רע"ב 7230/16

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטים י' שפסר, ז' בוסתן וד"ר ש' בורנשטיין) מיום 17.7.2016 בעת"א 9291-06-16, בגדרו בוטלה החלטת ועדת השחרורים (להלן: הוועדה) מיום 30.5.2016 בוש"ר 51379-01-16 שהורתה על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים.

2. המבקש מרצה מאסר ראשון בן 25 שנים שגזר עליו בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 26.5.1999 בגין עבירות של הריגה, שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש ברכב צבאי שלא למטרות הצבא, הוצאת נשק ורכוש מרשות הצבא, ועבירות נשק שונות (ת"פ 237/99). המבקש הורשע בעבירות אלו על יסוד הודאתו כי בחודש פברואר 1998 תכננו הוא ואביו לשדוד תחנת דלק באמצעות נשק וציוד צבאי נוסף אותם גנב המבקש מבסיס צבאי. ביום 28.2.1998 החליטו המבקש ואביו להוציא לפועל את תכניתם וסיכמו ביניהם כי "לא משאירים עדים". השניים הגיעו בלילה לתחנת דלק בצומת אלומות, שם שדדו את כספי המתדלק ומשרד התחנה באיומי רובה ולבסוף ירו שניהם במתדלק בערפו והביאו למותו. המבקש החל לרצות את מאסרו האמור ביום 2.2.1999 ומועד שחרורו המלא יחול ביום 1.2.2024, כך שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו (בניכוי מנהלי) ביום 16.4.2015.

3. הוועדה החלה לדון בעניינו של המבקש ביום 13.4.2015 והונחו לפניה מידע בדבר העבירות שביצע המבקש ונסיבותיהן, דו"חות סוציאליים עדכניים, אבחון פסיכולוגי, תכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), עמדת משפחת הקורבן ודו"ח מפקד בית הסוהר.

בדו"ח סוציאלי מיום 23.3.2016 ציינו גורמי הטיפול כי במהלך מאסרו שולב המבקש בהצלחה בטיפול קבוצתי ובהמשך עבר גם לשיקום פרטני, וכן הוכיח יכולות תעסוקתיות גבוהות לאורך זמן באגף השיקום. גורמי הטיפול התרשמו כי המשיב "עבר תהליך משמעותי של הרחבת היכולת לתת אמון ולהסתכלות מורכבת על החיים", וכי כיום הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה עמוקה ואמפתיה כלפי קורבן העבירה.

           באבחון פסיכולוגי מיום 13.5.2015 נקבעה מסוכנותו של המבקש בחלקו התחתון של הטווח הבינוני, תוך שצוין כי הערכה זו מושפעת בעיקר ממשתני עבר. מהאבחון עולה כי המבקש נתרם באופן משמעותי מהטיפול שעבר במהלך המאסר ונראה כי מסוכנותו אכן פחתה משמעותית עם השנים. עם זאת, צוין כי המבקש הינו בעל נטייה חשדנית שייתכן כי מגבילה במידה מסוימת את מידת תרומתו של הטיפול עבורו, וכן כי הוא מתנהל באופן הגנתי יחסית כך שלא ניתן לשלול שעדיין נוכחת אצלו מידה של עמדות חברתיות שליליות. עוד עלה באבחון כי המבקש מדחיק קשיים רגשיים ותחתם מציג תמונה אמוציונאלית נורמטיבית וחיובית באופן לא מציאותי.

           ביום 14.12.2015 הגישה רש"א תכנית שיקום למשך שנתיים עבור המבקש, כאשר בשנה הראשונה התכנית אינטנסיבית יותר ואילו בשנה השנייה, וככל שיעמוד המבקש בתנאים שנקבעו, תישקל הקלה בה. על-פי התכנית, המבקש ישתתף במפגשים שבועיים של קבוצה ייעודית לאלימות כללית המתקיימת ברש"א מחוז צפון, ובטיפול פרטני פסיכו-סוציאלי שבועי אצל עובדת סוציאלית. צוין כי המבקש יועסק כעובד מפעל במשרה מלאה ויציג תלושי שכר באופן סדיר, והומלץ כי ישהה במעצר בית לילי.

           משפחת הקורבן הגישה לוועדה את עמדתה ביום 8.3.2016 והביעה את התנגדותה לשחרורו המוקדם של המבקש.

           לוועדה אף הוגשו ידיעות מודיעיניות חסויות המלמדות על התנהגות שלילית מצד המבקש במהלך מאסרו, ומדו"ח מנהל בית הסוהר עולה כי ביום 4.1.2016 אף נרשמו לחובת המבקש עבירות משמעת, בין היתר בשל התנהגות כוחנית.

4. לאורך הדיונים הביעה המדינה התנגדות לשחרורו המוקדם של המבקש. זאת נוכח חומרת העבירה שביצע המבקש, המידע המודיעיני בעניינו המצביע על התנהגות שלילית במהלך מאסרו, ההסתייגויות שצוינו בחוות הדעת המקצועיות באשר לתהליך הטיפולי שעבר ותוצאותיו חרף כך שבהתרשמות כללית עבר המבקש תהליך חיובי, ומסוכנותו שהוערכה בחלקו התחתון של הטווח הבינוני. עוד טענה המדינה כי תכנית השיקום מטעם רש"א איננה נותנת מענה למלוא תקופת התנאי (עד שנת 2024), אלא לשנתיים הראשונות למן שחרורו של המבקש על תנאי בלבד. לגישת המדינה, שחרור המבקש כבר עתה יפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט, לאור נסיבותיהן החמורות של העבירות בהן הורשע, ותקופת המאסר הקצרה יחסית בה יישא המבקש בפועל.