Suiza) SA נ'Zegluga Polska Spolka Akcyjna (28.2.05), נקבע כי קודם שיידרש בית המשפט לשקול דיון בשאלת התרמית, מוטל על התובע להציג לפניו תשתית עובדתית המבססת את הטענה, ברמה הלכאורית. בהתאם להוראות תקנה 78 לתקנות, אין די בטענות כלליות וסתמיות. באותו מקרה העלה התובע טענה כללית בדבר שיתוף פעולה של כלל הנתבעים במעשה התרמית. התיבה "תרמית" חזרה ונשנתה בכתב התביעה פעמים רבות, אך אף לא באחת מן הפעמים טרח התובע לפרט את העובדות שביסוד טענתו. מה היו מעשיהם, אימתי ובאילו נסיבות נעשו ומניין כי נעשו בכוונת תרמית, ולא לדוגמה מחמת טעות, התרשלות וכל כיוצא באלה. בית המשפט קבע כי הרושם העולה מטיעוני התובע הוא כי אין בידו עילת תרמית מבוררת כנגד כלל הנתבעים, וכי העלה כנגדם את טענת התרמית רק כאמצעי שבעזרתו קיווה להתגבר על בעיית התיישנות.

       

    77. יוצא אם כן שפ' לא עמדה בהוראות תקנה 78 לתקנות, וממילא, לא הוכיחה כל עילה מהעילות שהעלתה בניסיון לדחות את הסכם השיתוף בזכות הדיירות עליו חתמה עם ו'.

       

    78. זאת ועוד, בסיכומיו זנח בא כוחה של פ' לחלוטין את הטענה כאילו חתימת המנוח או חתימת פ' על הסכם השכירות, הושגו שלא כדין, ונראה כי בחר לדבוק בטענותיו כפי שפורטו בכתב התביעה הראשון שהוגש.

       

    79. פ' לא הסבירה כלל מדוע היא חתומה במשותף עם ו' על הסכם דיירות מוגנת מול הווקף בשנת 2013, בו בזמן שהיא פועלת להדרתו מהנכס בהליכים המתנהלים לפני עוד משנת 2012. האם היא מודה בחתימתה? האם היא כופרת בה? האם החתימה הוצאה ממנה בכוח או במרמה? האם בכלל זכור לה מועד החתימה? פ' לא התייחסה כלל לנסיבות החתימה, ולא נתנה כל הסבר מניח את הדעת באשר לחתימתה.

       

    80. בחקירתו ביום 4.11.15 טען ו' כי הוא לא נכח עם אמו במועד חתימתה על הסכם השכירות המשותפת, וכי היא חתמה עליו במועד אחר.

       

    81. והנה, בעוד שו' פרט את מה שלטענתו הוא יודע ביחס לנסיבות החתימה, פ' לא נשאלה על כך בחקירתה. כל חקירתה של פ' מפורטת להלן:

      חקירת ב"כ הנתבע:

      ש. את היית מורה.

      ת. נכון.

      ש. את יודעת לכתוב ולקרוא.

      ת. ערבית כן.

      ש. כאשר חתמת על התצהיר ביקשת שיסבירו לך אותו.

      ת. כן.

      ש. תמיד לפני שאת חותמת את מבקשת שיסבירו לך על מה את חותמת, וזה תמיד.

      ת. נכון.

      ש. אף פעם לא חתמת מבלי שידעת על מה את חותמת.

      ת. נכון.

      אין לי שאלות נוספות.

      (פרוטוקול מיום 8.9.14, עמ' 21, שורה 1 ואילך).

       

       

    82. ב"כ של ו' נימק את חקירתו הקצרה את פ' בטענה שו' לא היה מעוניין שאמו תיחקר, משום כבודה. לא אוכל לקבל טענה זו וזאת הן משום שבסופו של דבר מחל ב"כ של ו' על כבודה של פ', גם אם שאל מספר שאלות בלבד, גם משום שהדרך של חקירה נגדית היא אחת הדרכים המקובלות ביותר לבירור עובדות במשפט והן משום שפ' העלתה כנגדו טענות הרות משקל, לפגיעה בזכויותיה הקנייניות, כאלמנת המנוח, לרבות פגיעה אנושה בזכויות המדור שלה ולפגיעה באחיותיו.

