אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שטרן נ' מדינת ישראל

שטרן נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/07/2013 | גרסת הדפסה
עמש"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
53468-12-12
17/07/2013
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
מרים שטרן
הנתבע:
מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה
פסק-דין

פסק דין

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים (עו"ד אורי כהן – אב"ד; עו"ד אברהם בן קרת; עו"ד פנינה סופר) בתיק בד"מ 69/11 (הכרעת דין מיום 20.9.12 וגזר דין מיום 25.11.12 ),שבגדרו הורשעה המערערת בעבירת משמעת לפי סעיפים 17(1)-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להל- "חוק המשמעת") ונגזרו עליה נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה לשירות המדינה (לרבות משרד הבריאות) למשך שנה וחצי.

הערעור נסב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

פסק הדין של בית הדין למשמעת

הכרעת הדין

2.בהכרעת דינו מיום 20.9.12 קבע בית הדין, כי המערערת, במסגרת תפקידה, הייתה זכאית בהתאם להסכם שכר האחיות לדרגת ניידות אישית שזיכתה אותה בתשלום כספי עבור 550 קילומטר לחודש (להלן: "גמלת ניידות"). תנאי לקבלת התשלום האמור, הינו רישיון נהיגה בר תוקף ורישיון רכב על שם העובד או בן/בת זוגו. על פי הקביעה בהכרעת הדין, במהלך התקופה שבין חודש ינואר 2003 לחודש נובמבר 2009, לא היה אף כלי רכב הרשום על שם המערערת או בעלה. חרף זאת, ועל מנת ליהנות מהתשלום עבור דרגת הניידות, זייפה המערערת רישיון רכב הרשום על שם חמותה, כך שמחקה מהרישיון באמצעות טיפקס את שמה של חמותה ורשמה במקומו את שמה שלה. זאת, בין התאריכים ינואר 2003 – נובמבר 2008. בהמשך, בתקופה שבין החודשים נובמבר 2009 – דצמבר 2009, זייפה המערערת רישיון רכב אחר הרשום על שם אחיה ואחותה, שוב באמצעות מחיקה בטיפקס, ורשמה במקומם את שמה שלה. רישיונות אלה הוגשו על ידי המערערת לגורמים המוסמכים ובעקבותיהם נהנתה מתשלום עבור דרגת ניידות שלה לא הייתה זכאית, בסכום כולל של 25,088 ₪.

3.המערערת טענה בבית הדין למשמעת, כי עשתה שימוש בפועל באותם כלי רכב על מנת להגיע למקום עבודתה ולחזור ממנו אל ביתה, וכן לצורך ביקורי בית שביצעה במסגרת העבודה. לדבריה, הרכב הרשום על שם חמותה, נרשם כך רק בשל סירובו של בעלה לרשמו של שמה, מנימוקים הקשורים ביחסיהם הבין-אישיים ובשנת 2010, לאחר שהחלו הבירורים והחקירות בעניינה, הסכים בעלה לרישום אותו רכב על שמה, וזהו הרישום העכשווי במשרד הרישוי. באשר לרכב הנוסף שהיה רשום על שם אחיה ואחותה, טענה המערערת, כי הרכב נרכש בחודש נובמבר 2009, אולם אחותה מתגוררת בצרפת ומשום כך לא בוצע הליך העברת הבעלות. עוד טענה המערערת, כי המשיבה התירה לה להמשיך ולעבוד בפועל לאורך תקופה של שנה וחצי, לאחר שהוברר לה שהרישומים בפועל אינם תואמים את רישומי הרישיונות במשרד הרישוי, ופרקליטות המדינה החליטה לסגור את תיק חקירת המשטרה שנפתח באותו עניין.

4.בית הדין לעבודה דחה את טענות המערערת, כי הוראות החשב הכללי במשרד האוצר (להלן – "החשכ"ל") לעניין החזר הוצאות נסיעה ברכב פרטי, לא חלות על המערערת, וזאת בהסתמך על החלטת ועדת המעקב – אחיות בריאות הציבור, שהתקבלה ביום 13.1.88, הקובעת בין היתר כי התשלומים עבור החזר הוצאות רכב לאחיות "ייעשו על פי הכללים והנהלים המקובלים בשירות המדינה". בית הדין גם קיבל את דבריהן של גזברית לשכת הבריאות בתל אביב ושל חשבת השכר באותה לשכת בריאות שהעידו בפניו, לפיהם פעלו בהתאם לאותם כללים, וכי בניגוד לטענת ב"כ המערערת, לא ניתנה הנחיה או הוראה לעובד כלשהו לגבי דרך שבה ניתן לעקוף, לשנות או להגמיש את הכללים האמורים. בית הדין גם דחה את טענת המערערת, כי אנשי מנגנון החשבות במשרד הבריאות, הם שהורו לה, בבואה לברר את זכאותה לקבלת גמלה, לשנות בעצמה את שם הבעלים המופיע ברישיון הרכב, שאינו על שמה.

