אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיתוף בדירה בה התגוררה אמו של הבעל- האם מדובר ב"רכוש חיצוני" או שהייתה כוונת שיתוף

שיתוף בדירה בה התגוררה אמו של הבעל- האם מדובר ב"רכוש חיצוני" או שהייתה כוונת שיתוף

תאריך פרסום : 03/11/2016 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
10990-06-13,16304-06-13,12597-11-13
15/08/2016
בפני השופט:
בנימין יזרעאלי

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד דורית (דורין) גלוברמן- קרט
נתבע:
פלוני
פסק דין

 

פסק הדין להלן יעסוק בשלוש תביעות שהגישה התובעת כנגד הנתבע. תביעת משמורת על הקטין (תמ"ש 16304-06-13) תביעה למזונות ומדור (תמ"ש 12597-11-13) ותביעה בעניין רכוש הצדדים (תמ"ש 10990-06-13). 

  1. התובעת והנתבע נישאו זה לזו כדמו"י בתאריך 19.6.88. מנישואיהם נולדו שלושת ילדיהם המשותפים:
  • x, ילידת *** (בגירה, כיום כבת 24);
  • xx, ילידת *** (בגירה, כיום כבת 22);
  • xxx יליד ***(קטין, כיום כבן 16).
  1. טרם הפרידו הצדדים את מגוריהם התגוררו בדירה שכורה ב******. בחודש נובמבר 2014 עזבה התובעת את דירתם השכורה של הצדדים ועברה להתגורר בדירה אחרת ב****.
  2. לצדדים דירה בבעלות משותפת ברחוב **** (להלן: "הדירה ב'"). דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה הינם בסך של 3,000 ₪ לחודש, והם מתקבלים לידי הנתבע. בהחלטה מיום 5.5.16 נקבע כי על הנתבע להעביר לתובעת מחצית מדמי השכירות המתקבלים עובר השכרת הדירה מיד בסמוך לאחר קבלתם, וזאת עד למתן פסק הדין. למעשה אין מחלוקת כי דירה זו צריכה להימכר בשוק החופשי וכי התמורה תחולק בין הצדדים שווה בשווה.
  3. התובעת עותרת לקבלת מחצית מחלקו של הנתבע בדירה ברחוב א' ב** הרשומה בחלקה על שם הנתבע (7/8) ובחלקה על שם אחיינו (1/8), (להלן: "הדירה בא'"). לטענתה, הייתה כוונת שיתוף בדירה זו ולכן יש להורות על חלוקת חלקו של הנתבע שווה בשווה בין הצדדים. מאידך, הנתבע טוען כי אין לאשה כל חלק בדירה זו, שהינה דירה שהתקבלה בירושה מאביו ומאמו. כיום דירה זו מושכרת בתמורה לסך של 2,800 ₪ לחודש המתקבלים לידי הנתבע.
  4. הצדדים חלוקים בענייני רכוש נוספים, כגון כספי השכירות שהתקבלו בגין הדירות הנ"ל, כספי פיצויים, מיטלטלין ועוד.
  5. לצד התביעה בעניין הרכוש עומדות לבירור תביעת המזונות והמשמורת שהגישה התובעת.
  6. להלן נדון ונכריע ראשית בתביעת הרכוש, ולאחר מכן בתביעות הנוספות.

 

