אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיפמן ואח' נ' לוי

שיפמן ואח' נ' לוי

תאריך פרסום : 07/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
6259-07
03/11/2011
בפני השופט:
מרים ליפשיץ-פריבס

- נגד -
התובע:
1. מרק דניאל שיפמן
2. רוחלה סמית ג'קלין
3. בנימין שיפמן גיימס
4. יוסף לזרוס ויקטור
5. פיינגולד שמואל

הנתבע:
בלהה לוי ע"י ב"כ עו"ד מ' קובו
פסק-דין

פסק דין

תמצית התביעה:

1.לפניי תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבעת, דיירת מוגנת, במושכר שבבעלות התובעים ברח' חזקיהו המלך 52 בירושלים (להלן-"המושכר"; "הדירה") בגין הפרת הסכם השכירות וכן מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר הדייר[נוסח משולב] תשל"ב -1972 (להלן-"החוק") עקב בנייה מתוכננת שלהם בנכס בו מצוי המושכר, בבניית אגף חדש הדורש את הפינוי . כמו כן, התבקש סעד כספי לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש במחסן שבמושכר בניגוד להוראות הסכם השכירות ולפסק דין שניתן בעניין השימוש במחסן.

2.הנתבעת, דחתה את טענותיהם של התובעים וטענה כי כל מבוקשם לנשל אותה מזכויותיה ולפנותה מהמושכר תוך כוונה לעשיית רווח כלכלי על חשבונה. לדידה, לא הופר הסכם השכירות ופסק הדין שניתן בעניין המחסן הואיל והשימוש שלה במחסן, בהנחת חפצים בו היה על פי היתר ובהסכמה של הבעלים הקודמים, מבלי שהוגבלה זהותו של המאחסן. כך גם לשיטתה, לא קמה עילת פינוי כנגדה בגין הבנייה המתוכננת בנכס ע"י התובעים שכן היתר הבנייה שהוצג אין בו כדי להביא לשינוי ניכר במושכר והוצא רק לצורך ההליך . כמו כן, לא מולאו יתר תנאי סעיף 131(10) לחוק, בהיעדר הודעה מראש על כוונה לפנות אותה והצעות לסידור חלוף. כמו כן, התבקש סעד מן הצדק אם ייקבע כי קיימת עילת פינוי כנגדה.

טענות הצדדים:

3.התובעים, הבעלים בנכס בו מצוי המושכר על פי הסכם רכישה מיום 24.5.06. הנתבעת, מתגוררת במושכר בדיירות מוגנת מכוח חוזה שכירות (נספח ב' לכתב התביעה,נספח א' לתצהירה של הנתבעת, להלן – "ההסכם") מיום 16.3.69 ואילך.

התובעים טוענים כי לאחר שקיבלו היתר בנייה ביום 18.1.07 המאפשר להם הוספת אגף חדש בן 3 קומות לנכס (נספח ג' לכתב התביעה, להלן – "היתר הבנייה") בכוונתם לבצע שינוי ניכר בנכס. אופי ביצוע העבודות ומיקום המושכר בקומת הכניסה בנכס, מחייב ביצוע שינויים מהותיים שיכללו את ביטולו של המושכר כיחידה נפרדת, תוך הריסת קירות תומכים המצויים בו. לפיכך, אין מנוס מפינוי הנתבעת מהמושכר בהתאם לסעיף 131(10) לחוק. התובעים טענו בדבר עילת פינוי נוספת עקב שימוש חורג במחסן השייך למושכר (להלן-"המחסן") לצורך עסקי, בניגוד להסכם השכירות ולפסק דין שניתן בעניין המחסן בבית משפט לתביעות קטנות בת.ק 1071/02 (נספח ד' לכתב התביעה). במחסן, אוחסן ציוד המשמש לשיווק של מקלחונים וכלים סניטאריים ע"י מר דהאן ממועד מתן פסק הדין בת.ק. 1071/02 ועד מועד הגשת התביעה והנתבעת מצידה, לא שעתה להתראה שנשלחה אליה בנידון. בכך, חרגה הנתבעת מהשימוש שהותר לה לפי ההסכם לצרכיה האישיים ולמטרת מגורים בלבד. בסיכומיהם, טענו התובעים כי הנתבעת עשתה שימוש לא חוקי בגינה המצויה בסמוך למושכר בסיפוחה אליו ומנעה גישה לגינה מבעלי דירות אחרות . כמו כן טענו התובעים במסגרת הסיכומים כי הנתבעת, הוסיפה חדר למושכר ללא היתר כדין או הסכמה של הבעלים, בסגירת המרפסת הקדמית (בשטח של כ- 35 מ"ר ) מבלי שהתוספת, נכללה בהסכם ובחריגה ממנו. לפיכך, עומדת להם זכות פינוי של הנתבעת, גם מבלי להציע לה סידור חלוף.