       

    83. אם לא די בכל אלה אציין שבדיון מיום 15.11.06 בתמ"ש 6620/06, תובענה שהגיש המנוח כנגד ו', והנזכרת בתחילת פס"ד זה, לא חסה ב"כ של ו' על אביו המנוח וחקרה אותו עד כדי כך שבמהלך חקירתו התרגש ובכה (עמ' 8 למעלה). בסך הכל השתרעה חקירת המנוח על פני 10 עמודים. המסקנה היא שסביר יותר שו' העדיף לא להתמודד עם טענות אמו ולא לתת לפ' במה להעלות את טענותיה כלפיו באולם בית המשפט.

       

    84. יחד עם זאת מחקירתה הקצרה עולה שפ' אינה נוהגת לחתום על מסמכים, מבלי שקראה אותם, ודי היה בהיעדר התייחסות למסמך שהציג ו' ולהיעדר פירוט בתצהירה בעניין זה כדי לשלול את טענתה כאילו המסמך מפוברק או מזוייף.

       

    85. כאן המקום לציין שבאת כוחה של פ' באותו דיון לא רק שלא ביקשה להשלים את עדותה, על מנת לאפשר לה להתייחס לחתימתה על החוזה, אלא שויתרה גם על ניסיון להבהיר את עמדת מרשתה בחקירה חוזרת והתוצאה היא שטענות פ' בעניין זה נותרו עלומות.

       

    86. בדיון בתיק אחר שהתנהל בעניין צו הגנה, ה"ט 19084-06-12, נשאלה פ' האם ו' איים עליה, והשיבה "הוא לא איים עלי". כשנשאלה, אם כן, מדוע עברה להתגורר אצל בתה, השיבה כי לאחר מות בעלה עזבה את הבית משם שחשה שהיא נחנקת. כך שגם מהליך זה לא ניתן ללמוד שו' כפה על פ' לחתום עמו על הסכם השכירות.

       

    87. כפי שקבעתי לעיל, למנוח אכן לא הייתה כל זכות להמחות את זכויותיו בנכסים, ללא שהוא מעניק לפ' את חלקה. על כן לו יכול היה בכלל להעניק זכות כלשהי לו', דבר המוטל בספק, היה זה בחלקו בלבד. מנגד, פ' יכולה הייתה להעניק לו' מזכויותיה לאחר פטירת המנוח, והיא לא השכילה להוכיח כי לא עשתה כן. כך יוצא כי זכותו של ו' בבית נובעת רק מעצם החתימה עם פ' על הסכם השכירות, ולולא אותה חתימה, לא היו לו זכויות כלשהן בבית.

       

    88. אציין שלאחר ההליך שהתנהל לפניי בשנת 2006, בתביעת המנוח כנגד ו', הייתי יכול בנקל להאמין שהמנוח חתם על המסמכים בניגוד לרצונו, שכן המנוח הבהיר לי היטב כי אינו רוצה בנוכחות ו' בבית או בעסק, ולא לחינם קיבלתי את טענותיו באותו עניין. קשה לי להאמין כי רצון המנוח, אשר הובהר באופן שאינו משתמע לשני פנים, השתנה כך פתאום, ללא סיבה, בייחוד בהיותו חלש וחולה. גם ריבוי המסמכים עליהם הוחתם המנוח, לרבות בסמיכות למועד פטירתו, מלמד על כך שנעשו פעולות רבות ועיקשות בניסיון להדירו מזכויותיו בבית. אציין כי עדויות העדים מטעם התביעה באותו תיק היו מוצקות והעידו על מסכת לחצים והפחדות, מהם סבל המנוח מו' בערוב ימיו. ו' אכן השתלט על נכסיהם של המנוח ופ' ולא נתן טעם ברור מדוע כל הכנסותיהם הועברו לכיסו.

       

    89. מאופן חתימת המנוח על מסמכים רבים כ"כ, המדירים אותו מנכסיו ומעבירים את הזכויות בהם לו', ללא כל הסבר, יכול הייתי ללמוד גזירה שווה גם ביחס לפ'. גם נסיבות החתימה תמוהות בעיני שכן ו' הצהיר כי חתם על הסכם השכירות לאחר שפ' חתמה עליו. האם יתכן שפ' כלל לא ידעה שו' יחתום על הסכם השכירות? זאת אין בידי לדעת. עם זאת, וחרף קביעותיי, אין מקום להתייחס לטענות שפ' לא העלתה בעצמה. פ' לא טענה בפירוש כי לא חתמה על חוזה השכירות ואף לא ניסתה להוכיח זאת. בנסיבות אלה אין בידי לפסוק כי ו' אינו בעל זכויות דיירות מוגנת בבית, בשיתוף עם פ'.

