רת"ק 38516-05-15 סקיילקס קורפוריישן בע"מ נ' כהן - פסקדין

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 3.5.15 שניתן במסגרת ת"ק 14281-10-14.

המשיבה הגישה תביעה קטנה נגד המבקשת ונגד חנות סמסונג מובייל סניף חיפה (כאשר חנות סמסונג מובייל היא חנות של המבקשת) במסגרתה נטען כי בשל תקלת גרסה במכשיר הסלולר של המשיבה, אשר היה מצוי במסגרת אחריות יצרן, לא יכולה הייתה המשיבה לעשות שימוש מלא במכשירה ולנוכח תקלה זו נאלצה להפקיד את מכשירה במעבדת התיקון של המבקשת 5 פעמים. התביעה הועמדה על סך של 6,000 ₪. המבקשת טענה במסגרת כתב ההגנה כי התקלה מושא התביעה היא תקלה אשר מקורה בגרסת יצרן (חברת סמסונג) אשר פתרונה - עדכון גרסה על ידי היצרן - יהיה בתוך זמן קצר; כי מקור התקלה ואופן פתרונה הוסבר בפירוש למשיבה וחרף זאת בחרה המשיבה לשוב פעם אחר פעם למעבדה עם אותה התקלה; כי חרף פניותיה החוזרות ונשנות של המשיבה בבקשה לתיקון מכשירה נהגה המבקשת במשיבה בשירותיות וערכה לבקשת המשיבה בדיקת מעבדה של המשיבה בכל פעם, לרבות עדכון מכשירה ואיפוסו; והכל ללא תשלום כאשר ברור מהו הפתרון לתקלה שבמכשירה. במסגרת כתב ההגנה הוסבר כי תקלת הגרסה במכשירה של המשיבה אינה תקלה המונעת שימוש במכשיר אלא מדובר בתקלה אשר פגעה ביכולתה של המשיבה לצפות בסרטונים בלבד ולתקופה מוגבלת. נטען כי העניין הוסבר למשיבה כבר בפנייתה הראשונה ואף נכתב במפורש בתעודת התיקון שניתנה לה.

בימ"ש קמא שמע את הצדדים ובפסק הדין ציין כי המשיבה רכשה מכשיר טלפון סלולרי וזמן מה לאחר מכן הסתבר כי קיימת תקלה ידועה למבקשת במכשיר, כי המכשיר הובא לתיקון מספר פעמים כאשר בכל פעם נלקח המכשיר לתיקון והסתבר כי מקור הפגם הוא בגרסה (בעיית תוכנה) אשר תוקנה רק ביום 21.9.14. בימ"ש קמא קבע כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין המכשיר ובגין עוגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהעובדה שהמבקשת ידעה על דבר התקלה וחרף האמור ארך לה, על פי טענתה היא, שלושה חודשים לתיקונה. נקבע כי זהו פרק זמן בלתי סביר כאשר המבקשת לא מסרה למשיבה במשך הזמן שהמכשיר היה ברשותה לשם תיקונה במה מדובר, אלא פשוט המשיכה לקחת לתיקון את המכשיר פעם אחר פעם. על כן, נפסקו למשיבה הן פיצוי בגין עלות המכשיר והן הוצאות ועוגמת נפש.

המבקשת טוענת כי טענתה כי המשיבה יודעה בדבר טיב תקלת מכשירה ואופן פתרון התקלה כבר בביקורה הראשון במעבדתה של המבקשת לא נסתרה וגם לא נטען על ידי המשיבה אחרת. נטען כי למרות זאת נפסק למשיבה פיצוי בסך של 3,094 ₪ בגין עלות המכשיר של המשיבה וסך של 1,500 ₪ בגין עגמת נפש. ערעור המבקשת מופנה נגד הפיצוי שנפסק למשיבה בגין עגמת נפש. נטען כי בפסק הדין קיימת טעות ברורה וגלויה על פניה לפיה המבקשת לא יידעה את המשיבה באיזו תקלה מדובר וכי בשל אי יידוע זה נאלצה המשיבה לקחת את מכשירה לתיקון פעם אחר פעם. המבקשת טוענת כי כפי שמעידה היטב תעודת התיקון מהמועד הראשון בו הוכנס מכשירה של המשיבה לתיקון המשיבה יודעה מן ההתחלה אודות התקלה ואודות דרך פתרונה והחלטתה של המשיבה להגיע פעם אחר פעם למעבדת התיקונים של המבקשת, על אף האמור על ידי נציגי המבקשת, הייתה מיותרת וממילא שהיא אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין ביקורים מיותרים אלה. נטען כי מדובר בטעות ברורה וגלויה בפסק הדין אשר מצדיקה את קבלת המבקשת ליתן לה רשות לערער ובהתאם את ערעורה.

המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה באיחור שכן פסק הדין של בימ"ש קמא ניתן במעמד הצדדים ביום 3.5.15 ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף ואין כל סיבה מוצדקת לאפשר למבקשת להגיש את הבקשה באיחור. לטענת המשיבה פסק הדין של בימ"ש קמא הינו נכון וצודק ולכן סיכויי הבקשה והערעור להתקבל אינם טובים וגם מטעם זה מוצדק לדחות את הבקשה. נטען כי המשיבה נאלצה לשוב ולפנות לנציגת המבקשת מספר רב של פעמים על חשבון זמנה הפרטי תוך פגיעה בסדר יומה התקין ובניהול עסקה העצמאי כולל הצורך לחפש לעצמה אמצעי תקשורת חלופיים ולכן אין ספק כי המבקשת הסבה למשיבה עגמת נפש, סבל רב ובזבזה את זמנה היקר ולכן צדק בימ"ש קמא עת פסק לזכותה את הסך של 1,500 ₪ בגין רכב נזק זה. עוד נטען כי הבקשה כוללת בתוכה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות שהוגשו לבימ"ש קמא וכן כוללת הבקשה תוספות וסתירות מהותיות מהנאמר בכתב ההגנה שהונח בפני בימ"ש קמא.

בתגובה לטענות המשיבה טוענת המבקשת כי הבקשה לא הוגשה באיחור שכן כבר ביום 13.5.15 דאגה לשלוח את בקשת רשות הערעור למזכירות בימ"ש זה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה ובהתאם לאישור המסירה שהתקבל אצל ב"כ המבקשת הבקשה הגיעה למזכירות בית המשפט עוד ביום 18.5.15, קרי, במועד. עוד טוענת המבקשת כי בקשת רשות הערעור אינה נוגעת לממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא שכן לעניין טענת המבקשת כי כבר בביקורה הראשון של המשיבה במעבדת המבקשת נאמר לה במפורש מה מהות התקלה במכשיר וכיצד תיפתר תקלה זו המשיבה לא העלתה כל טענה סותרת ובימ"ש לא קיים דיון בשאלה זו. לכן טענת המבקשת לא נסתרה. נטען כי בבקשה זו מתבקש בימ"ש זה להתערב בקביעת בימ"ש קמא אשר נסמכת על מסד עובדתי שגוי אשר כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים. כן נטען כי בבקשה לא הועלו טענות חדשות שכן בכתב ההגנה שהוגש בהליך קמא נכתב מפורשות שהמבקשת שבה והבהירה למשיבה כי הנושא בטיפול במסגרת עדכון הגרסאות ולכן לא היה כל צורך בכל אותן נסיעות שביצעה אל נציגת המבקשת.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק דינו של בימ"ש קמא ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

ראשית, בטרם אתייחס לגופו של עניין, ראוי לדון בטענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 3.5.15 במעמד הצדדים. סעיף 16 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976 קובע כי: "המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה". מכאן שהמועד האחרון להגשת הבקשה היה ביום 19.5.15. על פי חותמת הקבלה של מזכירות בית המשפט המחוזי הבקשה התקבלה למזכירות בית המשפט ביום 20.5.15 ונסרקה לנט המשפט ביום 20.5.15 שעה 08:39:52. לא ברורה הטענה כי על פי אישור הדואר הרשום הגיעה הבקשה לבית המשפט כבר ביום 18.5.15. התאריך הקובע לעניין מועד הגשת הבקשה הוא זה שמופיע בחותמת הקבלה ע"י מזכירות בית המשפט. אם סברה המבקשת כי נפלה שגגה במועד בו רשמה המזכירות את קבלת כתבי הטענות היה עליה לפנות מבעוד מועד בבקשה מתאימה לתיקון הטעות. משלא עשתה כן הרי שהתאריך היחיד שעל פיו יכול בית המשפט להתייחס לטענות הצדדים הוא התאריך המופיע בחותמת שהוטבעה על כתב הטענות לפיה התקבלה הבקשה בבית המשפט רק ביום 20.5.15 בבוקר. מכאן שהבקשה הוגשה באיחור, בלא שניתן לכך היתר, ודי בכך כדי שתידחה על הסף.