4.התובעים, הציעו לנתבעת מספר רב של דירות חילופיות, 37 דירות, למרות טנותיהם כנגד הפרת ההסכם , אך לשווא. הנתבעת, סרבה באופן גורף לכל ההצעות ומרביתן, כלל לא נבדקו על ידה. הסירוב, היה כלאחר יד תוך כוונה לסכל את ההצעה בחוסר תום לב. תכליתו של הסידור החלוף לטענתם, הוא סוציאלי למתן פתרון דיור חילופי ולא כאמצעי לשיפור תנאי הדיור בגינו הואיל והדייר המוגן, אינו בעל זכות קניינית במושכר.

5.הנתבעת דוחה את טענותיהם של התובעים. עסקינן לטעמה באנשי נדל"ן, המנסים לנשל אותה, אלמנה קשישה , מזכויותיה כדיירת מוגנת על מנת להרבות בריווחיהם מהנכס שנירכש על ידם מהבעלים הקודמים ולהפחית מהוצאותיהם לאחר רכישת הנכס, בטענות סרק כנגדה על הפרת ההסכם. לטענתה, היא עשתה שימוש כדין במחסן . בשנת 1984, פנה בעלה המנוח לאפוטרופוס הכללי שניהל את המושכר בבקשה לאישור שינוי הייעוד של המחסן לקיוסק. הבקשה, אושרה (נספחים ד' , ה' לתצהירי הנתבעת). לאחר שנסגר העסק, חזר המחסן לשימושו המקורי כמחסן ובפסק דין שניתן בת.ק 1071/02 הוצהר בהסכמה, שהמחסן ישמש לצורכי אחסון בלבד ולא למטרה עסקית. בהתאם לסעיף 5 להסכם, הותר לה או מי מטעמה לאחסן ציוד במחסן, כאשר הדבר אינו מהווה מטרה עסקית. בנוסף טענה כי היא לא קבלה כל תמורה בגין השימוש במחסן שבוצע על ידי חתנה, מר דניאל דהאן.

6.הנתבעת בקשה לדחות את טענותיהם של התובעים שהועלו בסיכומיהם תוך הרחבת חזית אסורה, בדבר עילות פינוי נוספות בגין בנייה לא חוקית במושכר וסיפוח הגינה למושכר. לגופם של דברים טענה כי לא היתה כל הפרה של ההסכם מצידה בשימוש בגינה. אין חולק לדבריה כי היא בלבד דאגה לטפל בגינה במרוצת השנים ולא הוכח כי היה בשימוש שלה בגינה כדי לגרוע מזכויותיהם של הבעלים או דיירים אחרים, להינות ממנה. הנכס, הושבח בגין הטיפול בגינה שנעשה על חשבונה, גם לטובתם של הבעלים.

לעניין בנייה בלתי חוקית במושכר טענה הנתבעת כי ביום 29.7.84 , התקבל אישור מנציגי הבעלים הקודמים, לבצע שינויים ושיפוצים במושכר ע"י הנתבעת ובעלה ז"ל. בשנת 2005 ניתן אישור נוסף בנידון (נספחים ב' ו-ג' לתצהירה של הנתבעת). לפיכך, ניתן אישור במשתמע ומכללא בדבר הסכמת הבעלים לשיפוץ המושכר ודין הטענה להפרת ההסכם , להידחות.

