רת"ק 1619-12-15 סלקט פרו בע"מ נ' רון - פסקדין

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת מיום 1.12.15 להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, כבוד השופטת הדס פלד, בת"ק 35559-03-15, מיום 22.10.15 (להלן: "ההחלטה")בגדרה דחתה את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין מיום 28.7.15 שניתן כנגדה במעמד צד אחד, בהעדר התייצבותה (להלן: "פסק הדין").

1. ביום 28.7.15 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר קיבל את תביעת המשיבה לתשלום סך של 11,000 ₪ בגין משלוח 11 דברי פרסומת (להלן: "ההודעות") בניגוד להוראות סעיף 30א(א) לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

2. לטענת המבקשת, ביום 31.8.15 הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובו פירטה, כי למרות שאין מחלוקת שקיבלה זימון לדיון, הרי שמי מעובדיה, שקיבל את הזימון, טעה ולא העבירו לידי המנהלים. עוד טענה כי סיכויי הגנתה טובים, באשר אין יריבות בינה לבין המשיבה שהודעות הפרסומת אליה נשלחו על ידי זכיינית של המבקשת ולא על ידי המבקשת עצמה.

3. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת, כאשר בית המשפט קבע כי לא מדובר במקרה שבו "מן הצדק" לבטל את פסק הדין, באשר אין מחלוקת כי המבקשת קיבלה את הזימון לדיון, ולכן נבדקו סיכויי הגנתה ובית המשפט קבע כי לטעמו אלה אינם מצדיקים ביטול פסק הדין. בית המשפט קבע כי עיון בהודעות מעלה, כי שמה של המבקשת ומוצריה מפורסמים בהם. הגנתה של המבקשת מתבססת על כך שמשלוח ההודעות נעשה על ידי חברה "טל ומטר 770 בע"מ" – זכיינית המבקשת, המנהלת את עסקיה, ונקבע כי מבחינה משפטית המבקשת לא יכולה להסיר מעצמה אחריות בטענה, כי מסרה לזכיינית מטעמה את הפרסום והשיווק.

4. לטענת המבקשת ביום 4.11.15 התקבלה ההחלטה במשרדיה ו"מחמת אי בקיאות, הניחו עובדיה, כי המועד אינו דוחק והעבירו את העתק ההחלטה" לבא כוחה "בימים אלה", כדברי מנהלה בתצהיר שנחתם ביום 23.11.15.

5. לטענתה קיימות לה טענות הגנה אשר פורטו בכתב ההגנה וכי במקרה זה אין איחור מן "הבחינה הסובייקטיבית" (סעיף 10 לתשובת המבקשת).

6. המשיבה הגישה תגובתה וטענה כי יש לדחות הבקשה. לטענתה, המבקשת איחרה באופן משמעותי כאשר הגישה את רשות הערעור כמעט חודש לאחר שהגיע לידיה ההחלטה כאשר על פי תקנה 16 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות תביעות קטנות") היה עליה להגיש בקשת רשות הערעור בתוך 15 יום וזאת כאשר לא הצביעה על כל "טעם מיוחד" לאיחור. עוד ציינה כי היה בכוונתה לפנות להוצאה לפועל כבר בסמוך לאחר 19.11.15, המועד בו הפך פסק הדין לחלוט, אך נמנעה מכך עקב חוסר זמן.

7. עוד טענה המשיבה כי כל טענות ההגנה של המבקשת נדחו על ידי בית המשפט בהחלטה לביטול פסק הדין וזאת משום שטענתה העיקרית של המבקשת הייתה כי היא אינה אחראית לפעולות הזכיינית מטעמה אך הגנה זו אינה קיימת על פי הגדרת "מפרסם" בחוק התקשורת.

8. המבקשת הגישה תשובה.

   דיון והכרעה