תביעת הרכוש

  1. לטענת התובעת, מראשית חייהם המשותפים נהגו הצדדים בשיתוף רכושי. הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף אליו הופקדו הכנסותיהם ממקומות עבודתם במשך 22 שנים.
  2. התובעת טענה כי לאחר נישואי הצדדים בשנת 1990 הציע הנתבע כי ירכשו דירה לאמו במרכז xxxx, ישפצו אותה ויתאימו אותה לצרכי אמו, על מנת שהיא תתגורר בדירה זו. הצדדים רכשו את הדירה ברחוב פ' מכספי מתנה שניתנה על-ידי סבא וסבתא של התובעת ועל ידי נטילת משכנתא. הדירה נרשמה על שם הצדדים, אך הם לא התגוררו בה. בפועל אמו של הנתבע התגוררה בדירה זו, לאחר שהצדדים השקיעו בשיפוץ המטבח. לטענת התובעת, הוסכם כי האם תוכל להתגורר בדירה בפ' עד אחרית שנותיה ולאחר מכן תושלם העברת הבעלות לבני הזוג. יצוין כי אמו של הנתבע נפטרה ביולי 2012.
  3. התובעת טענה כי החל משנת 1990 טיפלו בני הזוג בכל הקשור לנעשה בדירה בא' – הדירה בה התגוררה אם הנתבע טרם עברה לדירה בפ'. הצדדים שיפצו את הדירה בא'  שיפוץ יסודי, שילמו עבור היטל השבחה, תשלומים למנהל, ותשלומים נוספים. הצדדים התגוררו בדירה בא'  במשך כ-10 שנים. לאחר מכן עברו להתגורר בדירה שכורה בגני תקווה, ודמי השכירות שהתקבלו בגין הדירה בא'  הופקדו לחשבון הבנק המשותף. כך היה גם לאחר פטירת האם.
  4. לטענת התובעת, לאור נסיבות העניין ומאחר שהצדדים התגוררו בדירה בא', שיפצו אותה והשקיעו בה, יש לקבוע כי התקיים שיתוף ספציפי בדירה. הנטל להוכיח אחרת עובר אל הנתבע. הנתבע לא הוכיח את טענותיו ולא הביא כל אסמכתאות להן, לעומת התובעת שהוכיחה את טענותיה ואף הביאה עדויות התומכות בכוונת שיתוף ספציפית בדירה בא'.
  5. אשר על כן, התובעת טענה כי יש להורות כי הדירות בא' ובפ', שתיהן בגדר רכוש משותף של שני הצדדים ויש לאזן את שווים. כמו כן, יש לטענתה לקבוע כי פירות הנכסים הנ"ל, ממועד הגשת התביעה ועד למועד פינוי השוכרים, יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים ולמנות את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה.
  6. באשר ליתר ענייני הרכוש טענה התובעת, כי הצדדים לא צברו זכויות סוציאליות לאורך השנים ולכן אין מחלוקת בעניין זה. הוסכם על הצדדים כי החשבון המשותף יסגר.
  7. לטענת הנתבע, הדירה ברחוב פ' רשומה על שם הצדדים בחלקים שווים ונקנתה להשקעה. הוסכם כי היא תימכר בשוק החופשי ועל כך אין מחלוקת.