7.לטענת הנתבעת, אין בהוצאת היתר הבנייה ע"י התובעים, כדי לבסס עילת פינוי בהתאם לסעיף 131(10) לחוק. היתר הבנייה, הוצא בחוסר תום לב ולא למטרה כנה אלא על מנת להביא לפינוייה מהמושכר. מראשית ההתדיינות, הוגשו תוכניות לשינוי תב"ע לבניית מבנה אחר ולתוספות בנייה בנכס, המאיינות את היתר הבנייה כעילת תביעה לפינוי. התובעים, גם לא טרחו לפנות אליה בבקשה בכתב כדין, בדבר כוונתם להעמיד לרשותה סידור חלוף כמצוות החוק. לפיכך, אין במתן הצעות לסידור חלוף ובספרן של ההצעות, שרובן כלל אינן ראויות , בכדי לתקן את הפגם באי מתן הודעה כדין. לא קיימת עילת פינוי כנגדה , לרבות בכפוף לתשלום פיצוי או במציאת סדור חלוף עבורה. לחילופין טענה הנתבעת, כי אם ייקבע כי קיימת עילת פינוי כנגדה, יש להעניק לה סעד מן הצדק בנסיבותיה האישיות, מפאת גילה המבוגר ובהיותה אלמנה המתגוררת במושכר מזה עשרות שנים ובהשביחה את המושכר ולהימנע, מפינוייה.

דיון ומסקנות:

8.בחנתי אם קיימת עילת הפינוי לפי סעיף 131(2) בגין הפרת תנאי השכירות, בנוגע לשימוש במחסן. סעיף 131 (2) לחוק קובע: "הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי".

הוכח, כי בעלה המנוח של הנתבעת, עשה שימוש עסקי במחסן כבר בשנות השמונים וניתן לו אישור בנדון (אישור הון חברה להשקעות ונאמנות בע"מ, מיום 2.4.87 , נספח ה' לתצהירה של הנתבעת) והוסכם כי יגבו ממנו דמי שכירות לשימוש כעסק במחסן. מאוחר יותר, במרץ 2002 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין הנתבעת ובין האפוטרופוס הכללי שהיה אחראי לניהול המושכר בת.ק. 1071/02 בתביעתה להחזר דמי שכירות שנגבו ממנה עבור המחסן כעסק למרות שחדלה משמוש זה לטענתה. בפסק הדין אושרו הסכמות הצדדים לפיהן "ישלם הנתבע לתובע סכום כולל של 9,000 ₪ וזאת לסילוק מלוא תביעותיה של התובעת לעניין המבנה ששימש כעסק...התובעת תשתמש בעתיד במבנה לצורכי איחסון בלבד ולא לצרכי עסק, והנתבע יגבה ממנו דמי שכירות מוגנים כמחסן בלבד בלי להודות אחד בטענות רעהו". מכל אלה אני למדה כי השימוש בעסק הוכר בעבר ע"י הבעלים הקודמים כשימוש מותר. יחד עם זאת, ממועד פסק הדין הוגבל השימוש במחסן לאיחסון בלבד ולא לצרכי עסק ונקבע כי יגבו דמי שכירות בגינו כמחסן בלבד. לאור לאור פסק הדין, היה על הנתבעת להימנע משימוש במחסן לצורכי עסק וכך גם לפי סעיף 6 (א) להסכם, היה עליה להימנע ממתן רשות לאחר לעשות שימוש במחסן, למסור או להעביר חלק ממנו לאחר, ללא הרשאה מראש ובכתב של הבעלים.