       

    90. סיבה נוספת אשר בגינה אין בידי להורות כי פ' היא בעלת זכות השכירות הבלעדית היא משום שהווקף איננו מופיע כצד להליך זה. אציין כי הווקף היה צד להליך בראשיתו, טרם חתימת הצדדים על ההסכם, אך פטרתי אותו מהמשך התייצבות בהליך, בהיותו בלתי רלוונטי באותה עת לדיון. כך עלה כי אין באפשרותי לדעת מה היו נסיבות החתמתה של פ' על חוזה השכירות.

       

    91. משכך, אין מקום להורות לווקף לרשום את פ' כבעלת הזכות הבלעדית בשכירות המוגנת בבית. עד מותו של המנוח ניתן היה לרשמה כדיירת מוגנת בבית, ביחד עמו, ולאחר מותו, מכוח הלכת השיתוף, ולולא נחתם חוזה השכירות עם ו', הייתה זכאית להירשם כבעלת מלוא זכות הדיירות המוגנת בבית. באשר למחצית האחרת, לגביה טענה פ' כי היא זכאית לה בשלמות, או לכל הפחות למחציתה, מכוח דיני הירושה, הרי שדיני הירושה אינם חלים כאן, שכן העניין מוסדר בחוק ספציפי.

       

    92. יש לדחות גם את הטענה שהמנוח העביר לפ' ולס' את זכויות הדיירות המוגנת בייפוי הכוח הבלתי חוזר ואף ב"כ של פ' לא עמד על טענה זו.

       

    93. מסקנתי היא, אם כן, שפ' וו' הם שותפים בזכויות הדיירות המוגנת בבית. השאלה הבאה שיש לשאול היא מהן זכויותיהם של שותפים בנכס המושכר להם בשכירות מוגנת?

       

    94. לכאורה היה מקום למצוא פתרון לשאלה זו בחוק הגנת הדייר, אולם עיון בחוק זה מלמד ששאלת השיתוף הנדונה שם היא רק בעניין מטבח משותף, שירותים משותפים, וכיו"ב. באין מענה כאמור בחוק הגנת הדייר פניתי לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971, שם נקבע בסעיף 9(א) שמיטלטלין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם, לפי חלקו בשיתוף, מתפשטת על מלוא המיטלטלין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. בס"ק (ה) נקבע שבאין הוראות אחרות בהסכם שיתוף יחולו, בין היתר, הוראות סעיפים 30-31 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969.

       

    95. בסעיף 30(א) לחוק המקרקעין נקבע שבעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם. בס"ק (ג) נקבע שדבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים.

       

    96. בסעיף 31(א) לחוק המקרקעין נקבע שבאין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים, בין היתר, להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר.

       

    97. לא יכול להיות חולק שו' ביצע שינויים מפליגים בבית, ללא קבלת הסכמתה של פ'. שינויים אלה, אשר כללו הריסת קירות ובניית מחיצות, שינו את מצב הבית, לעומת מצבו ערב מות המנוח, באופן שהוא מונע היום מפ' אפשרות להימצא בו, או להשתמש בו. פ' טענה שכיום בהיותה מרותקת לכיסא גלגלים, מנעו בעדה השינויים כל גישה לבית. בכל מקרה, כיום עומד לרשותה של פ' שטח דירה מצומצם ממה שהיה ערב מותו של המנוח.

       

    98. כאמור, פ' היא בעלים של לפחות מחצית מזכות הדיירות בנכס, וזכות זו משתרעת על הבית כולו, אך בשל פעולותיו החד צדדיות של ו', היא אינה יכולה להתגורר בו.

       

    99. הואיל וו' ופ' אינם מנהלים משק בית משותף, ונוכח היחסים העכורים ביניהם, אין כל אפשרות שהם יתגוררו בכפיפה אחת, בכל חלקי הבית.