  8. מנגד, את חלקו בדירה ברחוב א' ירש הנתבע מאמו. קודם לפטירת אמו שימשו כספי השכירות שהתקבלו מהדירה לאחזקת האם בבית אבות עד לפטירתה.
  9. הנתבע טען כי אמו מעולם לא נתנה את הסכמתה כי לתובעת יהיו זכויות בדירה ברחוב א'. לטענתו, בין אמו לתובעת לא שררו יחסים תקינים. לא הנתבע ולא אמו יצרו מצג בפני התובעת שבכוונתם לשתפה בדירה. להפך, האם הביעה את מורת רוחה מהתובעת והצהירה כי היא אינה רוצה שלתובעת יהיה כל חלק בדירה בא'.
  10. לטענתו, השיפוץ שנעשה בדירה בא' היה בסכום של כ-5,000 ₪ בלבד, שלמעשה אין לו כל ערך כספי כיום. השיפוץ נעשה מטעמי נוחות בלבד, לשם התאמת הדירה למגורי הצדדים ומשפחתם ולבקשת התובעת, ואין בו כדי ללמד על מתן זכויות בדירה לתובעת. התובעת והנתבע עזבו את הדירה בא' לפני כ-18 שנים, לאחר שהנתבעת דרשה לעבור להתגורר בגני תקווה בסמוך להוריה. 
  11. הנתבע טען כי זכויותיו בדירה בא' ניתנו לו מאביו ומאמו בירושה כדי להבטיח את רווחתו שלו ושל אחיינו, ולפיכך אין מדובר ברכוש שיש לאזן במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בדירה.
  12. לטענת הנתבע, לאורך השנים התובעת השתמשה בחשבון המשותף אליו הופקדה משכורתו, אך את משכורתה הכניסה לחשבון בנק שהיה על שמה בלבד. גם כספי פיצויים שקיבלה ממקום עבודתה הפקידה בחשבון על שמה, בעוד כספי הפיצויים שלו נכנסו לחשבון הבנק המשותף.
  13. לפיכך, מבקש הנתבע לקבוע כי אין לתובעת זכויות בדירה בא'.
  14. הנתבע הוסיף וטען כי יש לקבוע במסגרת פסק הדין כי כל הזכויות הסוציאליות שנצברו למי מהצדדים במהלך החיים המשותפים הינם רכוש משותף. יש לקבוע גם כי כל הזכויות והחסכונות על שם הילדים המצויים בשליטת התובעת יחולקו בין הצדדים בשווה, או לחילופין כי הם ישארו בשליטה הדדית של התובעת והנתבע.
  15. כמו כן, מבקש הנתבע לקבוע כי הינו זכאי למחצית מכל סכום שהתקבל ככספי פיצויים לידי התובעת והופקד בחשבונה הפרטי. לטענתו, יש לאפשר לו לקזז סך של 50,000 ₪ מכל סכום שיפסק לטובת התובעת (ככל שיפסק), שהוא מחצית מהסך שהתקבל ככספי פיצויים לידיו והופקד בחשבון המשותף, והתובעת עשתה בו שימוש כרצונה.
  16. הנתבע הוסיף וביקש כי יקבע מנגנון לחלוקת המיטלטלין. לטענתו, התובעת נטלה עמה את כל המיטלטלין ללא ידיעתו או הסכמתו, והנתבע זכאי למחצית שווים או לכל הפחות לחלוקתם בעין.

