שחף נ' דן - פסקדין

פתח דבר

הסוגיה המונחת לפתחו של בית המשפט בערעור זה נוגעת לסיווגם של תשלומים ששולמו למערער על פי הסכם פשרה שהביא לידי סיום שתי תביעות שהגיש נגד נתבעים שונים. המערער קיבל סכום כולל של 1,150,000 דולר (מעל 5 מיליון שקלים) לסילוק תביעותיו, כאשר מתוכו נקבע בין הצדדים כי סכום של 500,000 דולר (כ- 2 מיליון שקלים) ישולם למערער כפיצוי בגין נזק של עוגמת נפש.

סכום זה של פיצוי בגין עוגמת נפש, עומד במוקד המחלוקת בערעור.

המערער עבד אצל הנתבעים הן כעובד שכיר והן כיועץ עצמאי וההכנסות שקיבל מהם חויבו בחלקן כשכר עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) ובחלקן כהכנסה מעסק או משלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה.

המשיב טוען כי היה על המערער לבסס את טענתו בדבר עוגמת נפש בראיות אובייקטיביות. כן היה על המערער לתת הסברים על אופן כימות סכום הפיצוי בגין עוגמת הנפש, בפרט נוכח העובדה שמדובר בסכום שאין לו אח ורע בפסיקת בתי המשפט בתביעות האזרחיות השונות. משלא עשה זאת המערער, ובהתבסס על נימוקים נוספים, טוען המשיב כי יש לסווג מחדש את הסכום כהכנסה פירותית החייבת בשיעור המס השולי של המערער, חלקה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה וחלקה כהכנסה מעסק או משלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה.

המערער טוען כי יש לתת תוקף להסכמות הצדדים כפי שנקבעו  בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין  בשתי ערכאות שיפוטיות, על פיהן סווג סכום של 500,000 דולר כפיצוי בגין נזק של עוגמת נפש. לטענת המערער סכום זה אינו חייב במס הכנסה משום שאינו מהווה "הכנסה" ולחלופין הוא פטור ממס לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה. המערער טוען כי המשיב אינו רשאי לשלול פיצוי בגין עוגמת נפש רק משום ששיעור המס עליו הוא אפס.

במסגרת הערעור הועלו טענות נוספות, ובראשן טענת המערער כי המשיב מחויב לשיעור המס שנקבע באישור על ניכוי מס במקור (באישור נקבע שיעור מס של 20% על כלל סכום הפיצוי) וכי אינו רשאי לסטות ממנו במסגרת שומת המס.

על טענות אלה ואחרות יתקיים הדיון להלן.

גדר המחלוקת בערעור

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה, האם סכום הפשרה ששולם למערער בגין הסעדים אותם תבע מן הנתבעים מהווה כולו הכנסה מעבודה או הכנסה מעסק או משלח יד, כטענת המשיב, או, שמא, מדובר בסכום ששולם למערער בגין עילות שונות, שאינן מכוח זכויות המגיעות לו כשכר עבודה או כדמי ייעוץ, אלא כפיצוי על עוגמת נפש וכוויתור על דמי הצלחה ומניות, כטענת המערער.

קבלת טענת המערער משמעותה היא כי כ- 45% מסכום הפשרה לא יחויב  במס כלל ויתרת סכום הפשרה תחויב  במס בשיעור מופחת של 20% כהכנסת רווח הון, כאשר אף חלק מסכום הפשרה לא יחויב במס השולי של המערער כהכנסת עבודה או כהכנסה מעסק.

קבלת טענת המשיב משמעותה היא כי מלוא סכום הפשרה ייחשב כהכנסה פירותית שתחויב במס השולי של המערער, למעט ההכנסות המסווגות כדמי הצלחה מקרנות הון סיכון הזכאיות לשיעור מס מוטב בהתאם להסדר הכללי שבין קרנות הון סיכון לבין רשות המיסים.

רקע עובדתי

1. המערער עסק החל משנת 1997 בתחום קרנות הון סיכון, הן כשכיר והן כנותן שירותי ייעוץ כעצמאי.

בשנים 2000-2003 נחתמו בין המערער לבין קבוצת קרנות הון סיכון הכוללת את קרנות ורטקס2, ורטקס 3 ונובדנט (להלן – ורטקס או נובדנט או קבוצת הקרנות)  הסכמים המסדירים הן את יחסי העבודה ביניהם והן את יחסיהם העסקיים (להלן – הסכמי ההתקשרות).

מר יורם אורון היה אחד הבעלים והמנכ"ל של קבוצת הקרנות (להלן – יורם אורון).

2. בתחילת שנת 2007 הודיע המערער לקרנות על סיום ההתקשרות עימן.