       

    100. במהלך המשפט התברר שו' פעל לנישול אמו מביתה. כפי שציינתי, לא לחינם פעל המנוח כנגד ו' לפינויו מהבית ומהחנות, ונראה שהתנהגות זו רק הלכה והסלימה בערוב ימי המנוח. במצב דבר' זה אני פוסק כי ו' פעל שלא כדין בכך שהדיר את אמו מהבית, בבצעו שינויים פנימיים בו, וביקש לנכס לעצמו חלק משמעותי ממנו.

       

    101. ו' טען בהיתממות כאילו הוא כלל אינו מבין על מה המהומה, וכל רצונו הוא לקיים את רצון אביו המנוח, להעניק לו את כל רכושו. עד כדי כך היתמם עד אשר ציין בכתב הגנתו כי הוא מזמין את פ' לשוב להתגורר בדירתה שלה, וכי אינו מבין מדוע אינה עושה כן. גם בדיונים בבקשה לצו הגנה שב ו' והצהיר כי אין בכוונתו לפגוע בזכות אמו להתגורר בבית.

       

    102. כפי שציינתי לעיל, מסמכותי לפסוק כי המנוח לא היה רשאי להמחות את זכותו בשלמות לו', וכי לפ' זכות במחצית מזכויות הדיירות המוגנת, וכך גם בסמכותי להכריע גם בשאלת היחסים שבין בני משפחה.

       

    103. פ' ביקשה להורות לו' להשיב את המצב לקדמותו, טרם ניכס לו את חלקי ביתה, כך שו' יתגורר בקומת המסד, מקום בו התגורר לפני מות המנוח ואף משם הצטווה להתפנות, והיא תגור במלוא הקומה העליונה, ואני נעתר לבקשה זו.

       

    104. העובדה שפ' וו' רשומים אצל הווקף כדיירים מוגנים אינה מחייבת ששניהם יתגוררו בכל חלקי הבית ביחד. אני מקבל את טענת פ' שלאחר מות המנוח פעל ו' באורח חד צדדי, השתלט על חלקים בבית בהם התגוררו המנוח ופ', ביקש לנכסם לעצמו ומנע בעד אמו את היכולת להשתמש בביתה שלה.

       

    105. משכך אני מורה לו' לפנות את הקומה הראשונה של הבית ולשוב לקומת המסד. עוד אני מחייב את ו' להשיב את המצב לקדמותו, כך שכל שטחה של הקומה העליונה, כפי שהייתה בעת מות המנוח, ישוב למצבו טרם שיפץ את הדירה. ו' יישא בהוצאות השיפוץ וההשבה ובמקרה שלא יעשה כן, תוכל פ' לעשות כן ולתבוע את ו' לשאת במלוא ההוצאות.

       

    106. כפי שכבר נכתב, בת זוגו של ו', נ', קיבלה על עצמה תוצאות המשפט וחלק זה בפסה"ד מחייב אף אותה.

       

      תמ"ש 38906-08-13, תובענה למתן פס"ד הצהרתי לבטלות מסמך המחאת זכות ולסעדים נוספים

       

    107. בתובענה זו התבקש בית המשפט להצהיר שמסמך מיום 22.6.09, אשר אושר ע"י הנוטריון יונתן כותאב ביום 23.6.09, המתיימר להיות המחאת זכות, עליו חתם המנוח, המקנה לו' את הזכות לגבות את חובו של ג' בסך 611,000 ₪, מכוח פסק דין בת"א 3941/06 הוא בטל, שכן לפ' זכות שווה בזכויותיו של המנוח, ומשום שהכספים שהעביר המנוח לג' ניטלו מכספים משותפים לזוג.

       

    108. לחילופין התבקש בית המשפט לקבוע כי פ' זכאית ל – 75% מהכספים שייגבו מג', מכוח היותה יורשתו של המנוח.

       

    109. כאמור, פ' לא הצליחה להוכיח שהמסמכים עליהם חתם המנוח בטלים, מכל סיבה שהיא. עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, הלכת השיתוף חלה על כלל נכסיהם של פ' והמנוח, ומשכך זכאית פ' למחצית מזכויותיו, לרבות מכספים שייגבו מג'.

       

    110. ואולם, באשר למחצית הנוספת, אין בידי לפסוק שפ' זכאית למחצית ממנה, שכן עד כה לא הוצג לפני צו ירושה, התוצאה היא שפ' זכאית למחצית מכל הכספים שייגבו בגין חובו של ג' למנוח, ככל ולא הוצא למנוח צו ירושה כדין. היה ויוצא צו ירושה כאמור, תוכל פ' לתבוע לקבל מג', ובמידה וו' נטל את הסכום לעצמו, אזי מו', את המחצית הנותרת, בהליך חדש שייפתח.

