רשות הפיתוח נ' חיים סופר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים 1-4 או מי מטעמם, לעשות שימוש במסגרייה נשוא התביעה, ו/או כל שימוש אחר שאיננו שימוש חקלאי.

בתאריך 12/5/13 ניתנה הסכמת ב"כ התובע והנתבעים מס' 1-2 לפיה הנתבעים 1 ו-2 אינם מתנגדים לכל צו שיינתן כלפי הנתבעים 3 ו-4 , ונוכחותם בהמשך הדיון, לא תידרש. הסכמה זו אושרה ע"י בית המשפט וניתן לה תוקף של פסק דין.

בפניי הופיעו הצדדים ביום 22/1/14 וב"כ הנתבעים 3 ו-4 נתן את הסכמתו להפסקת השימוש במבנה – המסגרייה והצהיר כי הנתבעים הפסיקו את השימוש במסגריה וכי מבוקש לדחות את צו הפינוי בשנה על מנת למצוא מקום אחסון לכל הכלים הכבדים.

ב"כ התובע, נתן את הסכמתו למתן הצו, אולם ביקש כי הפינוי המסגרייה יהא מידיי וכן דרש הוצאות משפט.

לאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובהסכמת הצדדים, אני מורה על מתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים 3-4 או מי מטעמם, לעשות שימוש במבנה נשוא התביעה, כמסגרייה ו/או כל שימוש אחר שאיננו שימוש חקלאי.

למרות מתן צו המניעה כאמור, אני מורה כי הנתבעים 3 ו-4 יוכלו להמשיך לאחסן את כלי העבודה , לתקופה של 8 חודשים מהיום.

התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ו- 5 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 מתקבלת כאמור בסעיף 5 ו- 6 לפסק הדין ובנסיבות הענין, ישלמו הנתבעים 3 ו-4 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת, בסך של 2000 ₪.

רשמתי בפניי את התחייבות הנתבעים בפרוטוקול, שככל שתוגש תביעה נוספת ע"י התובעת, היא תהא רשאית להגיש גם את כל הראיות בתיק זה, והתביעה החדשה, תידון משלב זה ואילך.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.