 

דיון והכרעה:

  1. עיקר טענות הצדדים נסובו באשר לדירה בא' ועל כן ראשית ידון ויוכרע נושא זה.

 

 

הדירה בא'

  1. בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג נכסים שהתקבלו בירושה בתקופת הנישואין אינם נכללים במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין.
  2. בהתאם לפסיקה, מעבר לטענות המבוססות על סעיף 5 לחוק יחסי ממון יכול בן זוג לטעון לשיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (ר' רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו(6) 175). לעיתים יש מקום להכריע שדירה הינה רכוש משותף אף אם מדובר ברכוש "חיצוני" של הבעל, אם הוכח כי הייתה כוונה ליצור שיתוף ספציפי בנכס מכוח הדין הכללי (ר' בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1) 665, 671-672).
  3. בנסיבות המקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את חקירותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי הדירה בא' אינה חלק מהרכוש המשותף ואין להכלילה במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים. אפרט טעמיי להלן.
  4. מחקירות הצדדים התרשמתי באשר לאופן בו הדברים נוהלו בכל הנוגע לדירות.
  5. הצדדים החליטו לעבור להתגורר בxxxx מאחר והתובעת עבדה בxxxx. אמו של הנתבע רצתה למכור את דירתה בא' ולעבור להתגורר בדירה שתתאים לדרישותיה (ר' עמ' 24, ש' 18-22; עמ' 25, ש' 12-15). מאידך, בני הזוג הגיעו להחלטה שהם מעוניינים לגור בדירה בא', שהייתה דירת קרקע. הנתבע הציע כי בני הזוג יתגוררו בדירה בא' וירכשו דירה שתתאים לדרישות האם והיא תתגורר בדירה זו. למעשה, כדברי הנתבע, הוחלט שתיעשה "החלפה בדיור". לגרסת התובעת "היה ברור מההתחלה, שקנינו את הדירה בפ' שמתחלפים וזו תהא הדירה שלנו, עד 120 שאמך תלך לעולמה אתה אמרת שאתה היורש היחידי. שהיא תגור בפ' ואנו בא'" (ר' עמ' 21, ש' 28-30).
  6. מעדויות הצדדים התרשמתי כי ההסכמה בין בני הזוג לאמו של הנתבע הייתה להחלפה בדיור, כמעין: מגורים תמורת מגורים. הוסכם כי בני הזוג יתגורר בדירת האם מבלי שידרשו לשלם לה דמי שכירות עבור מגוריהם, ומאידך היא תגור בדירתם מבלי לשלם להם דמי שכירות. כך, הן האם והן בני הזוג יהיו מרוצים ממגוריהם. התרשמתי כי ההבנה של התובעת ואמירתה "זו תהיה הדירה שלנו" מתייחסת לכוונת הצדדים שלמרות שהאם מתגוררת בדירה בפ' ולאחר הגיע האם לגיל 120, הדירה בפ' תהיה של בני הזוג.
  7. לאור כך, בשנת 1990 רכשו התובעת והנתבע את הדירה ברחוב פ'. הדירה ברחוב פ' נרכשה מכספים שבני הזוג קיבלו מהוריה של התובעת ומהלוואת משכנתא שנטלו הצדדים. הדירה נרשמה על שם בני הזוג ואין חולק כי כיום היא דירה בבעלות משותפת ובני הזוג זכאים לתמורתה בחלקים שווים.
  8. כחלק מההסכמות עם אמו של הנתבע הוסכם כי בני הזוג ישפצו את הדירה בפ' על מנת שתהיה נוחה למגוריה (ר' עמ' 23, ש' 12-14). בהתאם להסכמות, שיפצו בני הזוג את המטבח בדירה בפ' מכספם.
  9. טרם כניסת בני הזוג להתגורר בדירה ברחוב א' נעשה שיפוץ בדירה ששולם מכספי בני הזוג. שוכנעתי בדבר גרסתו של הנתבע כי הדירה הייתה ראויה למגורים, אך נעשה שיפוץ "כדי שיהיה יותר נעים לחיות" (ר' עמ' 25, ש' 16-18). לטענת התובעת נעשה שיפוץ מסיבי "מהיסוד" (ר' עמ' 23, ש' 18-20). התובעת לא הביאה קבלות או מסמכים להוכחת השיפוצים שנעשו, אך צירפה תמונות להוכחת טענותיה. השתכנעתי כי בוצע שיפוץ באינסטלציה של הבית וכן עבודות ריצוף. יחד עם זאת, גרסתו של הנתבע מקובלת בעיניי, כי השיפוץ נעשה לרצונה של התובעת. השיפוץ שימש את בני הזוג אשר התגוררו בבית למשך כ-10 שנים לאחר מכן, שכן מדובר בשיפוץ שהינו סביר בהתייחס לתקופת המגורים של הצדדים בדירה.
  10. בנוגע לדירה בא', התובעת הוכיחה כי הצדדים שילמו דמי היוון ומיסים למנהל בגין דירה זו (ר' נספחים לתצהיר התובעת) וכמו כן שילמו עבור גיזום עץ דקל בחצר.