       

       

      תמ"ש 41787-11-15, תובענה למתן צו עשה קבוע

       

    111. בתיק זה תובעת ס' את ו' לצו עשה קבוע שלא למנוע בעדה לעשות שימוש בבית המגורים, ע"י ניתוק החשמל והמים בדירה.

       

      טענות ס'

       

    112. ביום 24.10.12 ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע, או על מי שמטעמו, להפריע לס' ולאחיותיה להשתמש בחלק בו השתמשו בבית או לבצע בו שינויים.

       

    113. ביום 2.7.13 ניתן בה"ט 44136-05-13 צו שהורה לו' או למי מטעמו להימנע מלהפריע לס' ומ' שימוש סביר בבית ולא לנתק את החשמל והמים בדירתן.

       

    114. ו' ונ', אשתו, הפרו את החלטות ביהמ"ש והפריעו לס' ול' להשתמש שימוש סביר בבית מגוריהן.

       

    115. ביום 2.7.15 ניתק ו' את אספקת החשמל והמים לבית תוך הפרת צו המניעה שניתן.

       

    116. ביום 29.8.15 החליף ו' את מנעולי הבית, מנעול שער הכניסה, 3 מנעולים, והרס מחיצה.

       

    117. ס' נמצאת מחוץ לבית, עקב הפרות בוטות של החלטות שיפוטיות ואין בידיה מפתחות לצילינדרים שהוחלפו. בנסיבות העניין התבקש בית המשפט להורות לו' לפרוץ את הדלתות ולהקים קיר גבס, במקום הקיר שנפגע. היה ויקבע שו' ביזה את החלטת ביהמ"ש, התבקש בית המשפט לחייבו לשאת בהוצאות בגין העבודות האמורות.

       

    118. ביהמ"ש התבקש למנות שמאי לשום את הנזקים שגרם ו' ואת חסרון הכיס שנגרם לס' בגין הוצאתה מהדירה עקב פריצת קירות שלא כדין.

       

      טענות ו'

       

    119. אין יריבות בין ס' לבין ו', שכן ס' אינה רשומה כדיירת מוגנת.

       

    120. לא ניתן ליתן סעד נגד צדדים שלישיים. התובענה לא הוגשה כנגד נ', אשתו של ו', ולא ניתן ליתן סעדים נגדה.

       

    121. התובעת כלל אינה מתגוררת בבית ותביעתה נגועה בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים.

       

    122. בפנייתה לעירית ירושלים, בחודש אוגוסט 2015, טענה ס' שאינה מתגוררת בנכס, אשר אף אינו ראוי למגורים.

       

    123. בהתייחסו לדרישת ס' לעשות שינויים במושכר, טען ו' שלא ניתן לעשות זאת, ללא צירוף בעלי הבית, שכן המדובר בפגיעה בזכויות הבעלים. כן הועלו טענת מעשה עשוי, שיהוי וטענות פורמליות.

       

      דיון

       

    124. כפי שפעל בהליכים מקבילים, לא התייחס ו' בכתב ההגנה לטענותיה של ס' כסדרן, כפי שהיה עליו לעשות על פי תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי. חלק מתגובותיו הן תגובות מתחמקות, בניגוד לקבוע בתקנה 86 לאותן תקנות, וו' לא השיב לחלק מהטענות לגופו של עניין. כך לדוגמה לא התייחס לטענות ס' בדבר קיום החלטות שאסרו עליו לעשות פעולות מסוימות בנכס ובדבר הפרת החלטות אלה.

       

    125. יש לבקר בחומרה את השתלטותו של ו' על הנכס המשפחתי, אשר שייך לכל הפחות לאמו, כאשר זו האחרונה בחרה לאפשר לבתה, אחותו של ו', להתגורר בה יחד עמה.

       

    126. אין לקבל את טענתו של ו' שאין להעניק לס' את הסעד המבוקש משום שאינה מתגוררת בבית, שכן ו' גרם לה בהתנהגותו לעזוב את הבית, בדיוק כפי שגרם לפ' לעזוב את מקום מגוריה.

       

    127. מכל מקום, כבר קבעתי שפ' היא בעלת זכות הדיירות המוגנת, ככל הנראה ביחד עם ו', כך שאין בידי לקבל את תביעתה של ס'.

