רע"צ 33147-10-14 עומר נ' בע"מ ואח'

בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 4.3.14 ומיום 11.8.14 נדחית.

המבקש לא הצביע על טעם המצדיק את הארכת המועד. המבקש טוען אמנם כי ההחלטות האמורות לא הומצאו לו, אך הוא איננו חולק על כך שידע עליהן באמצעות מרכז המידע הטלפוני של רשות האכיפה והגבייה, כאשר הוא איננו מציין מהו המועד בו נודע לו הדבר.

בכל הנוגע להחלטה מיום 4.3.14 המבקש אף הגיש ביום 28.7.14 בקשה לעיון חוזר, כך שהוא ידע על אותה החלטה לכל הפחות במועד זה ולא ביקש לערער עליה, כאשר הבקשה דנן הוגשה רק ביום 22.10.14 ובלא שהובא כל טעם לאיחור בהגשתה.

בנסיבות בהן המבקש ידע בפועל על ההחלטות עליהן הוא מבקש לערער, יש להעדיף את "עקרון הידיעה" על פני "עקרון ההמצאה" ומשלא הועלו טעמים כלשהם, לא כל שכן טעמים מיוחדים לכך שהבקשה הוגשה באיחור, אין עילה להארכת המועד (ראה: רע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן (17.10.14) פורסם במאגרים המשפטיים).

יצוין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בצווי תשלומים שנקבעו על ידי רשם ההוצאה לפועל ולא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות לסטות מכלל זה (ראה דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה ששית עמ' 325-326). החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין גובה צו התשלומים החודשי ובעניין הסכום החד פעמי שהמבקש נדרש להפקיד, ניתנה לאחר שרשם ההוצאה לפועל עיין במסמכים שהוצגו בפניו ותוך התחשבות בפוטנציאל השתכרותו של המבקש, כפי שהדבר עולה מהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 9.4.14, שלא אוזכרה על ידי המבקש בבקשתו.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.