שאמליאן נ' עגיב ואח'

החלטה

הנתבעים מבקשים לחייב את התובע בהפקדת ערובה, מאחר שבהתאם לעמדתם סיכויי התביעה נגדם אפסיים וקלושים.

התובע מתנגד לבקשה, וטוען כי היא אינה עומדת בדרישות הדין. כן הוא חולק על הנתבעים בשאלת סיכויי התביעה.

התביעה העיקרית בתיק הינה להרמת מסך ההתאגדות, בין הנתבעים לבין החברה בה הועסק התובע. התובע זכה בעבר בתביעה משפטית נגד מעסיקתו, אולם נסיונותיו למימוש פסק הדין כשלו ובתביעתו הנוכחית הוא טוען כי מתקיימות העילות להרמת מסך ההתאגדות.

זכות הגישה לערכאות הוכרה במשפטנו כזכות יסוד. כך נפסק, בין היתר, בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3), 577 ,עמ' 631-632, בבית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין, בהאי לישנא:

"הכל מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה, אך מסתבר כי גם בשדה זו הובעו דעות שונות באשר למקורה המשפטי של הזכות...

דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק".

חיובו של אדם בהפקדת ערובה, כתנאי לניהול הליך משפטי, מהווה הגבלה ממשית על זכות הגישה לערכאות. לפיכך, גישתו של בית הדין לעבודה, הינה כי ברובם המכריע של המקרים לא יחויב עובד בהפקדת ערובה, אף אם אינו אזרח ותושב ישראל.

ראו לעניין זה:

ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU תק-אר 2003 (2), 1424; עע 00/ 1064 דניאל קיניאנג'וי DANIEL KINYANJUI MWANGI נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ פד"ע לה 625.

בהתאם להלכה, כפי שהוגדרה בפסה"ד בעניין פתחי אבו נסאר הנ"ל, בבקשה להפקדת ערובה כשהתובע הינו אזרח ישראלי, על בית הדין לשקול את השיקולים הבאים:

"בבואו להחליט בבקשה להטלת ערובה מכוח הוראותיה של תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ייתן בית הדין או הרשם משקלות שונים לטעמי הבקשה, בין היתר גם בשים לב למיהותו של התובע: אם תושב ישראל הוא, אם תושב זר, או תושב הרשות הפלסטינית.

כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו".

מכאן, כי הנטל להוכחת כל רכיבי הבקשה - הן סיכויי התביעה והן הקושי הצפוי בגביית ההוצאות, מוטל על הנתבעים.

בענייננו, מדובר בתובע שהוא תושב ישראל ובבקשה אין כלל התייחסות לשאלת האפשרות לגביית הוצאות, ככל שהתביעה תידחה. די בכך כדי לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

זאת ועוד, בשלב זה לא שוכנעתי כי התביעה מופרכת, ויש ליתן לצדדים את יומם ולברר את טענותיהם.

יובהר, כי ככל שבדעת הנתבעים להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, הם רשאים לעשות כן בהליך נפרד.

סיכומו של דבר, הבקשה להפקדת ערובה נדחית. הנתבעים ישאו בשכ"ט עו"ד התובע בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג, (13 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.