       

    128. יחד עם זאת זכאית פ' לאפשר לס' ולנכדתה להתגורר יחד עמה בחלק הבית שאינו קומת המסד, וככל שו' ימנע את שימושן הראוי בבית, באמצעות ניתוק החשמל או המים, הרס המבנה, או בדרך אחרת, הוא יהיה צפוי לסעדים לפי פקודת ביזיון בית משפט, או לכל סעד אחר לפי כל דין, זאת לאחר שתוגש תובענה מתאימה.

       

      תמ"ש 16055-08-12 ו' נ' ס' 

       

    129. בהליך זה תובע ו' את ס' להשבת 27,050 ₪, בגין תשלומים ששילם לטענתו בעת מגוריהם המשותפים בבית, על תשלום אגרות חשמל, טלביזיה, אינטרנט ופיצוי בגין נזקים. הסכום מורכב מסך 17,050 ₪ עבור אגרות ותשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ עבור נזקים שגרמה למצלמות האבטחה ולציוד הנדסה שהותקנו בבית.

       

    130. להוכחת טענותיו הציג ו' חשבוניות תשלום אשר שילם, לטענתו, לרשויות המים והחשמל. החשבוניות לא תורגמו לשפה העברית.

       

      טענות ס'

       

    131. בכתב ההגנה שהגישה התבססה ס' על כתבי הטענות שהגישה פ' בהליך המרכזי. לטענתה, ו' השתלט על הבית המשפחתי וניכס לעצמו חלקים ממנו.

       

    132. ו' אינו בוחל באמצעים בניסיון לגרש את ס' מהבית. ו' ובת זוגו שברו רכוש בדירה, חיבלו ברכבה, תקפו את ס' ובתה, מ', פיזית ומילולית, הכניסו נחש לדירת המגורים, שלחו בריונים לפגוע בה, צילמו אותה ואת בתה בצנעתן ואיימו לפרסם את התמונות, ואף הגדילו עשות וניתקו לס' את החשמל והמים בדירה. עוד טענה שו' ובת זוגו הניחו כבל חשמל חשוף בדירה. כאשר ס' התחברה לקווי אספקת המים והחשמל של שכניה חיבל ו' גם בקווי החשמל והמים שלהם.

       

    133. בשל פעולותיו של ו' הוגשו תלונות במשטרה ובקשות לצווי הגנה. למיטב הבנתי ס' עזבה את הדירה בשל פעולותיו של ו'.

       

    134. ס' הכחישה במלואו את הסכום שנתבע וטענה שלא הוגשה כל ראיה בדבר הפגיעות שגרמה לרכוש, ובדבר עלות הציוד שנפגם.

       

    135. באשר לחשבוניות טענה כי:

       

      • אין בידה מקלט טלביזיה, שכן ו' שבר אותה, כך שהיא פטורה מתשלום האגרה.

         

      • היא אינה נהנית משימוש בדוד שמש ובאינטרנט.

         

      • השימוש אשר בגינו שולמו החשבוניות נעשה על ידי ו' ומשפחתו ולא על ידה, שכן היא נותקה מאספקת החשמל והמים.

         

    136. מכל מקום, טענה ס', כי על פי הסכם שנחתם בינה לבין ו' ביום 1.1.13, היא שילמה לו' 20,000 ₪, עבור כל שימוש שעשתה במים או בחשמל, מיום מות המנוח ועד ליום 1.1.13, ומשכך ו' מנוע מלתבוע אותה בגין הוצאותיו בתקופה זו. לשם הזהירות הוסיפה כי על ו' לשפות אותה בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בסך 20,000 ₪.

       

    137. בתגובתו הכחיש ו' את טענות ס' ואף טען שס' הייתה זו אשר תקפה אותו ואת בת זוגו. מעמדה בדירה הוא כפולשת שלא כדין, שכן הוא בעל זכות הדיירות בנכס. ו' טען שהמסמך שהציגה ס' כהסכם ביניהם הוא מזויף וכי ס' סירבה להעביר לו את המקוריים. לראיה הציג מסמך סותר, שנכתב ביום 14.4.13, בו הצהירה ס' כי אין לה כל זכויות בבית.

