אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שטיינמן נ' המוסד לביטוח לאומי

שטיינמן נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 06/02/2014 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
36026-10-13
30/01/2014
בפני השופט:
עפרה ורבנר

- נגד -
התובע:
שמעון שטיינמן
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"), על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 6.10.13 (להלן - "הוועדה").

2.עניינו של ערעור זה הינו בשאלת סמכות הוועדה הרפואית לעררים להפחית במסגרת דיון בתביעת המערער להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – "תקנות נכות מעבודה"), מיישום תקנה 15 כפי שנקבע על-ידי ועדה רפואית קודמת, אשר קבעה את אחוזי הנכות לפני הליך ההחמרה.

3.א.המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 14.4.77, שהוכר כפגיעה בעבודה. בעקבות הפגיעה נקבעה למערער, בהחלטת ועדה רפואית לעררים מיום 12.1.79, נכות בשיעור 25% לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(III) לתוספת לתקנות הנכות מעבודה, והוחלט על הפעלת תקנה 15 באופן חלקי (לטענת המערער מדובר בהפעלה בשיעור שליש, בעוד על-פי פרוטוקול ועדת הרשות מיום 17.7.13 דובר בהפעלה ברבע), כך ששיעור הנכות הכולל הועמד על 32% החל מיום 1.11.77.

ב.ביום 17.12.12 הגיש המערער תביעה לפי תקנה 36 לתקנות הנכות מעבודה, והוועדה הרפואית שהתכנסה בעניינו ביום 9.5.13 קבעה כי מצבו הוחמר, וכי נכותו עומדת על 50% לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(IV) לתוספת לתקנות הנכות, החל מיום 17.12.12.

ג.על החלטה זו הוגש ערר, מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור וקיימה שתי ישיבות בתאריכים 7.7.13 ו- 6.10.13.

ד.בישיבתה הראשונה קבעה הוועדה, כי חלה הדרדרות בתפקוד שריר הלב, וכי זו קשורה קשר ישיר לפגיעה הראשונית, ולפיכך היא מאשרת את קביעת הוועדה מדרג ראשון לעניין שיעור הנכות ומעמידה אותו על 50%, לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(IV) מותאם. בתום ישיבתה הראשונה עצרה הוועדה את הדיון, לצורך קבלת המלצתה של ועדת הרשות לעניין תקנה 15.

ה.ביום 17.7.13 התכנסה ועדת הרשות. בהחלטתה קבעה זו כי המערער פרש מעבודתו כנהג אוטובוס עוד בשנת 2001, וכ- 12 שנים לפני תחילת ההחמרה, וכי במועד ההחמרה היה המערער מספר שנים מעבר לגיל הפרישה.

בנסיבות אלה, קבעה ועדת הרשות, כי אין כל קשר בין ההחמרה לבין הפרישה מהעבודה, ועל כן, המליצה ועדת הרשות שלא להפעיל תקנה 15, בכל הקשור להחמרה.

ודוק - ועדת הרשות התייחסה, אך ורק לשאלת הפעלת תקנה 15, בקשר להחמרה, ולא לשאלת הפעלת תקנה 15, באשר לכלל אחוזי הנכות, לרבות האחוזים שניתנו למערער עוד בשנות ה-70.

ו.ביום 6.10.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת, ציינה כי שקלה את פניית ב"כ המערער בכתב מיום 5.8.13, וכן בעל-פה, וכן את פרוטוקול ועדת הרשות. הוועדה קבעה כי:

"למרות הפגיעה וההכרה בתקנה 15 בשליש, במשך כ- 24 שנה הוא המשיך לעבוד ולכן הועדה מקבלת את החלטת ועדת הרשות וקובעת כי אין מקום להפעילה מאחר ואין כל קשר בין ההחמרה לבין הפרישה מהעבודה".

הוועדה סיכמה, כי שיעור נכותו של המערער בעקבות ההחמרה עומד על 50%, החל מיום 17.12.12.

הועדה לא נימקה, מדוע היא מפחיתה את הפעלת תקנה 15 בשליש, אשר קיבל התובע בהתייחס לאחוזי הנכות שנקבעו לו בשנות ה-70.

4.המערער טוען, כי בהחלטת הוועדה נפלו מספר פגמים משפטיים, עת מצאה לנכון לשלול את הפעלת תקנה 15 כפי שנקבעה על-ידי ועדה רפואית בחדש 1/79, שכן מדובר בהחלטה חלוטה שהוועדה נשוא הערעור כלל אינה מוסמכת לשנותה. בנוסף טוען המערער, כי הוועדה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי, אלא הסתפקה באימוץ של המלצת וועדת הרשות, וכן כי היה על ועדת הרשות לזמן את המערער להופיע לפניה, והיא לא עשתה כן.

5.מנגד, טוען המשיב, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לעניין אי הפעלת תקנה 15, שכן ההחלטה בעניין זה מבוססת על שני נימוקים:

האחד, כי פרישתו של המערער מעבודתו נערכה זמן רב לפני תביעתו להחמרה, וללא קשר להחמרה במצבו הרפואי, והשנייה, כי לאחר קביעת דרגת הנכות בשנת 1979 הוסיף המערער ועבד שנים ארוכות.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את עמדת המערער. בעניינו של המערער נקבע, כי יש להפעיל את תקנה 15 בשיעור חלקי בהתייחס לשיעור נכות של 25%, וזאת עוד בשנת 1979, והחל ממועד זה, זכאי המערער לגמלה בהתאם לשיעור הנכות הכולל לרבות בהתייחס להפעלת תקנה 15 בשיעור חלקי.

משכך, קביעתה של הוועדה נשוא הערעור במסגרת הליך ההחמרה, כי אין להפעיל תקנה 15, גם לא על אותו שיעור נכות כפי שנקבע על-ידי ועדה רפואית לעררים בחודש 1/79, יש בה כדי לשנות ולהפחית זכויות שהוקנו למערער בעבר.

7.הלכה היא, כי עת ועדה רפואית רואה לנכון לסטות מקביעות קודמות תוך פגיעה באחוזי נכות שהוקנו לנפגע - עליה להזהיר את הנפגע, כי היא עומדת לעשות כן, מה שלא נעשה בנסיבות המקרה כאן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