רע"מ 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 20/8/2015 בערר (ת"א) 2743-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות ביום 23/8/2015 (להלן – "ההחלטה").

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן שאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 4 להחלטה).

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 5 להחלטה).

המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי מתן הוראת שהייה בת 20 חודשים למתקן חולות היא בלתי חוקתית ונוגדת את פסיקת בית המשפט העליון בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11/8/2015) (להלן – "עניין דסטה")), ועל כן בטלה ופסולה.

המבקש טוען כי שגה בית הדין לעררים כשקבע כי ניתוק המבקש מביתו, עבודתו, חבריו ומקור פרנסתו והשמתו במתקן חולות איננו מהווה נזק חמור ובלתי הפיך.

המבקש מוסיף וטוען כי טרם ניתנה תשובה עניינית לבקשת המבקש למקלט מדיני, וכי המשיבה הייתה מנועה מלזמנו לחולות אף בשל טעם זה, וכי בית הדין לעררים צריך היה לבחון את השמתו של המבקש במתקן חולות על-פי אמות המידה הקבועות בדין הפלילי ולא האזרחי, וכי במובן זה, לא חטא המבקש ולא עבר כל עבירה.

המבקש טוען כי הקפיד להתייצב כדבעי אצל המשיבה בכל עת שנדרש, וכי אין חשש כי לא יתייצב אם יידחה עררו בתיק העיקרי; כי לא נשקפת סכנה למדינה או למרקם החיים של אזרחי מצדו; וכי הוא נכנס באופן בלתי חוקי לישראל, אך לא ניתן להענישו ולגרשו, וזאת אף על-פי אמנת הפליטים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחותה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

כפי שקבעתי בהחלטה דומה שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10/9/2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שייגמרו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה, להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1/9/2015)), כשלכאורה על העותר היה להתייצב זה מכבר במתקן השהייה בחולות ואם לא עשה כן מדובר בעשיית דין עצמי פסול.