5.בית הדין הוסיף ודחה גם את טענת ההגנה, כי עצם שימושה הקבוע של המערערת בכלי הרכב לצורך ביצוע נסיעות בתפקיד, מקנה לה זכות מעשית לקבלת גמלת ניידות, גם אם מבחינה רישומית לא צוין שמה על גבי רישיון הרכב. בעניין זה נקבע, כי מטרת הכללים שנקבעו בהוראות החשכ"ל היא לקיים פיקוח הדוק על זכאותם של העובדים לקבל גמלת ניידות. המערערת לא כפפה עצמה לפיקוח זה וקבעה לעצמה את גבולות הציות להוראות החשכ"ל, על מנת ליהנות מתשלומי ניידות. בעניין זה נאמר עוד, כי גם לפי פסיקת בתי הדין לעבודה, זכאותו של עובד לקבלת גמלת ניידות, מותנית בהגשת דיווחים ומסמכים כנדרש, כתנאי לקבלת אותן הוצאות. בית הדין גם דחה את טענת ההגנה, כי די בכך שעובד נוהג מנהג בעלים ברכב, כדי להפכו לבעל הרכב, וקבע, תוך ניתוח פסיקה של בית המשפט העליון, כי לצורך הדין המשמעתי, מחייבות הוראות החשכ"ל כי הבעלות ברכב תהיה רשומה במשרד הרישוי. בעניין זה נקבע עוד, כי בהתנגשות שבין האינטרס הציבורי של המעביד, לפיו עובד במדינה המבקש לזכות בגמלת ניידות, יעמוד באופן שיוויוני בכללים הברורים החלים על הכלל, לעומת האינטרס הפרטי של המערערת שלא לרשום, מטעמים אישיים, את בעלותה על הרכב במשרד הרישוי, גובר האינטרס הציבורי לפיו הבעלות הרישומית ברכב תהא תנאי לקבלת החזר הוצאות הרכב וכי רישיון מזויף לא יהווה בשום פנים אסמכתא לתשלום ולא ניתן יהיה להחשיבו בדרך פרשנית כזו או אחרת.

6.בית הדין גם דחה את טענת האכיפה הבררנית שהעלתה ההגנה, בציינו כי לא הוצג בדל ראיה שרשויות התביעה נהגו באופן אחר מזה שנהגו כלפי המערערת, שעה שעובד נחשד בהגשת מסמך מזויף לרשות מרשויות המדינה. בית הדין גם דחה את הטענה כי מדובר בסכומים נמוכים של כ-370 ₪ לחודש, וקבע כי החומרה של המעשה אינה נעוצה בהיזק הכספי ואף לא בחסר לממון לקופת המדינה, אלא במעילה באמון הכרוכה במעשה. בית הדין גם ציין, כי באשר לרכב הראשון לא סיפקה המערערת תשובה ברורה, מדוע הרכב לא נרשם על שם בעלה, על אף שהדבר יכול היה לפתור מבחינתה את הבעיה. באשר לרכב השני נקבע, כי אחותה של המערערת יכלה לשלוח לה יפוי כוח מחו"ל לצורך ביצוע העברת הבעלות.

גזר הדין

7.בית הדין ציין בפסק דינו מיום 25.11.12, כי מעשי המערערת נמשכו על פני תקופה של כשבע שנים, כאשר על סמך רישיונות מזויפים קיבלה שלא כדין סך של כ-25,000 ₪. בית הדין ציין, כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בהתנהלות נמשכת, כשהזיוף התגלה רק דרך מקרה, בזכות עירנותם של עובדים במשרד הבריאות. בית הדין קבע, כי הוצאת כספים מהקופה הציבורית על סמך מצגי שווא, פוגעת ברמת האמון שהציבור בכללותו אמור לרחוש לעובדי הציבור. אותה חובת אמון מופרת, גם אם המערערת הוציאה באופן ממשי הוצאות להחזקת אותם כלי רכב ששימשו אותה באופן בלעדי. בית הדין ציין את חוות הדעת המצוינות אודות תפקודה של המערערת בעבודה, את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות הקשות, את חרטתה על המעשה ואת מעצרה על ידי המשטרה באמצע יום העבודה, התנהלות שגרמה להשפלתה ולביושה.

8.בית הדין קבע, כי אופיין של עבירות המשמעת בהן הורשעה המערערת, מחייב את פיטוריה משירות המדינה, וזאת על מנת להעביר מסר מרתיע באשר לחומרתן. יחד עם זאת, בשקלו את משך פסילתה של המערערת בשירות המדינה במשרד הבריאות, נלקחו בחשבון הנסיבות המקלות, כולל הקשיים עמם תתמודד עת תיאלץ למצוא מקום עבודה חדש, וכן את העובדה שבסופו של יום עשתה שימוש בכלי הרכב לצרכי עבודתה. לפיכך, נדחתה עמדת ב"כ המשיבה שעתרה לפסילתה לצמיתות ממשרד הבריאות ולפסילתה עד לגיל 50 משירות המדינה וחלף זאת הוחלט על פסילה לתקופה של שנה וחצי בלבד. עוד נקבע, כי ככל שהמערערת לא תשתלב בתום פסילתה בשירות הציבורי, ישולמו לה גמלאות על פי הזכויות המגיעות לה מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות).

