אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיבלי נ' בדוס ואח'

שיבלי נ' בדוס ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום עפולה
29087-07-13
28/10/2013
בפני השופט:
רגד זועבי

- נגד -
התובע:
1. דותן בדוס
2. 3. מירי בדוס
3. 2. ברוך בדוס

הנתבע:
יוסף שיבלי

החלטה

הבקשה

מונחת בפני בקשת הנתבעים למחיקת התביעה שהוגשה נגדם על הסף בשל אי עמידה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק ההלוואות"), ולחילופין – למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה.

התובע הגיש תביעה שעניינה החזר הלוואות שנטל הנתבע מס' 1 ממנו ואשר להבטחת החזרתן ערבו הוריו, שהינם הנתבעים מס' 2 ו-3. האחרונים אף משכו מחשבונם שיקים בסכום כולל של 401,466 ₪, ברם שיקים אלה חוללו באי פרעון.

התובע הגיש תגובה במסגרתה התנגד להחלת הוראות חוק ההלוואות, שכן, לטענתו, הוא לא הגדיר עצמו כ"מלווה", אלא שמתוקף יחסי החברות ששררו בינו לבין הנתבע מס' 1, האחרון נהג לבקש ולקבל, מעת לעת, הלוואות מהתובע ובמקביל הוא היה משיב לתובע מזומנים שמכסים את סכומי ההלוואות.

דיון והכרעה

לצורך הכרעה בבקשה למחיקת התביעה על הסף, יש לקבוע אם קיימת, במקרה דנן, תחולה לחוק ההלוואות, אם לאו. על מנת לקבוע אם הלוואה מסויימת נשלטת על ידי הוראות חוק ההלוואות, על הטוען לתחולת החוק להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי מדובר בעסקת הלוואה; השני, כי מדובר ב"מלווה"- מי שנותן הלוואה למעט תאגיד; השלישי, כי מדובר ב"לווה"- למעט תאגיד.

במקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי עסקינן בעסקת הלוואה. לצורך כך, די לעיין בסעיפים 4, 5, 7 ו-10 לכתב התביעה, שם מציין התובע במפורש כי נתן לנתבע מס' 1 הלוואות. השימוש החוזר ונשנה במסגרת כתב התביעה ואף בתגובה לבקשה עסקינן (סעיף 2(ה) לתגובה) , במילה "הלוואות" אינו מותיר מקום לספק כי עסקינן בעסקת הלוואה, אשר התובע שימש בה כ"מלווה" – בתור מי שנתן את ההלוואה ואילו הנתבע מס' 1 שימש בה כ"לווה"- בתור מי שנטל את הכספים. מכאן, בשים להגדרה הרחבה של עסקת הלוואה, אין מנוס מהקביעה כי חוק ההלוואות חל במקרה דנן.

על אף האמור לעיל, חוק ההלוואות מסייג את תחולת חלק מסעיפיו, בהתאם לסעיף 15 לחוק, בהתקיימן של שתי חלופות: האחת, כאשר המלווה נתן את ההלוואה שלא דרך עיסוק או אז לא יחולו הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לחוק בדבר חובת עריכת חוזה בכתב, חובת הגילוי וכן בדבר זכות המלווה להקדמת מועד הפירעון. השניה, כאשר הסכום שקיבל הלווה בפועל עולה על 25,000 ₪ או על כל סכום אחר שקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. לפי חלופה זו, ההגנות שבסעיפים 5 ו-6 לחוק (שיעור עלות אשראי מרבי והגבלה על ריבית פיגורים) אינן חלות על לווה שסכום ההלוואה שקיבל בפועל עולה על 25,000 ₪.

במקרה דנן, משעסקינן בבקשה מקדמית, אשר מוכרעת בטרם שמיעת הראיות בתיק, יש להניח (לצורך הדיון בבקשה ובהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים), כי תנאי הסייגים הקבועים בסעיף 15 לחוק ההלוואות, שהינם עובדתיים באופיים, הוכחו על ידי בעל הדין המתנגד לתחולת החוק או הטוען כי החוק חל באורח חלקי. לעניין זה ראה: ת.א. (ת"א) 60707/06 דוד קבי נגד נסים דג'לדטי (פורסם בנבו).

על רקע האמור לעיל, תיבחן להלן טענת הנתבעים להפרת הדרישות המעוגנות בחוק ההלוואות, לרבות הדרישה המעוגנת בסעיף 8 לחוק ההלוואות, אשר קובע סדרי דין מיוחדים למקרים בהם מבקש המלווה להגיש תביעה כנגד הלווה בבית המשפט. סעיף 8 לחוק ההלוואות, קובע, בזו הלשון:

"(א)הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין.

(ב)בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה:

(1)כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב);

(2)התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;

(3)יתרת החוב במועד הגשת התובענה;

(4)התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;

(5)כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה;

(6)כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר."

עיון בכתב התביעה דנן, על נספחיו, מגלה כי שתי הדרישות המעוגנות בסעיף 8 דלעיל לא קוימו על ידי התובע. יחד עם זאת, בשים לב לקביעה דלעיל בדבר תחולת הסייגים המעוגנים בסעיף 15 לחוק ההלוואות, לצורך הדיון בבקשה, אזי התובע פטור מקיום הדרישה המעוגנת בסעיף 8(א) לחוק ההלוואות. במה דברים אמורים? כאמור, סעיף 15 לחוק ההלוואות מסייג את תחולתם של סעיפים 2, 3 ו-7 על מלווה מזדמן. משקבעתי דלעיל כי התובע מוחזק ככזה לצורך הדיון בבקשה, אזי הוא פטור מחובת עריכת חוזה ההלוואה בכתב (סעיף 2 לחוק ההלוואות). פועל יוצא מכך, כי אין חלה על התובע חובה לצרף העתק של חוזה ההלוואה לכתב התביעה בהתאם לדרישה הדיונית הקבועה בסעיף 8(א) לחוק. המסקנה המתבקשת, איפוא, היא כי התובע לא הפר את הדרישה המעוגנת בסעיף 8(א) לחוק ההלוואות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