רשות הטבע והגנים נ' מג' י ד שעלן

פסק דין

מבוא

1.בפני תביעה לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לקיים במקרקעין המצויים בנ.צ. 265960/793899 ברמת הגולן (להלן "המקרקעין" או "החלקה"), פעולות בנייה, פעולות חקלאיות וכל פעילות אחרת, אשר יש בה לדעת התובעת כדי לסכל את ייעוד המקרקעין כשמורת טבע, בהתאם לסעיף 25 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988 (להלן "חוק גנים ושמורות").

כמו כן, עותרת התובעת לצו עשה, אשר יחייב את הנתבע להשיב את המצב במקרקעין לקדמותו, כפי שהיה קודם לחודש דצמבר 2003, בדרך של ביצוע פעולות שיקום המקרקעין על פי הוראות התובעת ותחת פיקוחה.

2.במסגרת בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 502/04), הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

א.השטח נשוא המחלוקת לא הוכרז ע"י שר הפנים כשמורת טבע לפי חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע.

ב.בוצעו עבודות הכשרה ונטיעה בשנת 2002, העצים והגדר סולקו ע"י מינהל מקרקעי ישראל והנתבע הכשיר את השטח ונטע בו עצים פעם שנייה בנובמבר 2003. נשתלו כ-40 עצי זית ו-50-60 עצי שזיף ירוקים. הנתבע הקים גדר בצד הדרומי והמזרחי ורשות הטבע והגנים הקימה גדר מצפון וממערב לחלקה לרווחת המטיילים. בנוסף, רשות הטבע והגנים התקינה שביל וחנייה לנכים וסללו את השביל בחלקו באספלט ובחלקו בטוף שחור.

ג.מתנהל הליך בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הנתבע בשאלת הבעלות בחלקה. בקשה לצו מניעה זמני באותו הליך נדחתה. לא נדונה שאלת הימצאות החלקה בתוך שמורת טבע.

ד.המצהירים מצד התובעת ביחס למיקום החלקה אינם מודדים מוסמכים, ויש מחלוקת אם המצהירים יכולים להצהיר אם החלקה מצויה בתחום תוכנית המתאר שחלה על המקום ומייעדת אותו כשמורת טבע.

ה.חלקה אחרת בצד מערב מעובדת, וחלקות נוספות באזור מעובדות גם כן.

3.ביום 17/2/04 ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבע לבצע במקרקעין פעולות בנייה וכל פעילות אחרת, מעבר לעבודות שבוצעו עד ליום 20/1/04.

4.ביום 27/12/05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נוספות, לפיה ההסכמות בבש"א 502/04 יהוו הסכמות גם בתיק העיקרי ויתקבלו כחלק מהראיות בתיק. כך גם ביחס לתמונות נ/1 שהוצגו במסגרת הדיון בצו הזמני.

טענות התובעת

5.לטענת התובעת, המקרקעין מצויים בתחום שטח שייעודו לשמורת טבע בתכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2 שינוי מס' 3, תכנית ג/5472 – תוספת רמת הגולן (להלן "התכנית"). תכנית זו אושרה ביום 15/11/87 ע"י המועצה הארצית ופורסמה בי.פ. 3640 י"ט באדר ב' התשמ"ט, 26/3/89 ע. 2367.

6.זמן מה לפני הגשת התובענה, החל הנתבע בביצוע פעולות הכשרה, הפיכה וחריש של המקרקעין במטרה לבצע בהן פעילות חקלאית. הוקמה גדר היקפית וניטעו בה עצי זית ושתילי שזיף.

7.כתוצאה מהפעילות האמורה במקרקעין נפגעו צמחי רקפת מצויה, שהינם ערך טבע מוגן. קיימת סבירות לפגיעה ב"שבלול החרמון", מין שבית גידולו מצוי במקום. כמו כן, הפעילות מהווה שינוי מהותי של מיני צומח ובעלי חיים המצויים במקום.

בהכשרת השטח ובנטיעת העצים יש כדי לסכל את ייעוד השטח כשמורת טבע.

הנתבע בפעולותיו גרם לשמורת הטבע נזק בלתי הפיך. המשך פעולתו במקרקעין עלולה להסב נזק והרס נוספים.

בנוסף, פעולות ההכשרה שביצע הנתבע ונטיעת העצים, יש בהם כדי להוות שינוי מהותי של בית הגידול וצפויה השפעה על בית הגידול הסמוך, עקב פעילות חקלאית כמו ריסוס, דישון והכנסת כלים מכניים. פעולות אלה פוגעות פגיעה קשה בשמורה ויש בהן כדי לסכל את ייעודו של השטח כשמורת טבע.

טענות הנתבע