עיקר טענות המערערת

9.ב"כ המערערת טוען, כי הוראות החשכ"ל עליהן נסמך בית הדין בהכרעת דינו, אינן רלבנטיות כמעט למלוא התקופה הנטענת ביחס לרכב שהיה רשום על שם חמותה של המערערת (ינואר 2003 עד נובמבר 2008), מאחר שפורסמו לאחר מכן בחודש אוגוסט 2008. עוד נטען, כי הסתמכותו של בית הדין על החלטת ועדת המעקב – אחיות בריאות הציבור, מינואר 1988, היא שגויה. זאת, מאחר שהחלטת ועדת המעקב אינה אומרת דבר לגבי חובת הרישום של הרכב על שם העובד או בן זוגו, והתנאי האחרון נכלל רק בהוראות החשכ"ל המאוחרות לתקופה שבה הורשעה המערערת או, למצער, למרביתה המכרעת. עוד לטענתו, שגה בית הדין בהסתמכו על עדויות הגזברית והחשבת, כתחליף להיעדרם של נהלים ברורים בכתב בתקופה הרלבנטית. בעניין זה נטען, כי בית הדין חייב היה לשקול ולו מחמת הספק את האפשרות שנושא הרישום על שם העובד או בן זוגו, לא נתפס בשנים 2003 ואילך כמהותי באמרכלות היחידה של המערערת ובית הדין טעה כשלא שקל את האפשרות שהייתה הסכמה בשתיקה או בעצימת עיניים במנגנון לשינוי הרישום.

ב"כ המערערת גם טען, כי קביעת בית הדין שהמערערת ביצעה את העבירה מתוך מודעות מוחלטת, עומדת בסתירה לדבריה בחקירה בנציבות, וכן טעה בדחותו את טענת המערערת כי שגתה בדרך בה פעלה, אך לא קיבלה במרמה החזר שהוציאה לצרכי עבודתה ולא פעלה בזדון על מנת לקבל טובת הנאה פסולה.

10.ב"כ המערערת הוסיף וטען גם נגד דחיית טענת ההגנה מן הצדק שהעלתה המערערת, ודחיית בקשת ההגנה להורות על קיום בדיקה לגבי הוצאות רכב לעובדים אחרים ולזמן לעדות את חשב משרד הבריאות. לטענת ב"כ המערערת, קיימת תופעה נרחבת, העולה מדברי עדי המשיבה עצמם, לפיה אחים ואחיות בשירות המדינה מגישים דיווח אוטומטי כנגזרת ממכסת הקילומטרים המרבית שלה זכאים עובדים בדרגתם, ללא קשר לנסיעותיהם בפועל ומכאן שמדובר בדיווח כוזב בהיקף נרחב שהרשויות עוצמות עיניהם מולו. תופעה זו, אינה שונה לטענת ההגנה מהמיוחס למערערת, דיווח כוזב על בעלות ברכב שבו השתמשה לצרכי עבודתה. עוד נטען, כי בית הדין טעה בכך שלא קיבל את הטענה, כי רישום הבעלות ברכב הוא עניין דקלרטיבי ולא מהותי, בכל הנוגע להחזר בגין דרגת הניידות. לפיכך, עתר ב"כ המערערת לביטול הרשעתה בדין; ולחלופין – לביטול הרשעתה בסעיפי החיקוק המחמירים יותר של חוק המשמעת.

11.בעניין העונש, עתר ב"כ המערערת להקלה בעונש שנגזר עליה, באופן שתבוטל פסילתה משירות המדינה והיא לא תפוטר מעבודתה ולחלופין – תקוצר באופן משמעותי תקופת פסילתה. בעניין זה, צוינו נתוניה האישיים והמשפחתיים וכן עבודתה המסורה במשך כ-24 שנים. עוד נטען, כי העונש שנגזר על המערערת, הרסני מבחינתה. היא לא הצליחה למצוא עבודה אחרת ופסילתה סוגרת בפניה את הפתח להמשיך ולתרום לעבודה בשירות הציבורי.

עיקר טענות המשיבה

12.ב"כ המשיבה טענה, כי גם אם לא היו בתקופה הרלבנטית או במרביתה לא היו הוראות חשכ"ל רלבנטיות, שחייבו המצאת רישיון נהיגה על שם העובד או בן זוגו, לשם קבלת גמלת ניידות, הרי שאלה היו הכללים והנהלים המקובלים במערכת. לדבריה, קיימת סתירה פנימית בין טענת המערערת שלא היו נהלים המורים על הגשת רישיון על שם העובד לבין זיוף המסמכים על ידה. עוד נטען, כי מדובר בעבירה פלילית שנמשכה במשך כשבע שנים. לעניין העונש נטען, כי גם אם זיוף הרישיון על שם חמותה של המערערת נבע מסכסוך עם בעלה, אין הצדק מצדיק עבירה חמורה של זיוף מסמך. עוד טענה, כי התמשכות ההליך נגרמה בעיקרה בעטייה של המערערת בשל החלפת ייצוג וכן בשל דחייה ממושכת שנבעה מהדרישה לחקור את החוקרת שחקרה את המערערת במשטרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