רע"צ 66356-09-16 עטילה נ' אבו פארס ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם (מר עופר שורק) מיום 20.8.16 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-9945-05-8 (תיק איחוד לחייב מוגבל) במסגרתה הוגדל צו החיוב החודשי למבקש מסך של 600 ₪ לסך של 1,500 ₪. ההחלטה נשוא בקשת הערעור התקבלה במשרד ב"כ המבקש ביום 5.9.16.

1. המבקש הגיש בקשה למתן צו הפטר בהתאם לתיקן 47 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967.

    

2. בהחלטתו מיום 16.4.16 (אשר לא צורפה לבקשת רשות הערעור שלפני) הורה כב' הרשם למבקש לצרף לבקשתו מסמכים והבהרות. ביום 4.8.16 הגיש המבקש לתיק ההוצאה לפועל הודעתו בצרוף מסמכים והבהרות. בהחלטת כבוד הרשם מיום 20.8.16, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שלפני, הוגדל כאמור צו התשלומים החודשי של המבקש מסך של 600 ₪ לסך של 1,500 ₪.

3. בהחלטת הרשם נשוא הבקשה שלפני נקבעו הדברים הבאים: המבקש הצהיר כי את ההלוואות שנטל מבנק לאומי וממקום עבודתו הוא נטל בשל היותו מפרנס יחיד מאחר ו- "נוצרים מצבים של עומס בהוצאות כגון : הוצאות חינוך הילדים, ספרי לימוד, טיולים שנתיים, מסיבות ימי הולדת של חברים לכיתה וכן הוצאות חריגות, בימי חג ושמחות (אירוסים וחתונות) במשפחה." עוד טען המבקש להוצאות בריאות והוצאות לחורף כגון הסקה. הרשם הנכבד ציין כי המבקש צרף אישור המעסיקה מחודש 3/16 ממנו עולה כי יתרת הלוואה שנטל בחודש 9/15 היא 600 ₪ אותה הוא מחזיר בתשלומים חודשיים בסך של 1,500 ₪ המנוכים ממשכורתו החודשית. לפיכך קבע הרשם כי תחשיב פשוט נכון למועד ההחלטה מעלה שיתרת הלוואה הייתה אמורה להיות מסולקת במלואה. עוד קבע הרשם כי באותו אישור מציינת המעסיקה כי המבקש ביקש הלוואה נוספת אולם לא צוין סכומה והאם אכן ניתנה למבקש. לפיכך קבע הרשם כי הוא רואה את ההלוואה הקודמת אליה התייחס המבקש בבקשתו למתן הפטר, כמסולקת. הרשם הנכבד הבהיר למבקש כי מאחר והוא מוכרז כחייב מוגבל באמצעים עליו לחיות על בסיס הכנסתו ובמזומן ולא ליצור חובות נוספים חודשיים על ידי נטילת הלוואות, כאשר התנהלות זו תילקח בחשבון במסגרת ההחלטה הסופית בבקשת המבקש למתן הפטר. עוד קבע הרשם כי המבקש פעל בהתאם להחלטתו באופן חלקי בלבד, כאשר לא צרף לוח יתרות סילוקין לגבי ההלוואה שנטל מבנק לאומי, תאריך נטילתה והסכום העדכני ביום הגשת הבקשה. הרשם קבע כי נכון למועד ההחלטה ונוכח המסמכים שלפניו אמור היה המבקש לסלק את ההלוואה למעסיקתו, כך שמתפנה סך של 1,500 ₪ לחודש סכום אותו יש לנתב לטובת נושיו הקודמים של המבקש בהוצאה לפועל. כן קבע הרשם כי כעולה מבקשת המבקש , את ההלוואה שנטל בבנק לאומי הוא פורע בהחזר חודשי של 1,100 ₪ לחודש בעוד שלכלל נושיו בהוצאה לפועל הוא משלם סל של 600 ₪ לחודש בלבד. הרשם קבע כי מצב זה לא יוכל להימשך ובוודאי שאין כל הצדקה לכך, הן מאחר ואת הסך שהמבקש העביר בעבר ומידי חודש למעסיקתו ראוי שיעביר כעת לנושיו הקודמים בהוצאה לפועל והן מאחר וסך ההלוואה לבנק עולה בצורה ניכרת על הסכום אותו הוא משלם בתיק האיחוד. הרשם הפנה להלכה לפיה תקנת הציבור מחייבת העדפת פירעון חובות פסוקים על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו בהליכי הוצאה לפועל. הרשם קבע כי אין מקום לאפשר העדפה של תשלום הלוואות תחת תשלום חובות פסוקים בהוצאה לפועל ,הקודמים למועד נטילת ההלוואות. הרשם ציין כי יש לזכור שמדובר בחייב מוגבל באמצעים שהוכרז ככזה עוד בשנת 2005 ואולי הדברים היו מצטיירים אחרת לו היה המבקש פורע את חובותיו לנושיו בהחזר של 2,600 ₪ ולמלווים החיצוניים סך של 600 ₪ לחודש, אולם לא כך הדבר.

4. במצב דברים זה הורה הרשם על הגדלת צו התשלומים החודשי על מנת לבטא את הקדימות שיש ליתן להחזר חובות בהוצאה לפועל. כן קבע הרשם הנכבד כי במנותק מהחלטתו לעניין הגדלת צו התשלומים, לאחר שיתקבל מהמבקש כל המידע הנדרש שפורט בהחלטתו, תינתן החלטת הרשם בעניין פתיחת התיק במסלול ההפטר.

    

5. בבקשה שלפני טוען המבקש כי החלטת הרשם שגויה, פוגעת בעקרון השוויון והזכות לחיים בכבוד ויש בה כדי להפלות בין אזרח רגיל לבין אזרח מוגבל באמצעים. לטענתו, ההלוואות שנטל נועדו על מנת לספק למשחתו את צרכי המחייה הבסיסיים. המבקש מציין הוא עומד בצו התשלומים הקבוע לו בסך 600 ₪ בתיק האיחוד וכן חולטו לטובת תיק האיחוד סך של 4,000 ₪ בחודש 11/12 לאחר שהמבקש הפקידם במסגרת בקשה ליציאתו מהארץ לצרכי עבודה.

6. לטענת המבקש כלל חובותיו נכון למועד הגשת הבקשה שלפני, עומדים ע"ס של 93,017 ₪ בעוד שהוא כבר פרע על חשבון חובותיו סך של 93,730.69 ₪. לטענתו, נטילת ההלוואות לא פגעה בנושים בתיק האיחוד, מה גם שלא הייתה לו כל ברירה אלא ליטול את אותן הלוואות בין היתר על מנת שבינו לבין הבנק ישרור "שלום בית". עוד טוען המבקשת כי הוא ומשפחתו מנהלים אורח חיים צנוע ביותר, הם מתגוררים בבית הוריו, ידו אינו משגת לרכוש מיטות וריהוט בסיס לילדיו המתביישים לארח בביתם חברים ללימודים. לטענתו, קביעת הרשם כי התנהלות המבקש תילקח בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשתו למתן הפטר, היא נזיפה שאינה במקומה ושמקורה בפרשנות מוטעית של הרשם בכל הנוגע ליישום הוראות החוק הרלבנטיות.

7. המבקש טוען כי הוא אדם נורמטיבי ומעולם לא התחמק מפירעון חובותיו. לטענתו היה על הרשם להפחית את הפרשי הריבית בסכומי החוב, שרק בגינם נותר המבקש לכאורה חייב כספים לנושיו.