רע"צ 19017-05-15

בפניי הליך שהוגדר על ידי מגישו, החייב, כערעור שהוגש ביום 11.5.15 על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל המחוזי - מר אורי אוחיון (להלן - כב' הרשם) מיום 3.5.15 במסגרתה ניתנו הוראות ביניים בבקשה שהגיש החייב ככל הנראה לעיכוב ההליכים בתיק ולטענת פירעון (הבקשה עצמה לא הוגשה על ידי החייב במסגרת תיק זה).

יצוין כי הבקשה מיום 3.5.15 היא ההחלטה האחרונה שצורפה לכתב הטענות כפי שהוגש וצורפו אליה החלטות נוספות שלכאורה חלף המועד להשיג עליהן במועד בו הוגש ההליך שבפניי ואין הן עומדות לבחינה במסגרת ההליך שבפניי.

בשים לב לכך שמדובר בהחלטת ביניים בלבד בה ניתנו הוראות טכניות לבירור סוגיית עיכוב ההליכים או טענת הפירעון ולא בהחלטה בטענת "פרעתי" לגופה הרי שלא הוברר מדוע הבקשה הוגשה כערעור ולא כבקשת רשות ערעור וזאת על אף ההזדמנות שניתנה למגיש ההליך להבהיר הדברים בהתאם להחלטה שניתנה.

לכאורה משהיה צורך להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור הרי שדי היה בטעם זה על מנת להביא לדחיית הערעור על הסף אף מבלי להידרש אליו.

ואולם, גם לגופו של עניין הרי שככל שהיה מדובר בבקשת רשות ערעור הרי שלאחר עיון בבקשה ובתגובה לה - דין הבקשה היה להידחות.

מעיון בהחלטת כב' הרשם עולה כי הסוגיה שעמדה בפניו בעת מתן החלטתו הינה סוגיית עיכוב הליכים בתיק או סגירתו בשים לב לטענת החייב באשר לפירעון החוב, והיא בלבד. החלטת הרשם אינה החלטה לגופה בטענת "פרעתי" שממילא לא הוצגה לעיוני במסגרת הנספחים לבקשה ואשר מתגובת הזוכה שהוגשה לאחר מכן עלה כי היא אף נדחתה לגופה בשלב מאוחר יותר.

כב' הרשם לא מצא עילה להורות על עיכוב ההליכים באותו שלב והורה על העברת הבקשה לתגובת הצד שכנגד וכיו"ב הוראות טכניות אחרות.

משכך, ככל שהבקשה שבפניי מכוונת כנגד אי עיכוב ההליכים עד בירור טענת הפירעון לגופה הרי שמדבר בהחלטה המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תתערב בה. הדברים וודאי נכונים ביחס להיבט ההחלטה הנוגע להעברת הבקשה לתגובת הזוכה וכיו"ב. התוצאה המעשית והמשפטית ביחס לשני ההיבטים: זהה מאחר ומדובר בהחלטה המבטאת סוגיות דיוניות גרידא ולא סוגיות מהותיות ובנושאים אלה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב.

ממילא גם לגופם של דברים החלטת כב' הרשם במישור של אי ביצוע עיכוב ההליכים בין היתר בשים לב לגובה החוב שנותר בתיק הפרטני ששיעורו ככל הנראה אינו גבוה - מנומקת במידה מספקת ואין עילה להתערב בה.

לכך מצטרף הנתון כי בקשתו של החייב, שאינו מיוצג, אינה ממקדת באופן ברור את מהות השגתו על החלטת כב' הרשם מיום 3.5.15 והיבטיה הרלבנטיים וכל פגם או אי בהירות פועלים במקרה זה לחובת החייב.

עוד עולה מתגובת הזוכה כי ביום 20.5.15 כבר ניתנה החלטה לגופו של עניין בבקשה לסגירת התיק על רקע טענת הפירעון - החלטה שאינה עומדת לבחינה במסגרת הליך זה - כך שהחלטת הביניים מיום 3.5.15 ממילא נבלעת בהחלטתו האחרונה של כב' הרשם וההכרעה כאן הופכת תיאורטית בלבד ודינה להידחות.