       

    138. לא ברורה לי מהי הסתירה, שכן המסמך השני נוגע לבעלות בנכס והראשון מתייחס להוצאות החזקת הבית. עוד אוסיף שהמסמך עליו חתמה ס' ביום 14.4.13 מוכתר כ"הסכם עד הכרעה של בתי המשפט ופסק דין", ומכאן שלכאורה המדובר בהסדר זמני.

       

    139. הצדדים הגישו תצהירים בתיק, עם זאת ס' לא התייחסה בסיכומיה להליך זה, וו' טען שמסיבה זו יש ליתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, שכן יש לראות בה כמי שזנחה הגנתה.

       

       

       

      דיון והכרעה

       

    140. על פניו, ניתן היה לקבל את טענותיו של ו' בתביעה זו, שכן ס' הייתה שותפה לשימוש בדירה, ולכאורה עליה לשאת בהוצאותיה. כפי שיובהר בהמשך, החלטתי לדחות את תביעתו של ו'.

       

    141. ו' לא הגיש לבית המשפט תרגום של חשבוניות התשלום, כך שאין באפשרותי לקבוע האם שולמו על ידו' ו' גם לא הציג כל ראייה בדבר 10,000 ₪ אשר תבע מס' עבור פגיעה בציוד. בנוסף, ו' לא הכחיש את טענתה של ס' כי היא שילמה לו 20,000 ₪ בגין ההוצאות עד ליום 1.1.13.

       

    142. זאת ועוד, ערכתי חישוב של הסכומים המופיעים בחשבוניות שהוגשו וצירוף הסכומים אינו מצטבר לסך 17,050 ₪ אלא לסך 11,480 ₪ בלבד. אציין כי ו' הגיש אותה חשבונית 3 פעמים, וגם לו הייתי כולל את הסכום השגוי בחישוב ההוצאות לא הייתי מגיע לסכום שנתבע. עוד יצוין כי ו' הגיש, שלא לצורך, תצהיר נלווה לכתב ההגנה בו הצהיר כי אין בידיו מסמכים נוספים הנוגעים לתובענה וכל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידו צורפו לכתב התביעה. כיצד אם כן הגיע ו' לסכומים שנתבעו על ידו, אינני יודע.

       

    143. באשר לטענת ו' כי יש לקבל את התביעה בהעדר הגנה הרי שאני דוחה טענה זו, שכן כתב הגנה הוגש, וס' גם נחקרה על דבריה, והדיון בכל התיקים אוחד.

       

    144. על כן אני דוחה תביעה זו.

       

      תמ"ש 38954-08-13, פ' ואח' נ' ו' ואח', תובענה לתשלום דמי שימוש ראויים

       

    145. בתיק זה תובעות פ' וס' את ו' ונ' לתשלום דמי שימוש ראויים, מאחר וסולקו מדירתן בניגוד לרצונן, לאור פעולותיו של ו'. סכום התביעה הועמד על 12,000 ₪ בחודש, דמי השכירות הראויים לבית, כפול 17 חודשים, ובסה"כ הועמדה התביעה ע"ס 204,000 ₪.

       

    146. מעבר לאמור התנהלו בתיק זה הליכים ארוכים ומיותרים בעניין מינוי מומחה מוסכם למדידת הבית, אשר לא העלו דבר שכן חוות דעתו לא הוגשה, בעוד הצדדים ובאי כוחם מסרבים לכל פעולה שביצע הצד השני. בשלב מאוחר יותר הוגשה הודעה, אליה התנגדה באת כוחה של פ' דאז, לפיה ו' החל בהליכי פשרה, ומאחר והתובענה כספית יש להורות על עיכוב הליכים בתיק. רק בסיכומים מצאתי התייחסות חוזרת לגופה של תובענה.

       

      טענות פ'

       

    147. בסיכומיה של פ' נטען כי מגיע לה פיצוי עבור הוצאותיה בעת שנאלצה לצאת מדירתה, לאור פעולותיו של ו'.

       

    148. בנוסף, ו' לא הגיש תצהיר עדות ראשית כך שיש לדחות את תביעתו.

       

    149. ו' לא הגיב באופן ענייני לסכומים שנתבעו, אלא הסתמך על קביעתו שהוא דייר מוגן בנכס, כך שאינו חייב לאיש דבר.

