רע"צ 38972-05-15 פדול נ' יאסין ואח'

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם המחוזי מיום 3.5.15 (מר אורי אוחיון - להלן כב' הרשם) לפיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד לביצוע הפקדת סך של 5,000 ₪ שנקבעה כבר בהחלטות קודמות.

מאחר והמבקש פרש בבקשתו את כל השתלשלות האירועים בתיק שקדמה להליך זה, הוריתי כי עליו להבהיר לאיזו החלטה הוא מתייחס בבקשתו.

ביום 25.5.15 הבהיר המבקש כי בקשתו מתייחסת אך ורק להחלטה מיום 3.5.15 והדיון בתיק זה גודר בהתאם לכך.

המבקש טוען, בין היתר, כי החלטת כב' הרשם פוגעת בזכויותיו המהותיות באופן שאינו מידתי וזאת על רקע מחדלים דיוניים כאלה ואחרים; ההחלטה ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי מבלי שניתנה לו אפשרות לטעון טענותיו; עוד נטען כי החלטות ביניים שונות של כב' הרשם (שאינן נדונות במסגרת זו) היה בהן לכאורה כדי להכביד על המבקש שלא לצורך.

המבקש טען באופן מסוים כי כב' הרשם פעל לסייע למשיב (להלן - הזוכה) ואף הותיר על כנה החלטה שנהפכה בערכאת הערעור בגלגול קודם.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ובהחלטת כב' הרשם מיום 3.5.15 - הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים או מי מהם.

להלן הנימוקים.

השתלשלות האירועים כבר פורטה כדבעי בפסק דינה של כב' השופטת טנוס בהליך אחר שנוהל בין הצדדים שבפניי (רע"צ 44160-05-14) כעולה מהבקשה שבפניי ונספחיה.

על מנת לתחום את גדר הדיון כאן באופן ברור אחזור על עיקרי הדברים בקצרה:

המבקש היה ככל הנראה מעביד של החייב העיקרי בתיק וככזה נשלח אליו עיקול אצל צד שלישי בתיק ההוצל"פ. המבקש השיב בתגובה לכך כי החייב אינו עובד עוד ברשותו וכי אין אצלו כספים לעיקול. נוכח קיומו של מידע סותר לתשובה שניתנה הזוכה עתר לזימון המבקש לדיון בפני כב' הרשם.

משלא התייצב המבקש לדיון בבקשה - ניתנה כנגדו החלטה לפיה הוא יחויב במלוא החוב בתיק.

המבקש עתר לביטול ההחלטה וכב' הרשם בסופו של דבר נעתר לה בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 5,000 ₪ עד למועד שנקבע על ידו.

משלא הופקד הסכום האמור במועד הראשון עליו הורה כב' הרשם - נמשכו ההליכים כנגד המבקש. על רקע זה הוגש רע"צ 44160-05-14 שהתברר בפני כב' השופטת טנוס.