אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שטוסר נ' משרד הפנים ואח'

שטוסר נ' משרד הפנים ואח'

תאריך פרסום : 12/09/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2356-09
12/09/2010
בפני השופט:
אסתר קובו

- נגד -
התובע:
חנן שטוסר
הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין

עתירה שעניינה רישיון לשאת כלי ירייה לפי סעיף 10ג(ג) לחוק כלי ירייה, התש"ט – 1949 (להלן: "החוק").

רקע

1. העותר, יליד 1953, אזרח ותושב ישראל, מועסק כשומר בחברת השמירה "מודיעין אזרחי" בע"מ (להלן: "המעסיק").

על פי כתב התשובה שהוגש על ידי המשיבים החזיק העותר, החל מיום 12.8.02, ברישיון לשאת כלי ירייה לפי סעיף 10ג(ג) לחוק. אין עסקינן ברישיון אישי לשאת כלי ירייה, כי אם ברישיון שניתן לעותר על סמך הרשאה מטעמו של המעסיק - המחזיק ב"רישיון מיוחד" לכלי ירייה [כהגדרתו בסעיף 10ג(א) לחוק] לשימוש המועסקים על ידו בשירותי שמירה.

2. בתאריך 16.11.06, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אשתו (דאז) של העותר בגין איומים, המליצה המשיבה 4 (להלן: "המשטרה") למשיב 2, פקיד רישוי לכלי ירייה במשרד הפנים (להלן: "פקיד הרישוי") שלא לאפשר לעותר לשאת ולהחזיק כלי ירייה (ראו המלצה בפלט מחשב, נספח מש/2 לכתב התשובה). בהתאמה, ומתוקף סמכותו לפי סעיף 12 לחוק, ביטל פקיד הרישוי את רישיונו של העותר לשאת כלי ירייה במסגרת המעסיק (להלן: "ההחלטה", ראו מכתב מיום 16.11.06, נספח 3 לכתב התשובה).

על החלטה זו לא הגיש העותר השגה או ערר באותו המועד.

3. בתאריך 25.2.07 הודיעה המשטרה לעותר כי התיק שנפתח נגדו בגין תלונת גרושתו, נסגר מחוסר ראיות (ראו מכתב המשטרה מיום 25.2.07, נספח 1 לעתירה).

בסמוך לאחר מכן, ביום 16.5.07, התגרשו בני הזוג. אז גם חתמה האישה לפני עורך דין על מכתב לפיו מבחינתה אין מניעה כי נשקו של העותר יוחזר לו, הואיל והוא זקוק לו לצורך פרנסתו כמאבטח (ראו מכתב האישה מיום 16.5.07, נספח 2 לעתירה).

4. ראוי להוסיף ולציין כי במהלך תקופה זו, שנת 2007, פנו העותר ובא כוחו למשטרה בבקשה להחזיר לעותר את הרישיון, אולם המשטרה לא המליצה על חידושו (ראו מכתבי העותר מיום 10.4.07, 16.5.07, מכתב ב"כ העותר מיום 12.6.07, ותשובת המשטרה מיום 11.4.07, 17.5.07 ו – 27.6.07 נספחים 4-9 לתגובת המשיבים).

5. בתאריך 23.6.08 הגיש העותר למשטרה "השגה" על החלטתה שלא להמליץ על מתן רישיון בעקבות ביטולו עוד בשנת 2006. הוא ציין שם כי חילוקי הדעות עם גרושתו הסתיימו, אין ביניהם קשר והרישיון נחוץ לו לצורך פרנסתו (ראו השגה מיום 23.6.08, נספח 11 לתשובה).

השגה זו הוחזרה לעותר על ידי המשטרה מאחר שהיה עליו להעבירה אליה באמצעות פקיד הרישוי (ראו מכתב המשטרה מיום 10.7.08, נספח מש/12 לכתב התשובה). כפי הנראה הוגשה ההשגה פעם נוספת באמצעות פקיד הרישוי, ויתכן כי העותר הגיש בקשה חדשה בעקבות שינוי בחקיקה (ראו סעיף 14 לכתב העתירה). מכל מקום, משהמשטרה לא חזרה בה, הודיע על כך פקיד הרישוי לעותר בתאריך 6.8.08, כשמשמעות הדבר היא כי ההשגה/הבקשה נדחית והרישיון לא יוחזר. בתוך כך ציין פקיד הרישוי כי לפי סעיף 12ג לחוק ניתן להגיש ערר לועדת הערר (ראו החלטה מיום 6.8.08, נספח 13 לתשובה).

6. העותר פעל כאמור והגיש ערר; בהתאם להוראות סעיף 12(ג1)(2) לחוק, פנתה ועדת הערר למשטרה לקבלת עמדתה. זו נותרה כשהיתה משמע, כי היא מתנגדת למתן רישיון.

בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי כתב הערר אינו מציין או מזכיר האם עומד העותר בתנאים המתחייבים האחרים הקבועים בסעיף 19 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב – 1972 (להלן: "חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה"). כמו כן ציינה כי המשטרה לא חזרה בה מהמלצתה שלא ליתן לעותר רישיון בשל אותו תיק שנפתח נגדו בגין איומים ונסגר מחוסר ראיות. וכך, "לאחר שראינו את תגובה הממונה המשטרה, שקלנו את השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור מאידך, החלטנו להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור כפי שבא לידי ביטוי בעמדת הממונה במשטרה".

