שושנה נ' זיג זג - כהן יעקוב

פסק דין

התובעים רכשו 4 כיסאות מהנתבעת ביום 14.05.09. אין מחלוקת בין הצדדים כי שניים מתוך ארבעת הכיסאות סופקו כשהם פגומים, והוחלפו ביום 05.06.09 בכיסאות תקינים חדשים. ביום 14.07.09, כחודש ושבוע לאחר קבלת הכיסאות, פנו התובעים לנתבעת בעקבות שברים שהתגלו בשניים מהכיסאות שרכשו.

מהקבלות עולה כי התובעים רכשו שני כיסאות שקופים ושניים שקופים כתומים. מדברי התובעים בדיון היום עולה כי הכיסאות שנשברו היו אחד מכל סוג. בעקבות השברים שהתגלו ביקשו התובעים לבטל את העסקה ולזכות בכספם בחזרה, אולם בקשה זו הושבה ריקם. הנתבעת טענה כי השבר הוא תוצאה של שימוש לא נאות בכיסא, ולדבריה מדובר למעשה בחלק שכלל אינו כלול באחריות לכיסאות. על אף זאת, הציעה הנתבעת לתובעים להחליף את החלק השבור. בכתב ההגנה הבהירה הנתבעת כי ביקשה מהספק להמציא לה חלקי חילוף מחומרים עמידים יותר מאלה שנכללו בכיסאות המקוריים, מאחר והכיסאות המקוריים בנויים מחלקים עדינים ומעוצבים. בדיון היום הבהיר נציג הנתבעת כי הנתבעת מוכנה לתקן את הכיסאות או להעניק לתובעים זיכוי, אולם אין היא מסכימה להשיב את הסכום ששולם עבור הכיסאות מאחר והדבר יגרום לה להפסד כספי.

סעיף 14 לחוק המכר מחייב את הקונה להודיע למוכר על אי התאמה בממכר מיד בסמוך לאחר שזו התגלתה. אין כל מחלוקת כי הודעה זו ניתנה במועד. על פי הפירוש המקובל לסעיף 17 לחוק המכר, זכותו של המוכר לבדיקת הממכר מאפשרת במקרים מסוימים גם את תיקון הממכר (למחלוקת בעניין זה ניתן לעיין בספרו של פרו' אייל זמיר על חוק המכר). מכל מקום, זכות התיקון תופעל בד"כ כאשר מדובר בממכר שנבנה או הוכן במיוחד עבור הלקוח הספציפי, והפעלת זכות זו לא תבוצע כדבר שבשגרה כאשר מדובר במוצר מדף רגיל. בנסיבות אלה, לו היה מדובר במוצר שהתגלה כלא תקין בסמוך לרכישתו, היה מקום לכאורה לקבל את הטענה כי בידי המוכרת לתקנו בטרם תבוטל העסקה, וזאת על אף העובדה שמדובר במוצר שהוא מעין מוצר מדף, מאחר ומלשון החוק עולה כי יש צורך בביצוע איזון מסוים בין זכויות שני הצדדים. עם זאת, במקרה דנא נראה שהכף נוטה לכיוון התובעים. כפי שהובהר לעיל סופקו לתובעים, בשל טעות כל שהיא של הנתבעת, כיסאות לא תקינים כבר במועד ההספקה הראשון. הכיסאות החדשים נשברו לאחר כחודש של שימוש, ונראה שהשברים לא נבעו מהתנהגות פרועה של התובעים. בנסיבות אלה ניתן להבין את חוסר האמון שרוחשים התובעים למוצר זה של הנתבעת, ולהצדיק את סירובם להמשיך בהתקשרות החוזית ולאפשר לנתבעת לתקן פעם נוספת את הנחוץ תיקון בהקשר החוזי.

אעיר כי לתנייה שמצויה בחשבונית אין כל תחולה במקרה זה, מאחר ולא מדובר בחזרה של התובעים מהזמנה בשל גחמה כזו או אחרת, אלא בשל הפרת הסכם ההתקשרות בין הצדדים על ידי הנתבעת.

לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי עמדה לתובעים הזכות לבטל את הסכם המכר ולדרוש השבה. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם סכום של 1,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.05.09 ועד ליום התשלום בפועל, וכן לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 400 ₪.

מאחר ופסק הדין המקורי בוטל הרי שגם הליכי הוצאה לפועל בוטלו. האגרה ששילמו התובעים באותם הליכים תושב להם על ידי הגזברות, ואם הדבר אינו אפשרי יצורף סכום של 146 ₪ לחובה של הנתבעת כלפי התובעים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות, בתוך 15 יום ממועד מתן פסק הדין.

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"א, 19/10/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: עדי גלעדי