שילנסקי נ' בנק מסד בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש (להלן: "הכונס"), על החלטת כב' רשם ההוצל"פ רט עמיעד מיום 16.6.10, לפיה חויב הכונס לשלם מכיסו לקופת הכינוס סך של 17,000 ₪, (בעניין המשיב 1), וכן סך של 21,291 ₪ (בעניין המשיב 2) – ובסה"כ 38,291 ₪.

בהתאם להחלטתי מיום 12.7.10, הוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיב 1.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהחלטת הרשם הנכבד באופן המצדיק התערבותי, למעט תיקון בעניין אחד, כפי שיפורט על ידי להלן.

בקשתו של הכונס, רובה ככולה, מושתת על הטענה לפיה לנוכח כך שהחייבים בתיק זה מכרו את הנכס באמצעות הליך של מכר עצמי באמצעות בא כוחם, עו"ד זדה, הרי שאין להטיל עליו כל אחריות לתוצאות המכר, לרבות לאופן חלוקת כספי התמורה בין הנושים, כפי שחולקה.

ואולם, טענות אלה של הכונס יש לדחות בשתי ידיים.

בטיעוניו אלה, מתעלם הכונס מהתכלית וממהות תפקידו כזרועו הארוכה של הרשם והפועל מטעמו.

שעה שהתקשרו החייבים בהסכם המכר, באמצעות בא כוחם, טרם שוחרר המבקש מתפקידו ככונס נכסים. לפיכך, שומה היה על המבקש, עת קיבל לידיו את הסכם המכר (אף אם כפי טענתו היה זה חתום זה מכבר), להביא הדברים לידיעתו ולאישורו של הרשם הנכבד.

זאת ועוד, שומה היה על המבקש לדאוג, מתוקף תפקידו ככונס, כי במסגרת הסכם המכר ייקבע כי כל כספי התמורה שיתקבלו במסגרת הסכם יופקדו בידיו. ככל שמצא הכונס כי לא כך נקבע במסגרת הוראות הסכם המכר אשר כאמור הועבר לעיונו, שומה היה עליו לפנות לרשם הנכבד ולהפנות תשומת ליבו לעניין.

בעניין חשיבות תפקידו של כונס הנכסים כבר נאמר לא אחת כי:

"כונס הנכסים אשר מונה על ידי לשכת ההוצאה לפועל, משמש כידו הארוכה של הרשם והפועל מטעמו, כשהוא מחויב בכללי התנהגות ופעולה המיוחדים לתפקיד זה. עליו לנהוג בנאמנות, ביושר, בהגינות, בתום לב ושלא ברשלנות. במקרה מתאים ניתן לחייבו בגין נזק שנגרם עקב הפרת אחריותו וחובותיו. תפקידו של כונס הנכסים איננו תפקיד טכני של ביצוע הוראות הרשם. מדובר בתפקיד מהותי, הכרוך בביצוע פעולות שונות ומגוונות הנוגעות למימוש הנכס עליו התמנה ככונס. על הכונס מוטלת החובה לנהוג בזהירות ובשיקול דעת סביר, ועליו להניח את דעתו של בית המשפט כי פעל כדין ולטובת הכינוס....יתר על כן: כונס הנכסים איננו רשאי להתעלם מהאינטרסים של מעורבים אחרים פרט לנושה המובטח שעל פי בקשתו הוא מונה".

(ראה בספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", חלק שני , מהדורה שביעית, בעמ' 933-934).

על הכונס היה מלכתחילה לפעול בדיוק כפי שפעל בשיתוף עם ב"כ החייבים, בהתאם לפרוטוקול מיום 24.5.09. משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

אוסיף לציין כי ממילא פתוחה בפני הכונס הדרך להגיש תביעה כנגד מאן דהוא ככל שסבור הוא כי נגרם לו נזק בעטיה של התנהלות כזו או אחרת.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהחלטתו של הרשם להטיל על הכונס האחריות להשבת הכספים שחולקו ביתר ולא לחייב המשיבים 1-2 בהשבת הכספים.

וזאת למעט, סכום ההשבה בעניינו של המשיב 2. בהתאם לדו"ח הכונס אשר הוגש לרשם הנכבד בהתאם להחלטתו, הסכום שעל המשיב 2 להשיב עומד ע"ס של 7,239 ₪, מתוך הסך הכולל של 21,291 ₪, אשר שולמו לידו. (ראה סעיף 7.2 לדו"ח הכונס – צורף כנספח 16 לבר"ע).

אשר על כן, הנני דוחה הבקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש, למעט ברכיב גובה סכום ההשבה בעניינו של המשיב 2, לגביו הנני קובע כי סכום ההשבה יעמוד ע"ס של 7,239 ₪, ולא ע"ס 21,291 ₪, כפי שקבע הרשם הנכבד בהחלטתו נשוא הבקשה.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.