       

      טענות ו'

       

    150. ו' העלה טענות פרוצדוראליות רבות לדחיית התובענה. בין היתר טען שככל שלא הוכרעה שאלת הבעלות, הרי שאין לדון בחיוב בדמי השימוש. טענה זו נדחית בהעדר רלוונטיות, שכן בדיעבד אני קובע נחרצות שפ' הייתה, ועודנה, בעלים של מחצית מזכות השכירות המוגנת בבית, וו' לא היה רשאי לסלקה מהדירה בפעולותיו הפסולות.

       

    151. עוד טען שס' אינה בעלת זכות בבית, כך שאין מקום לתביעתה.

       

    152. ו' הוא הדייר המוגן בנכס. לדבריו "זכות הדיירות המוגנת בנכס עברה לנתבע". כל חובו של ו' הוא אך ורק לבעלי הנכס – הווקף המוסלמי, והוא אכן משלם לווקף את דמי השכירות. כאן ראוי לציין שלא ברור כיצד הגיע ו' למסקנה שהוא הדייר המוגן בבית, שעה שבהליך העיקרי אישר את זכויות פ' במחצית מזכות הדיירות בבית.

       

    153. עוד טען שהסכומים שנתבעו מופרזים.

       

    154. לדברי ו' יש לדחות את התביעה, שכן לא הוגשה שמאות להערכת שווי דמי השימוש.

       

    155. בא כוחה החדש של פ', אשר היה מודע לבעייתיות שבדבר, שינה את מהות התביעה מתביעה לדמי שימוש ראויים, לתביעה לפיצוי בגין הוצאותיה, בעת שעזבה את הדירה. מדובר בהרחבת חזית.

       

    156. לעניין העדר התצהיר, הרי שתצהיר צורף לכתב ההגנה. וו' לא נדרש לכל אמירה מחייבת שהועלתה לאחר מכן ע"י באי כוחה של פ', כך שהצורך בהגשת תצהיר עדות ראשית התאיין.

       

      דיון והכרעה

       

    157. בעניין זה אני מקבל את טענותיו של ו'. פ' אכן לא הצליחה להוכיח את ליבת תביעתה – שווים של דמי השימוש.

       

    158. בנוסף, תביעת נזקיה בגין היציאה מביתה, בשונה מהאמור בכתב התביעה, בו דרשה השבה של דמי השימוש לבית, היא אכן הרחבת חזית, מה גם שלא הונחה לפני ולו ראיה אחת בדבר הוצאותיה של פ' בשכירת דירה חלופית. האמור גם סותר את דבריה שנטענו בראשונה, לפיהם עברה להתגורר בביתה של ר'.

       

    159. משכך אני דוחה את תביעה זו.

       

    160. יחד עם זאת, אין חולק שהשיפוץ שביצע ו' הוא שמנע מפ' להשתמש בביתה, ומן הראוי לחייבו בהוצאותיה של פ' להליך, אשר נדרשו אך ורק לאור פעולותיו הפסולות.

       

    161. אשר על כן אני מחייב את ו' לשאת בהוצאותיה של פ' להליך בסך 30,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

       

    162. סוף דבר –

       

      • תביעתה של פ' לסעד הצהרתי מתקבלת בחלקה ונקבע שהיא בעלת זכויות הדיירות המוגנת בבית, בשותפות עם ו'.

         

      • תביעת פ' לפינוי ו' מהבית מתקבלת בחלקה, ככול שהמדובר בחלקי הבית שאינם קומת המסד.

         

      • על ו' להשיב את מצב בבית לקדמותו, על חשבונו ולספק לפ' בית הראוי למגורים.

         

      • היה ו' לא יחזיר את המצב לקדמותו, בתוך 45 ימים, תהא פ' רשאית לעשות זאת בעצמה ולחייב את ו' בהוצאות.

         

      • אני אוסר על ו' למנוע בעד פ' לארח כל אחת מבנותיה ומנכדיה בבית, לפי ראות עיניה.

         

      • תביעתה של ס' לצו מניעה קבוע נדחית.

         

      • תביעתו הכספית של ו' נגד ס' נדחית.

         

      • תביעתה של פ' לביטול מסמך המחאת הזכויות מתקבלת.

         

      • תביעתה של פ' לתשלום דמי שכירות נדחית.

         

      • אני מחייב את ו' לשאת בהוצאותיה המשפטית של פ' בסך 30,000 ₪. הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית חוקית מרבית.

         

    163. כל התיקים ייסגרו.

       

      ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, 30 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

       

      תמונה 1

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