הערר נדחה אפוא (להלן: "החלטת ועדת הערר" ראו החלטת ועדת הערר מיום 2.7.09, נספח 7 לעתירה).

מכאן העתירה שלפני.

7. לטענת העותר, ההחלטה פוגעת קשות בפרנסתו ובחופש העיסוק שלו ללא הצדקה ובאופן שאינו מידתי. הוא מבאר כי מאחר שאינו מורשה לשאת נשק, המוסדות בהם הוא יכול לעבוד כמאבטח הינם מועטים, בעוד הביקוש להם מצד מאבטחים לא חמושים הינו גדול. השתכרותו כמאבטח ללא נשק הינה מינימאלית, כ – 3,000-4,000 ₪ לחודש, כאשר מסכום זה עליו להתפרנס וגם לשאת בדמי המזונות של שלושת ילדיו. לעתירתו אף צרף העותר מכתב ממעסיקו לפיו אין בכוחו לספק לו עבודה סדירה בהיקף מלא בשל המספר המצומצם של מתקנים בהם ניתן להעסיק שומר ללא נשק (ראו מכתב 'מודיעין אזרחי' מיום 4.8.09, נספח 8 לעתירה).

מוסיף וטוען העותר כי מאחר שמדובר בשלילת רישיון הנשק שהחזיק משך שנים רבות, בידו מעין זכות מוקנית להחזיק ברישיון וראוי היה אפוא כי עניינו יבחן בחינה מעמיקה. ועדת הערר לא הפעילה שיקול דעת עצמאי מטעמה, אלא דחתה את הערר על סמך המלצת המשטרה כשזו כלל לא בדקה את שאלת מסוכנותו. ולהדגיש כי מלכתחילה לא היו נגדו ראיות מספיקות, וגרושתו אף אישרה כי מבחינתה אין מניעה להחזיר לו את נשקו. העותר טוען כי לא עבר כל עבירה, אין לו רישום פלילי, הוא אדם נורמטיבי, בוגר ואחראי ששירת שירות צבאי, לרבות שירות מילואים, משך שלושים שנים. פרט לתלונת גרושתו, לא הוגשה נגדו מעולם כל תלונה ולא ננקט נגדו כל הליך פלילי. בשולי הדברים מוסיף וטוען העותר כי הטעמים לדחיית בקשתו היו נעוצים באותו תיק פלילי שנסגר מחוסר ראיות, ולא משום שלא התקיימו לגביו התנאים האחרים שלפי סעיף 19 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה. משום כך, לא היתה כל רלוונטיות לציון תנאים אלו בערר כפי שקבעה ועדת הערר.

8. מנגד, בפי המשיבים טענה מקדמית של שיהוי, ככל שהעתירה תוקפת את החלטותיהם מהשנים 2006-2008. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי אין לעותר זכות קנויה להחזיק בנשק, והדבר מותנה ברישיון שניתן לתקופה קצובה. פקיד רישוי רשאי לפי שיקול דעתו להעניק רישיון, לסרב לתתו, לבטלו או להתנות בו תנאים, וזאת על פי המלצת קצין משטרה (סעיף 11(2) לחוק). עוד קובע החוק כי גם לאחר הגשת ערר, המשטרה היא הגורם שעל ועדת הערר להידרש להמלצתו ולתגובתו טרם קבלת החלטה. מדגישים המשיבים כי נדרש מהמשטרה אקט פוזיטיבי, המלצה של ממש, ולא העדר התנגדות בלבד – על מנת שמבקש הרישיון יוכל לקבלו. מכאן, שהמלצת המשטרה מהווה חלק אינטגראלי ומשמעותי בהחלטת פקיד הרישוי.

הקריטריון המרכזי עליו מבססת המשטרה שיקוליה הוא שלום הציבור. בתיקים של אלימות במשפחה נוהגת המשטרה במשנה זהירות במתן רישיונות. המבחן למתן רישיון לנשיאת נשק הינו קיומו של "חשש סביר לשלום הציבור כתוצאה מנשיאת נשק על ידי בעל הרישיון" (ראו סעיף 43 לכתב התשובה). לבחינת עמדתה, מסתמכת המשטרה על כל המידע הרלוונטי העומד לרשותה, ובין היתר גם על תיקים שלא הבשילו לכדי הרשעה, ממצאי בדיקות שנערכו על ידי נציגי המשטרה וחומר הראיות. עם זאת מציינים המשיבים כי גם לחומרת המעשים ואופיים, למשך הזמן שחלף ולמכלול הנסיבות ניתן משקל. ההחלטה לסגור את התיק הפלילי נגד העותר נעוצה בשיקולים שעניינים בהליך הפלילי והם שונים מאלה הנבחנים במישור המנהלי. כמו כן הרשות המנהלית רשאית להסתמך על 'כלל הראיה המינהלית', ואין צורך בהרשעה פלילית חלוטה דווקא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