רשיון חובה – אי מתי

השופט זוסמן : סעיף 21 לפקודת הפטנטים וסימני האמצאה, שענינו ביטול פטנט או מתן
רשיון חובה מפאת שימוש לרעה בזכות-יחיד הנתונה בידי בעל הפטנט, תוקן על ידי חוק
לתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים, תשכ"א1960-. על-פי סעיף 5( 21( )ג( לפקודה שהוסף
על-ידי - החוק האמור, "תיחשבנה דרישותיו הצודקות של ציבור כדרישות שלא סופקו",

")ג( אם בעל פטנט אינו מייצר בישראל את המוצר, שעליו או על ההליכים לייצורו ניתן לו
פטנט, והוא מסרב ליתן, בתנאים סבירים, רשיון ליצרן מקומי לייצר את המוצר או להשתמש
בתהליך."

על-פי סעיף 2( 21( ו3)-( לפקודה משפנה אדם אל רשם הפטנטים וזה העביר פנייתו
לבית-המשפט ובית-המשפט שוכנע, כי דרישותיו הצודקות של הציבור בקשר לאמצאה עליה ניתן
הפטנט לא סופקו, הרשות בידו לצוות על מתן רשיון חובה.

סעיף 21 לפקודה הנ"ל בא למנוע שזכות המונופולין של בעל הפטנט תהא זכות שלילית בלבד,
אשר תמנע כל אדם אחר מלנצל את התהליך המוגן או ליצר את המוצר, בעוד שבעל הפטנט עצמו
נמנע מלנצלו כראוי. הוספת הסעיף 5( 21( )ג( הנ"ל, הדומה להוראה בחוק הפטנטים האנגלי
ובחוקי פטנטים אחרים, מחייבת בעל פטנט - בעקיפין - לנצל את אמצאתו המוגנת בארץ,
באמצעות התעשיה המקומית ולא, מוסמך בית המשפט ליתן לאחר רשיון לכך.

2. על שם המשיבה רשומים שני פטנטים, מס' 12485 ומס' 12967. נאמר לנו שהמשיבה לא
הגישה לרשם אלא בקשת פטנט אחת, כמו שרשאית היתה לעשות בהתאם לסעיף 14 לפקודת
הפטנטים, אך הרשם ראה לחלק את בקשתה לשתיים ולהוציא עליה שני פטנטים נפרדים. הפטנט