  11. למרות זאת, לא השתכנעתי שיש בפעולות אלו משום רכישת זכויות בעלות בדירה. בהתאם לנסח הטאבו שצירפה התובעת עולה כי רק בשנת 2009 הועברה 1/8 מהזכויות לנתבע, 1/8 לאחיינו של הנתבע ו3/4 מהזכויות שהיו של אם התובע. משלא הובא בפניי כל מידע קודם לשנת 2009, לא ניתן לדעת האם לנתבע היו זכויות בדירה בא' בתקופה בה התגוררו בני הזוג בדירה. משלא הוכח שהיו לנתבע זכויות בדירה בא' בתקופת המגורים המשותפת, לא ניתן להסיק כוונת שיתוף לעניין הדירה, שכן אף לו הייתה כוונה שכזו לנתבע (למרות שהוא מכחיש זו) אין בה בכדי להקנות זכויות בדירה שאינה שלו.
  12. יודגש כי לא הוכח בפניי כי אמו של הנתבע התכוונה לתת במתנה את הדירה בא' לבני הזוג, ולא התרשמתי שכך היו פני הדברים. סבורני כי כל כוונתה הייתה לעשות "החלפה" במגורים, כך שהיא תתגורר בדירת בני הזוג ובני הזוג יתגוררו בדירתה. לא הובא בפניי כל מסמך בכתב המלמדת על רצונה של אמו של הנתבע להעניק במתנה את הדירה לבני הזוג, או על התחייבות לתת מתנה בעתיד.
  13. ודוק, אם הנתבע הורתה בצוואתה כי כל נכסיה יהיו לנתבע בלבד. עם פטירת האם בשנת 2012 קיבל הנתבע בירושה מאמו את מלוא הזכויות בדירה (למעט 1/8 מהזכויות שהועברו לאחיינו עוד קודם לכן). לפיכך יש לבחון האם התקיים שיתוף בדירה משנה זו ואילך, ואין להתחשב בתקופה שקדמה לכך.
  14. לעניין זה יש לציין כי לאחר שהתגוררו כ-10 שנים בדירה בא', בערך בשנת 2000, בחרו הצדדים לעבור להתגורר בגני תקווה בדירה שכורה, בה הנתבע מתגורר כיום. כך שלמעשה, במשך כ-13 שנה טרם הגשת התביעה הצדדים כלל לא התגוררו בדירה בא'.
  15. איני מתעלם מכך שבמשך תקופה זו דמי השכירות מהשכרת הדירה התקבלו לידי הצדדים והופקדו לחשבון המשותף שלהם. אולם, סבורני כי אין די בכך כדי לראות פעולה זו כמקנה זכות בעלות בדירה לתובעת, אלא פעולה התואמת להסכמת הצדדים ל"החלפת דיור", שכן דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה בא' שימשו להם לתשלום דמי השכירות של הדירה בגני תקווה, אשר שימשה עבורם כדיור נוכחי.
  16. לסיכום, מהעדויות שהובאו בפניי התרשמתי כי ההסכמה בין בני הזוג לאמו של הנתבע הייתה ל"החלפת דיור" בלבד, ולא היה בכוונת האם לתת את הדירה במתנה לבני הזוג. הנחת התובעת, כך היא טוענת כיום, כי הנתבע הינו "היורש היחידי" ולכן בסופו של יום הדירה בא' תהיה גם בבעלותו (כיורש) אינה מקנה לה זכויות, שכן על פי החוק ירושה אינה נכללת במסגרת האיזון הכולל בין בני הזוג. אמירת התובעת כי "היה ברור שהדירה שלנו" (ר' עמ' 22, ש' 9) הינה סובייקטיבית ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות בכתב, או בראיות חיצוניות אחרות משכנעות, המלמדות על הקניית זכויות בדירה לתובעת על-ידי אם הנתבע, שהייתה בעלת הזכויות בדירה.
  17. טענת התובעת לשיתוף בדירה אינן מתקבלות בעייני אף הן, שכן בתקופה בה התגוררו בני הזוג בדירה הנתבע כלל לא היה הבעלים של הדירה, ולכן לא חלה חזקת שיתוף בדירה זו, מה גם, שכאמור לעיל הרושם שהתקבל מעדויות הצדדים הוא כי הזכות למגורים בדירה ניתנה לבני הזוג על ידי אמו של הנתבע, בתמורה למגוריה בדירתם.
  18. טרם סיום אתייחס בקצרה לטענות התובעת באשר למימון רכישת הדירה בפ'. השתכנעתי כי הדירה בפ' שולמה מכספים שהתקבלו מסביה של התובעת ובאמצעות כספי הלוואת משכנתא. סך של כ-40,000 ₪ מכספי הלוואת המשכנתא שולמו על ידי דודתה של התובעת, אשר סייעה כספית לבני הזוג גם בדברים נוספים (ר' תצהיר ). אין בעובדות האמורות בכדי לשנות ממסקנתי האמורה באשר לזכויות התובעת בדירה בא', שכן הן אינן נוגעות לעניין. גם הצהרותיהם של אחיה ודודתה של התובעת כי "היה ברור" שהדירה בא' היא דירתם של בני הזוג, אין די בהן בכדי להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח כי הדירה ניתנה להם במתנה על ידי אמו של הנתבע.
  19. לאור האמור, טענת התובעת באשר לזכויותיה בדירה בא', נדחית.

