עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 72187-01-18 (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ, וכב' השופטים י' עדן ו-ג' שלו) מיום 30.5.2018, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באילת בת"פ 44713-04-16 (כב' השופט י' טופף) מיום 2.1.2018. בגדר ההליך הושתו על המבקש עונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועונשים נוספים.

           בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש עבודות השירות שהושת עליו. ביום 28.6.2018 עיכב בית משפט זה (השופט א' שהם) את העונש וזאת עד למתן החלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בעבירות הבאות: גידול, יצור והכנת סמים מסוכנים בצוותא חדא עם נאשם נוסף (להלן: הנאשם 2), לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

           בתמצית, על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה שבין יום 20.3.2016 לבין יום 20.4.2016, גידל המבקש בצוותא עם הנאשם 2 (להלן יחד: הנאשמים) בדירתם שבאילת שתילי סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 544.80 גרם נטו, ללא רישיון. לשם גידול הסם המסוכן הקימו הנאשמים בדירתם "מעבדה" שכללה אדנית, גנרטור, חומרי דישון וכלי תאורה. ביום 20.4.2016 נקראו שוטרים ופקח עירוני לבניין מגורי הנאשמים, נוכח רעש חזק שבקע מדירתם. השוטרים דרשו מהנאשמים לפתוח את דלת הדירה, אך הנאשמים לא נענו לדרישתם והמבקש החל לזרוק מחלון הדירה שתילי סם ואדניות. לאחר שאחד השוטרים והפקח נכנסו לדירה והשוטר הודיע לנאשמים על מעצרם, הם השתוללו והתפרעו. במעמד זה הנאשמים החזיקו בדירתם סם קנבוס במשקל 3.60 גרם נטו.

2. המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן, יורשעו, וישלחו לקבלת תסקיר שירות המבחן לשאלת העונש, כשהנאשמים יעתרו לביטול ההרשעה, והמאשימה תטען לעונש באופן פתוח.

3. בית משפט השלום דן בעתירת הנאשמים לביטול הרשעתם וגזר ביום 2.1.2018 את דינם. בית המשפט קבע כי גם לאחר שניתנה הדעת לשיקולים לקולא בעניינם, אין הצדקה לחרוג מהכלל ולהורות על ביטול ההרשעה, זאת נוכח חומרת העבירות בנסיבות ביצוען; שלא נוצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה בנאשמים; האינטרס הציבורי; ושיקולי גמול והרתעה המחייבים הטבעת חותם פלילי על מעשיהם. ביחס למבקש צויין, בין היתר, כי לא הובאו ראיות לכך שהרשעתו תפגע בסיכויו לעבוד כרופא וכי העובדה שהמבקש עזב למעשה את הארץ לצורך לימודי רפואה באיטליה בטרם ריצה את עונשו מלמדת על יחסו המזלזל כלפי ההליך המשפטי. כמו כן, צויין כי ביטול ההרשעה לא ישרת את הצורך בחידוד משמעות ההליך הפלילי. מטעמים אלה אף נדחתה המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה, אך צויין כי ההתחשבות בנאשמים תבוא לידי ביטוי בגזירת העונש.

           ביחס לענישה, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם הינו בין חודשי מאסר אחדים שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה כלכלית וענישה מרתיעה צופה פני עתיד. בית המשפט לא מצא לחרוג מהמתחם שקבע בשל שיקולי שיקום ולאחר בחינת נסיבות המבקש, ביניהן, עמדתו המקלה כלפי חומרת המעשה; גילו הצעיר; הודאתו; והיעדר עבר פלילי, נגזרו עליו העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, 8 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג פשע, 4 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג עוון או הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, קנס בסך 2,000 ש"ח והתחייבות כספית בסך 8,000 ש"ח שלא לעבור כל עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים או אלימות כלפי שוטרים למשך 3 שנים.