9.בחנתי את הראיות בענין השימוש במחסן. אופי השימוש, היקפו ותקופת השימוש בו, החל מחודש מרץ 2002 ועד מועד הגשת התביעה כנטען ע"י התובעים. חתנה של הנתבעת, מר דניאל דהאן הצהיר (בסעיפים 3-5 לתצהירו) והעיד כי עשה שימוש במחסן לצורכי איחסון של ציוד מקלחונים (עמ' 79 שורה 32 ועמ' 80) . בדומה לכך העידו הנתבעת ובתה על איחסון חלקי מקלחונים במחסן (סעיפים 16-18 לתצהירה של הנתבעת, סעיפים 12-15 לתצהירה של דליה דהאן ועדותה , עמ' 72 שורות 22-32). מעיון בדו"ח של החוקר מטעם התובעים ומעדותו, ניתן ללמוד על עריכת תצפית על המחסן ביום 2.7.06 בה הוא הבחין במר דהאן ליד המחסן ובפריקה של ציוד שהוכנס למחסן. מכתב התראה בגין השימוש במחסן, נשלח לנתבעת רק ביום 5.10.06, כשלושה חודשים לאחר עריכת התצפית (נספח ד'1 לכתב התביעה). לא הוצגו בפני ראיות כלשהן מטעם התובעים, על אופי השימוש במחסן לאחר משלוח ההתראה. מנגד , מהמענה של ב"כ הנתבעת מיום 1.11.06 למכתב ההתראה (נספח ב' לכתב ההגנה) עולה כי השימוש הופסק באופן מיידי לאחר קבלת ההתראה, באופן המתיישב גירסתו של מר דהאן (סעיף 5 בו ועדותה של הנתבעת, עמ' 33 שורות 19-20), שלא נסתרו בעדותו של החוקר או בראייה אחרת מטעם התובעים, לפיה הוא הפסיק את השימוש במחסן לצרכי עסקו עם קבלת מכתב ההתראה.

בנסיבות אלו, הוכח כי הונח ציוד של עסקו של מר דהאן במחסן בניגוד להוראות ההסכם, בהיעדר ראייה בדבר הרשאה של התובעים לשימוש שלו במחסן, בפרט כאשר עסקינן בהנחת ציוד של עסקו של בן משפחה להבדיל מהנחת ציוד ביתי.

10.למרות קביעותיי על אופי השימוש במחסן, משהוכח כי השימוש הופסק עם מתן ההתראה ומשהיה ידוע לנתבעת על הסכמת הבעלים הקודמים לשימוש עסקי בו עד למתן פסק הדין בתביעתה להשבת השימוש לקדמותו, אין בהתנהגותה של הנתבעת במתן הרשאה לחתנה לשימוש ללא תמורה, כדי להקים עילת פינוי כנגדה, משתוקנה ההפרה על אתר. הרשות לשימוש, ניתנה כמחווה לחתנה (עדותו של מר דהאן , עמ' 79 שורות 30-31) וכדבריה של הגב' דהאן, בתה של הנתבעת: "זה לא מחסן עסקי, לא השתמשנו בו כעסק, אמא שלי נתנה לבעלי להשתמש במחסן כמו שהיא נותנת לי לשים ארגז, זה תפקיד מחסן" (עמ' 72 שורות 27-28).

לעניין היקף השימוש במחסן, לא נסתרה עדותו של מר דהאן, גם לא בדו"ח של החוקר ובעדותו של החוקר, לפיה הונח הציוד רק בחלק מהמחסן ולפרקי זמן קצרים בכל פעם, ממועד הבאת הציוד למחסן ועד מועד פינויו ממנו לצורך התקנת המקלחונים בבתי הלקוחות (עמ' 79 , עמ' 80 שורות 23—29, עמ' 81 שורות 2-3). הדבר מתיישב גם עם עדותו של מר דהאן לפיה המחסן, לא שימש אותו כמקום אחסון יחיד כי אם הוא נהג לאחסן ציוד גם במושב אורה וכן לעיתים הוא לקח את הציוד מהחברה בפתח תקוה והעבירה ישירות לבית הלקוח המזמין, ללא הנחתו במחסן ביני לביני (עמ' 79 שורות 9-10 ו-26).

11.לאור זאת, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי נעשה שימוש במחסן ע"י מר דהאן ממועד מתן פסק הדין בת.ק. 1071/02 בחודש מרץ 2002 עד מועד הגשת התביעה. הוכח , כי השימוש שלו במחסן, היה לפרקי זמן שונים במהלך שנת 2006 בלבד והופסק כבר בחודש אוקטובר 2006 לאחר קבלת מכתב ההתראה מב"כ התובעים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