 

באשר ליתר ענייני הרכוש של הצדדים הריני מורה כדלקמן:

  1. הדירה בפ', שאין מחלוקת כי הינה בבעלות משותפת של הצדדים, תימכר למרבה במחיר ותמורתה תחולק בין הצדדים שווה בשווה. הצדדים רשאים לפעול למכירת הדירה תוך 3 חודשים באופן עצמאי. ככל שהדירה לא תימכר בתוך המועד הנ"ל, ובהעדר הסכמה אחרת, הליך המכירה יבוצע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
  2. התובעת זכאית למחצית דמי השכירות שהתקבלו לידי הנתבע עבור הדירה בפ' מחודש נובמבר 2014 ועד ליום מכירת הדירה בפ' בפועל. על הנתבע להעביר לידי התובעת את הסך שהצטבר עד מועד מתן פסק הדין וזאת בתוך 30 יום, ומכאן ואילך יועבר לה חלקה בכל חודש בחודשו, עד למכירת הדירה.
  3. לאור הסכמת הצדדים כי יתר זכויותיהם הכספיות הינן משותפות ובהתאם לחוק יחסי ממון בין בני הזוג (ר' דברי ב"כ התובעת בעמ' 13, ש' 22-23) הריני מורה כי כל הזכויות מכל מין וסוג שהוא לרבות זכויות כספיות, חסכונות, זכויות סוציאליות שנצברו בתקופת החיים המשותפים (ממועד הנישואין ועד לחודש נובמבר 2014) - הינן משותפות.
  4. בהתאם לטענת התובעת בכתב התביעה ולטענת הנתבע בסיכומיו הריני מורה כי המיטלטלין שהיו בדירה השכורה בה גרו הצדדים בגני תקווה, נכון לחודש נובמבר 2014, הינם משותפים לצדדים. הצדדים לא ציינו ולא הוכיחו את היקף המיטלטלין ולפיכך לא ניתן להתייחס לעניין זה.
  5. הנתבע העלה טענות שונות במסגרת סיכומיו לגבי נושאים שלא הועלו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו. אין מקום לדון ולהתייחס לטענות חדשות או לעניינים חדשים שהנתבע העלה במסגרת הסיכומים (כגון חסכונות לילדים וכספי פיצויים) שכן הן לא הועלו בכתב ההגנה, לא צורפו מסמכים בעניינם ואף לא הוגש הליך מתאים לעניינם.

 

תביעת המשמורת:

  1. הצדדים הסכימו כי ככל שתתבצע הפרדת מגורים הרי שהמשמורת על הבן הקטין תהיה משותפת וחלוקת הזמנים תהיה שווה (ר' דיון מיום 21.9.14 בעמ' 10 ,ש' 27-28).
  2. בפועל, התובעת עזבה את דירתם השכורה של הצדדים בחודש נובמבר 2014.
  3. בהתאם להסכמת הצדדים, ואף לשיטת ב"כ התובעת שאישרה כי מתקיימת משמורת משותפת בפועל (פרוטוקול בעמ' 18, ש' 16 ובעמ' 12, ש' 18), ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים באשר לקיומה של משמורת משותפת.

 

תביעת המזונות

  1. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בתביעת המזונות על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ללא נימוקים, על סמך כתבי הטענות המצויים בתיק, תצהירים וטיעון קצר שיוגש.
  2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאור גילו של הקטין, הכנסות ההורים וקיומה של משמורת משותפת גם לשיטתה של התובעת (ר' פרוטוקול בעמ' 18, ש' 16 ובעמ' 12, ש' 18) הריני פוסק כדלקמן:
  • כל צד יישא בהוצאות הקטין כאשר הוא שוהה עמו.
  • הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך עבור הקטין (לרבות שיעורים פרטיים, בהמלצת מורה מחנך ו/או מורה מקצועי).
  • הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות עבור הקטין שאינן משולמות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי וכד', וזאת בכפוף להצגת אישורים וקבלות.
  • קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם.
  • איני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת עבור הוצאות הבת החיילת  בגין התקופה המבוקשת.
  1. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
  2. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

 

ניתן היום,  י"א אב תשע"ו, 15 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                                   

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